החיץ בין ''אינטואיציה'' ל''חוויה''

סליחה על ההתערבות בדיון,
הרב אתה מגדיר אינטואיציה כמה שנראה להבנתך כסביר ונכון , נכון?
ורק על זה אתה מוסיף את החידוש שאינטואיציה זה גם דבר "שרואה" כמו העיניים. ולכן ראוי לתת בהם אמון.
אז אם אני צודק פה, לפי דעתי זה דבר שהוא די מבלבל במשנתך כי הרבה פעמים אתה מערבב את שניהם ואנשים מבינים שאתה מתכוון רק לב' בזמן שאתה מתכוון גם לא'.
כאילו זה אותו דבר וקצת טאוטלוגי… אבל זה רובד נוסף במידת מה מקווה שהבנת.

2. אני חושב שאתה דווקא כן מקבל אינטואציות רוחניות כי אתה הרב מזכיר זאת כשהוא מדבר על מקובלים וקבלה וכו'. האם חזרת בך?
3. ד"א מה הכוונה במשפט הסופי "מה שאי אפשר לבקר הוא את עצם תקפותן של אינטואיציות (כלומר את הכלי עצמו)." האם אתה מתכוון רק לכך מצד החוויה שאנו חווים שיש דברים שנראים לנו כנכונים או מבחינה מהותית שאכן האינטואיציות מנבאות נכון את המציאות (כמו אנלוגיות וכו') כי קודם אתה מעלה אפשרות דחוקה לבקר אותו ובכלל בספר אמת ולא יציב אתה מעלה ברישא קושיות רבות למה לתת בו אמון אילמלי קיים גורם מתאם בינם לבין העולם כמו ראייה אידאית או השגחת האל ככה שאכן יש מקום רב לבקר אותו.

1. לא רואה מה החשיבות של ההבחנה בין שתי הטענות. זה מה שנראה לי הכי סביר, והסיבה לאמון שלי בזה היא שיש כאן הכרה. כך שלא, לא הבנתי.
2. נכון. אבל לא אינטואיציות רוחניות של אדם שחש שנעשה לו נס כשיש לזה הסבר טבעי, או שאליהו התגלה אליו בחלום או בהקיץ, או שהוא מתקשר עם חייזרים.
3. טענתי היא שאי אפשר לבקר אותו כי הביקורת עצמה מבוססת גם היא על אינטואיציה. האינטואיציה היא מסגרת לכל דיון שנערוך, כמו הלוגיקה. הדרך האלטרנטיבית היחידה היא להידום בספקנות גמורה, וזהו.

תודה. 1. אז אכן נראלי שהבנתי אותך נכון, אבל אין לי כל כך איך להוסיף פרט ללחזור על מה שנאמר.
2. תודה, אם ככה מה תאמר לאברהם האם היה צריך לשמוע לנבואה?… והאם ראוי שניתן לו בזה אמון…
3. אם ככה זה נשמע קצת כמו חוקי הלוגיקה, כך שבמידה ונוכל לחשוב על מחשבה אינטואטיבית שלא ניתן לחשוב אחרת ממנה. פשוט תקרא לה כחלק מהלוגיקה נכון?

אינטואיציות הן בסך הכל קיצורי דרך שעוצבו על ידי חשיבה קודמת.
לו לא היתה חשיבה קודמת לא היתה מתקיימת אותה אינטואיציה.

דוגמה. מה הסיכוי של-22 בני אדם שנבחרו באקראי היום הולדת שלהם יחול באותו יום בשנה?

האינטואיציה הרגילה אומרת שהסיכוי הוא נמוך בהרבה מ50%, כיוון שיש 365 ימים….

אבל אדם שפתר הרבה בעיות בסטטיסטיקה (חוץ מזו כמובן) פיתח אינטואיצה בעניין ואולי הוא יוכל לומר שזה קרוב וצריך לחשב.

אינטואיציות הן בסה"כ קיצור דרך.

הפוסק, בשעה שהחשיבה המסודרת מנפקת תוצאה מנוגדת אז תחושת האווידנציה עצמה מרימה ידיים ומודה למסקנות של החשיבה המסודרת (זאת תצפית אמפירית: כשהחשיבה המסודרת מגיעה לתוצאות ברורות אז האווידנציה הראשונית מסכימה שהתוצאות האלה הן הנכונות). הכא במאי עסקינן במקום שהאווידנציה (או בדרגות פחותות של וודאות האינטואיציה) מתעקשת ועומדת על שלה או שבכלל אין טיעונים מפורשים כנגדה. הטענה שיש מקרים שבהם האינטואיציה כושלת היא כמובן נכונה אבל כך גם כל כלי חשיבתי אחר ולכן אין לנו ברירה אלא לנהוג בו בזהירות ולא להשליך אותו לסל וחסל.

