סיבתיות: ד. תפילה על נס (טור 463)

בס"ד

בשלושת הטורים הקודמים טענתי שביחס הסיבתי יש שלושה מרכיבים: הזמני, הלוגי והפיזיקלי. לאחר מכן עמדתי על הקושי לטפל במרכיב הפיזיקלי באופן פורמלי (לסמל אותו). בטור האחרון הגעתי למסקנה שהמרכיב הלוגי של הסיבה מגדיר את הסיבה כתנאי מספיק (ולא הכרחי) למסובב. אחת ההשלכות של המסקנה הזאת הייתה לגבי מעורבות של הקב"ה בעולם. טענתי שאם חוקי הטבע הם תנאי מספיק אז אין מעורבות אלוהית במסגרת הטבע. עקרונית עדיין תיתכן מעורבות שלו בעולם (מה שלדעתי האישית כנראה לא קיים), אבל היא לעולם תיעשה כחריגה מהטבע.

זה כמובן מעורר את שאלת התפילה והאפקטיביות שלה. אם אנחנו מגיעים למסקנה שהקב"ה לא מעורב בעולם אז אין טעם לבקש ממנו כלום. זוהי שאלת האפקטיביות, שהיא שאלה עובדתית, אבל כבר עסקתי בה לא פעם בעבר ולכן לא אכנס אליה כאן. בטור הזה ברצוני לדון בשאלה הלכתית: גם אם נניח שהוא מעורב בעולם, מכיוון שראינו שהמעורבות הזאת כרוכה בחריגה מהטבע, האם יש איסור לבקש מעורבות כזאת. במבט ראשוני השאלה ההלכתית הזאת נראית מפתיעה מאד, ובלתי סבירה בעליל. הש"ס והפוסקים מלאים ברשות ואף חובה לבקש מהקב"ה על צרכינו, בתפילה ובכלל. כיצד ניתן לומר שיש בכך איסור? השאלה הזאת כבר הוזכרה כאן כמה פעמים (ראו למשל כאן, כאן, כאן וכאן) אבל ככל הזכור לי עדיין לא קיבלה מקום בפני עצמה. בתוך הדיון אעיר מדי פעם גם על המישור העובדתי ככל שהוא יעלה.

סוגיית תפילה על לשעבר

המשנה בברכות פ"ט מ"ג (ברכות נד ע"א) כותבת:

והצועק לשעבר הרי זו תפלת שוא היתה אשתו מעוברת ואומר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא היה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר ואומר יהי רצון שלא תהא בתוך ביתי הרי זו תפלת שוא.

אדם שמתפלל על עובר ברחם אשתו שיהיה זכר זוהי תפילת שווא. וכך גם לגבי מי שמתפלל על אירוע שכבר קרה. המסקנה היא שתפילה על אירוע שכבר קרה (תפילה על לשעבר) היא תפילת שווא. מלשון המשנה ניתן היה להבין שאין בזה איסור אלא זה מיותר ולא עוזר (זו המשמעות של "שווא"). אם זהו פירוש המשנה, אזי המשנה בעצם אומרת שהקב"ה אינו חורג מהטבע (נראה בהמשך שתפילה על לשעבר אינה אלא תפילה לנס), כלומר אינו מעורב בעולם (כי כפי שראינו כל מעורבות שלו היא חריגה מהטבע), ולכן לבקש בקשות כאלה זה לשווא. אין פלא אפוא שבפוסקים מקובל לפרש שכוונת המשנה היא שיש בזה איסור (ראו למשל בסוף השרשור כאן)[1]. טעם האיסור אינו ברור. יש שרצו לומר שזה מנכה מזכויותינו בעולם הבא, או שיש כאן שימוש לא ראוי בקב"ה כלומר ניסיון לגרום לו לפעול נגד מדיניותו. ואולי האיסור נובע מחשש מהשפעה רעה על המאמינים אם התפילה לא תיענה (כי הקב"ה לא מתחייב לעשות לנו נסים ולחרוג מהטבע). לענייננו כאן, די לי בכך שיש בכך איסור.

והנה, הגמרא שם ס ע"א מסבירה:

היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד כו' הרי זו תפלת שוא ולא מהני רחמי.

הגמרא מסבירה שמכיוון שהאישה כבר מעוברת אזי התפילה היא לשווא, ואף מוסיפה שהיא אינה מועילה ("לא מהני"). כאן ישנה כבר קביעה עובדתית שאי אפשר לשנות את מה שכבר התרחש, מעבר לאיסור ההלכתי. ואולי שני הדברים שנאמרים כאן תלויים זה בזה: בקשה כזאת אינה מועילה, ולכן גם אסור לבקש אותה.

כעת הגמרא מקשה מתקדימים שכן התפללו על העבר:

מתיב רב יוסף ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה מאי ואחר אמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה שנים עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב ששה יצאו ממני וארבעה מן השפחות הרי עשרה אם זה זכר לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות מיד נהפכה לבת שנאמר ותקרא את שמה דינה.

רואים לכאורה שתפילה כן יכולה לשנות את המציאות.

הגמרא שם מביאה שני תירוצים. התירוץ הראשון:

אין מזכירין מעשה נסים.

