דיני רוב מ״אחרי רבים להטות״

בבצל החכמה דף 103 כתוב ״האחרונים עוסקים לא מעט בשאלה כיצד ניתן ללמוד את כל העקרונות השונים והמגוונים הללו מאותו פסוק שמורה לנו ללכת אחר רוב הדיינים בבי"ד.לכאורה מדובר בעקרונות שונים בתכלית.

כמה אחרונים מסבירים שהעיקרון של ביטול ברוב נלמד מדיני רוב בבי"ד, מפני שההלכה דורשת שבדיני ממונות תהיה הכרעה של שלושה דיינים. והנה אם יש שני דיינים בדעה אחת ודיין שלישי בעמדה שונה, הרי עמדת הרוב שנפסקת להלכה התקבלה בשני דיינים ולא בשלושה. אך ההלכה דורשת שהכרעת הדין בדיני ממונות תתקבל בשלושה דיינים. על כורחנו דין הליכה אחר הרוב קובע שלא רק שהמיעוט אינו נחשב, אלא שהוא גם בטל, ולכן הוא נחשב כאילו הוא בעצמו מחזיק בדעת הרוב, וכך יש שלושה דיינים.״

 
אני באמת תמיה על הסבר זה (אגב מה מקורו אם אתה זוכר ?), כאשר ב״ד פוסק משהו שהיה שנוי במחלוקת (דיין אחד סובר א ושני הדיינים האחרים סוברים ב) זה לא אומר שההלכה התקבלה רק ב2 ! שהרי האחד חייב להיכנע לדעתם של הדיינים האחרים (בשלב בפסיקה, מדין רוב) , כלומר ברור שאחרי שנשאו ונתנו אפילו אם הם נשארו במחלקותם הנה כאשר הם באים לחתום על ההכרעה גם השלישי החולק חותם איתם והוא מקבל את הפסק (מדין רוב) ! במילים אחרות, אע״פ שדעתו התיאוריתית שונה פסיקתו המעשית (בסוף הדיון) לא דהיינו שההלכה נפסקה בשלושה.