ברגע שמבינים כיצד מתפתחת האינטואיציה גם מבינים איזה משקל יש לתת לה.

אינטואיציה היא שילוב של רגש ושכל. (הרגש פועל מהר, החשיבה היא תהליכית ואיטית, ולכן יש חשיבות מיוחדת לרגש שעוצב על ידי שכל. גם מהיר וגם חכם).
ליתר דיוק, אינטואיציה היא רגש שעוצב על ידי השכל, ככל שהיה יותר שכל אז העיצוב מדוייק יותר, כלומר, האינטואיציה תהיה יותר פעמים נכונה מאשר לא נכונה.

אין דומה אינטואיציה של אדם מומחה בתחומו על נושא מומחיותו לאינטואיציה של אדם רגיל שלא עסק בנושא.
ולכן במקרה כזה ניתן משקל הרבה יותר גדול לאותה אינטואיציה של אותו מומחה. אפילו שהוא לא ישב ועשה חישוב מדוייק.

אבל אם מלכתחילה מדובר באינטואיציה שהשכל שעיצב אותה היה לא מבוסס אז אותה אינטואיציה תהיה כמו אותו שכל, לא מבוסס.

השכל בסופו של דבר הוא כלי חשיבה, ואם מדובר במציאות אז לשכל יש ביסוס, ואם מדובר בדברים שהם בהזיותיו של האדם, אין להם ביסוס. וכך יש להתיחס לאינטואיציות שעוצבו על ידי אותם שכלים.

ז"א בסופו של דבר אינטואיציה טובה היא אינטואיציה שעוצבה על ידי חשיבה על דברים מבוססים.

(אינטואיציות של מומחים לשדים ורוחות רפאים אינן מעניינות למרות שהם מומחים כיוון שמדובר בהזיות)

זה נכון ואני גם מבין ומסכים עם רמיזותיך להפניות, אבל לא כל האינטואיציות הן כאלה. הסינתטי אפריורי של קאנט (שמהם עיקר חיליה של הרב מיכי) הן ממש לא כאלה. ודון מינה ואוקי בכל אתר ואתר.

לדברים שכאלו לא הייתי קורה אינטואיציות אלא דעות קדומות. כי אותם "ידיעות" מבוססות על יצרים קדומים או על קיצורי דרך אבולוציוניים.
כמובן שאין לפסול מכל וכל קיצורי דרך אבולציוניים כיוון שהם מבוססים על המציאות והצורך בהשרדות אבל אין לתת להם משקל מעבר למטרתם הראשונית. והיא ההשרדות וההתרבות.

וכך בעצם הדתות מבוססות על אותם קיצורי דרך אבולציוניים. הפתרונות לפחד מהבלתי נודע והתחושה הטובה והביטחון שמוענקת למאמין. אין לכל זה ביסוס שכלי.

ומניין הרעיון שכל מה שנכון הוא תולדה של קיצורי דרך אבולוציוניים? זה לוגי טהור או שיש בו חלק של הנחת יסוד (כמובן שיש בו!)? בנוסף אני מפנה אותך למשל הרכבת של טיילור שמרגלא בפומיה דהרב מיכי.

"ומניין הרעיון שכל מה שנכון הוא תולדה של קיצורי דרך אבולוציוניים?"
אמרתי הפוך. שמדובר בדעות קדומות וזו סיבה מספקת לשלול את נכונותן. אך לא על הסף. כי הן מקושרות למציאות דרך הגנים שהשתמרו בזכות ההישרדות וההתרבות.

לדוגמה, זה השיקול היחידי שנותן משקל מסוים למידע שמגיע מהחושים. אין שום שיקול רציונלי אחר שיכול לעשות את זה. אבל אין מתוך שיקול לבוא ולטעון שאנו רואים את כל המציאות כי הראיה שלנו התפתחה כדי לשרוד אז סביר שאנו רואים רק בטווח הדרוש להישרדותנו ויש טווחים אחרים שאיננו רואים.

מהטיעון הזה ובגלל שהראיה היא מפותחת מאוד יוצא ששאר האינטואיציות היותר פרימטיביות והפחות מפותחות בכלל אין להסתמך עליהם בהכללות על המציאות כמו שהדת עושה.