מצוות לאדם שאינו מאמין – מקור

יש גם תכתובת שפעם ראיתיה ברשת בין רבי יצחק הוטנר לרבי מלובביץ על הנחת תפילין לאנשים ברחוב. הר"י הוטנר כתב כדבריי.
מצאתי כעת כאן:
https://chabadlibrary.org/books/arum/mbhg/2/28.htm
כעת ראיתי שתולה זאת בדין מתעסק.

תודה רבה!

רק אעיר שלכאורה אין קשר בין דבריך לדברי הרבי. על פניו גם הרבי טוען שיש צורך במסגרת אמונית בכדי שיפול על הפעולות הללו גדר של המצוות. אלא שהרבי טוען שעל פי רוב, אדם שמגיע להניח תפילין עושה זאת משום שמאמין באל. אדרבה, מכך שהרבי טוען שכל יהודי מאמין, הרי שהוא מניח שמצוות דורשות אמונה, ולכן הוא נזקק להגיע לטענה שכולם מאמינים.

ייתכן שמחלוקת אחרת יש בין הרבי אליך (ולהוטנר): עד כמה דרושה שמסגרת האמונה תבוא אל המודע. וגם בזה יש להקטין את המחלוקת. שכן, הרבי טוען שהאקט בו האדם מגיע להניח תפילין, נעשה בגלל האמונה. אדרבה, להגיד שהאקט הואבגל פוקפלור – חובת ההוכחה על הטוען זאת.

למעשה, נראה שזו הייתה טענת הרבי להרב הוטנר. הדמיון בין אדם האוכל מצה וחושבה איפכא אינו דומה לאדם נטרלי שבא להניח תפילין. במקרה הראשון ברור לנו שיש פגם בכוונה שלו, ואילו במקרה השני האומדן דעת שההנחה נעשית בגלל הצו האמוני.

ומחוורתא שאתה והרבי – למרבה ההפתעה :-)… כמעט באותו משבצת. ייתכן, שאצלך האומדן דעת הוא להיפך. שכל עוד האדם לא מצהיר על האמונה, ההנחה היא פולקלור, אבל גם אם כן, נדמה שאין כאן מחלוקת עקרונית של ממש.

אם ההערכה שלך שכל אדם מתכוון למצווה אז נכון שזה מקרב בין הדעות אבל במצב כזה בעצם רוקנת את המחלוקת מתוכן. נכון שיש חלק מאלו שבאים להניח תפילין שכן מודעים לחובתם ומבינים מהם תפילין, אבל רבים מהם לא. ניתן לדון לגבי אותו חלק שיודע, אבל לגביו נדמה לי שכולם מסכימים שיש ערך למצווה.

אני חושב שהמחלוקת בין הוטנר לרבי היא שהוטנר טען שצריך לדעת גם את פרטי הפרשיות וכו' ואילו הרבי טען שדי בידיעה שיש אלוקים וזו מצווה. במובן זה אתה דווקא סבור כרבי.

ייתכן מחלוקת אחרת והיא עד כמה יש צורך שיעמוד במודע ממש שזו מצווה, אולי הרבי תפס שדי ברובד עמום מאוד, ואילו אתה סבור שצריך במודע יותר, אבל זו מחלוקת שקשה להגדיר ממש, וגם נראה שאין לזה קשר למחלוקת הרבי והרב הוטנר

לפי מה שהבנתי לדעת הרב המקור לחיוב במצוות הוא אמונה בתורה מסיני ולא סתם באל מופשט (למרות שאחת ההודעות שלך בשרשור הזה מתייחסת לאל בלבד), רציתי לדעת מה דעתך אם כן על אדם שמאמין באל אבל לא במעמד, דוחה את הקיום של הפן ההיסטורי באופן גורף (מאמין שהתורה יצירה אנושית נניח) אבל מעוניין לקיים מצוות (באופן ליבוביציאני או שהוא חושב שזו דרך אנושית לנסות להתקרב לאל מתוך חוסר אפשרויות אחרות או אפילו בגלל שהוא רוצה להתקרב למסורת) אני מודע לזה שכל מצב שתארתי שונה אבל אשמח אם תוכל להתייחס לדעתך בעניין דינו של כל אחד (או דעתך בעניין עיקרון שניתן ליישם על מנת להכריע בכל סיטואציה). האם מדובר בגדר "תינוק שנשבה" או כל הגדרה אחרת שפוטרת, האם מחוייב במצוות כרגיל, האם יש משמעות דתית למצוות שלו?