איך אני יודע שלא אהיה מטומטמם בלי לדעת שאני מטומטם?

כידוע, רבים האנשים שלכאורה מאד חכמים ומבינים בתחומים מסויימים אך בעצם הם מטומטמים.
למשל על נח נ. ה. כתוב בויקיפדיה –
…פרופסור מן המניין בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים. ספריו "קיצור תולדות האנושות", "ההיסטוריה של המחר" ו-"21 מחשבות על המאה ה-21" תורגמו ליותר משישים שפות ונמכרו (נכון ל-2019) ביותר מ־35 מיליון עותקים.
וקצת מתוך הערך למטה – 
ד"ר משה רט כתב כי "למרבה הצער, עיון בספריו מגלה שההילה שנקשרה לאיש רחוקה מאד מלהיות מוצדקת. ספריו ומאמריו… מלאים בכשלים, שגיאות, סתירות עצמיות וחוסר הבנה מביך של רבים מהנושאים עליהם הוא כותב" וכי "מאמרו של הררי (בנוגע לתרומה השולית של היהדות לאנושות) לוקה בכשלים לכל אורכו" ביחס למאמר זה כתב מיכאל אברהם כי "…כל כך הרבה שטויות, דמגוגיה, הנחות המבוקש והנחות לא מבוססות, במאמר אחד. זה קשקוש שהוא אפילו יותר מרוכז מאשר בספריו"
בתשובות שונות שלך אתה כותב על "גדולים" שונים שהם ברמת חשיבה נמוכה ועוד ועוד ועוד.
אני רוצה ללמוד תחומים שונים, גם בעולם התורה, ואני יודע מהשנים בתיכון שיש לי פוטנציאל (כיתת מחוננים, 5 יחידות בהרבה וכו'), אך אני מעדיף להיות בעבודה הכי פשוטה מאשר להיות פרופסור / רב גדול ולהיות מטומטם אפילו בלי להיות מודע לזה.
אז איך אפשר בעצם לדעת… הרי בטח נח ל. ה. חושב שהוא גאון גדול וכך גם הרבה מאד אנשים אחרים בתחומי המדעים, בתחומי התורה ובעוד תחומים (למשל בטחון, שהרבה "מומחים" שבאמת למדו את הנושא ויש להם ניסיון בתחום עשרות שנים אך מבחינתי להרבה ילדים בני 5 יש שיקול דעת **הרבה** יותר נכון ומדוייק מאשר להרבה מאד מהם, כמו למשל שזה לא הגיוני לשחרר 1000 ומשהו מחבלים בשביל שבוי אחד והרבה "מומחי בטחון" תמכו בזה).
ומה בעצם ההבדל בין מי שחכם ובאמת חכם ולבין מי שלא? זה משהו באישיות? בסגנון הלמידה? איך אני יכול "לאבחן" בעצמי לאיזה סוג אני שייך ו"לאבחן" אם אהיה מהסוג שמבלש"מ (מטומטם בלי לדעת שהוא מטומטם)?
אני מבין שזו שאלה שאולי בעצם אין לה תשובה מושלמת כי אז כולם היו עושים אותה, אך למרות שאין איזשהי "תשובה אחת מושלמת", איזה תשובות בכל זאת קיימות לזה? מה אפשר לעשות / ממה להזהר / איך לעשות את המקסימום לוודא שאני לא בנתיב לא נכון?
תודה!