ריגושים
שלום לרב, שמעתי מאיזה רב ששכל אדם בטבעו צריך לחוות ריגושים, ולכן מי שלא יחווה חוויות אלו ויתרגש בתפילה, לימוד וקיום מצוות יחפש את זה במקומות אחרים שאינם בתורה ופעמים אסורים, ולכן הוא מסיק יש להתרגש בעבודת ה\' כדי שלא נחפש את זה בדברים אסורים.
האם הרב מסכים עם זה? אם כן, איך זה מסתדר עם השיטה המאוד שכלית של הרב? אם לא, למה?
משעשע מאד. מה פירוש כל אדם צריך להתרגש? אם הוא מתרגש שיתרגש. לבריאות. האם חוסר התרגשות בעבודת השם גורם להתרגשויות אחרות? אולי, אבל מה רע בזה? לעצם הטענה, כדאי לשאול פסיכולוג. לי על פניו זה לא נראה. אם אדם אינו רגשני אז הוא לא יתרגש גם מדברים אחרים, ואם הוא רגשני אז כנראה יתרגש גם כאן.
ההבדל הוא שהריגוש ברוחניות צריך מאוד מאמץ משא"כ בשאר ריגושים…
זו טענה פסיכואנליטית לגבי "חוק שימור החומר" של הדחפים היצריים. פרויד טען שכל דחף שביקש להתמלא והתכחשו לו לא נעלם אלא "לובש צורה" אחרת. יש שלל מנגנונים שגורמים לזה, כמו התקה. אבל זה תקף, לפי הפסיכואנליזה של פרויד, לדחף שמוכחש לא לסתם חוסר ריגוש. אני לא בטוח שאדם שכלתן מכחיש דחפים. אולי הנפש שלו פחות דחפית. כמובן, כל מקרה לגופו, אבל לא נראה לי שצריכים לחשוש מזה … מקסימום היצרים יקבלו ביטו בדרכים אחרות, מותאמים תרבותית. סובלימציה בלע"ז.
לא סתם יש כאלו המתנועעים בתפילה בצורה המזכירה תנועות משגל
אלו המתרגשים הגדולים
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer