דרכי לימוד

ערבבת כאן בין שתי אמירות שונות שלי. 1. ההבדל בין פוניבז וסלובודקה לא נוגע להיקף אלא לצורת העיון. בפוניבז' זה הולך עם אלגוריתמים כלליים מובנים ולוגיים, ובסלובודקא זה יותר חשיבה אישית ואינטואיטיבית (בדרכו של החזו"א). כאן המלצתי היא להתחיל בפוניבז' ואחרי שיש לך מיומנות והיכרות עם דרכי העיון המקובלות, תוכל להתחיל ללמוד  בדרכך שלך. אתה עצמך לא מגובש עד שלא עברת בכור ההיתוך הישיבתי ורכשת את הדרכים המסורתיות. 2. חז"ל אומרים למגרס איניש והדבר למיסבר. ואנוכי סובר שבימינו הסדר צריך להיות הפוך: למסבר איניש והדר למיגרס. אחרי שרכשת את כלי העיון לימוד הבקיאות שלך יותר אפקטיבי. אני לא מסכים איתך שלימוד עיוני הוא בעל הספק פחות. לדעתי זה אותו הספק, אלא שזה נעשה בסדר אחר. לא על סדר הדפים שהוא סתם סדר מקרי אלא על סדר העניין. במקום ללמוד חמש סוגיות לא קשורות רק כי הן מופיעות בזו אחר זו, אתה לומד  חמש סוגיות שנוגעות לנושא שבו אתה עוסק (וביניהם גם ראשונים ואחרונים, שלא פחות חשוב לדעת אותם), ואז אתה גם מחזיק וזוכר אותן טוב יותר. אז זה גם לא  פפחות חומר וגם נשמר טוב יותר וגם מהנה יותר. לכן גם שיקולי הספק לא באמת קיימים כאן. אתה בהחלט יכול להגיע לידיעת התורה. אם אתה רוצה לעשות מהלך מקביל של היקף, קח לך ספרי עיון שונים לפי עניינים ותלמד אותם על הסדר לצד הלימוד הקבוע שלך. זה ייתן לך בקיאות מועילה יותר לדעתי. אחרי שיש לך מיומנות טובה, אתה יכול ללמוד בקיאות כמקובל, אבל גם שם תקפיד להבין את העקרונות העיוניים, רק לא להיכנס לרזולוציות גבוהות ולא לעבור על כל המפרשים. מי שיש לו מיומנות עיונית, יכול להגיע מהר מאד לעקרונות הללו, וזה בהחלט נכנס לקצב של בקיאות.