שם דובר על נס ואנחנו עוסקים בטבע הרגיל. המפרשים מסבירים שבסוגיא כאן לא עוסקים בתפילה על נס. מהתירוץ הזה משתמע שנס יכול להתרחש, רק אסור להתפלל עליו. יתר על כן, מהניסוח של התירוץ הזה די ברור שיש איסור על תפילה כזאת (ולא שהיא לא מועילה, שהרי בפועל היא כן יכולה להועיל)[2]. ובאמת בירושלמי תענית פ"ג ובפוסקים מובא שאסור להתפלל על נס והוא כמו תפילת שווא.

אמנם כמה מפרשים העירו שעולה מכאן שצדיקים גמורים כמו לאה יכולים גם לבקש על נס (ראו למשל גבורת ארי תענית יט). אך יש בנותן טעם לציין שהיתר כזה לא מובא בפוסקים (רמב"ם ושו"ע ונושאי כלים). לכן גם אם לדעתכם יש בינינו צדיקים כמו לאה אמנו, הפוסקים סבורים שאין ולכן לדעתם ההיתר הזה גם אם הוא קיים אינו רלוונטי להלכה. לכן מכאן והלאה אתעלם משאלת הצדיקים, תוך בקשת מחילה מכל הגולשים היקרים שנמנים עמהם.

התירוץ השני בגמרא שם:

ואיבעית אימא מעשה דלאה בתוך ארבעים יום הוה כדתניא שלשה ימים הראשונים יבקש אדם רחמים שלא יסריח משלשה ועד ארבעים יבקש רחמים שיהא זכר מארבעים יום ועד שלשה חדשים יבקש רחמים שלא יהא סנדל משלשה חדשים ועד ששה יבקש רחמים שלא יהא נפל מששה ועד תשעה יבקש רחמים שיצא בשלום.

כאן נראה שהגמרא כבר מניחה שגם צדיקים לא יכולים לבקש שינוי של מציאות קיימת, אלא שעובר עד ארבעים יום מינו עוד לא נקבע. יתר על כן, הגמרא אומרת שבכל שלב בהיריון ניתן להתפלל על מה שעוד לא נקבע.

התירוץ הזה הוא שהובא בפוסקים, וזה מחזק את מסקנתי מלמעלה שההיתר לצדיקים אינו רלוונטי להלכה. ייתכן שפירוש הדבר הוא שהקב"ה לא עושה ניסים כאלה גם עבור צדיקים, שכן מדיניותו היא לא להתערב. זו אינה שאלה של רמת הזכויות שיש לאדם (האם מגיעה לי התערבות כזאת), שאז היה מקום לחלק בין צדיקים לאנשים רגילים, אלא זוהי מדיניות אלוהית (הוא רוצה לנהל את עולמו בדרך הטבע). אבל כאמור כאן ענייננו בשאלה ההלכתית (האם תפילה כזאת מותרת) ולכן לא אכנס לשאלה העובדתית (האם הקב"ה מעורב בעולם).

הגמרא שם ממשיכה להבהיר כיצד תיתכן סיטואציה שבה זה עוד לא נקבע בשלב הזה בהיריון:

ומי מהני רחמי והאמר רב יצחק בריה דרב אמי איש מזריע תחלה יולדת נקבה אשה מזרעת תחלה יולדת זכר שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר הכא במאי עסקינן כגון שהזריעו שניהם בבת אחת:

לכאורה מין היילוד נקבע כבר מההזרעה ולא בגיל ארבעים יום. הגמרא מתרצת שמדובר ששני בני הזוג הזריעו בבת אחת ובמצב כזה המין לא נקבע בעת ההזרעה אלא בגיל ארבעים יום. אמנם איננו יודעים מי הזריע קודם, ולכן אין לנו דרך לדעת במקרה מסוים האם שאלת מין העובר עדיין פתוחה. אבל די לנו בכך שיש אפשרות כזאת כדי לשלול את הקביעה שמדובר בתפילת שווא. במצב של ספק מותר להתפלל, וגם זה רק עד ארבעים יום, כי אחרי זה המין כבר קבוע.

המסקנה של הפוסקים היא שאין להתפלל על דבר שהוא נס, כמו שינוי של בת לבן או להיפך. תפילה על שינוי המציאות היא תפילת שווא. וכך פוסק השו"ע (או"ח סי' רל ס"א):

המתפלל על מה שעבר, כגון שנכנס לעיר ושמע קול צוחה בעיר, ואמר: יה"ר שלא יהא קול זה בתוך ביתי; או שהיתה אשתו מעוברת אחר מ' יום לעיבורה, ואמר: יה"ר שתלד אשתי זכר, ה"ז תפלת שוא, אלא יתפלל אדם על העתיד לבא, ויתן הודאה על שעבר…

על העבר ניתן להודות אבל לא להתפלל. תפילה היא רק על העתיד, כלומר מה שטרם התרחש. אין להתפלל על חריגה מהטבע.[3] כאמור, הוא מביא להלכה רק את התירוץ השני של הגמרא וכנ"ל.

אולי אתם תוהים מדוע עברתי כאן מתפילה על העבר לתפילה על שינוי מציאות ובעצם לתפילה על נס. כל אלו אינם ביטויים זהים, אבל מהותית אין הבדל ביניהם. כבר הזכרתי שבפוסקים מופיע (לאור הירושלמי תענית) שאין להתפלל על נס, ולאו דווקא על העבר. אחדד זאת יותר על ידי סילוק מהשולחן של שתי הבחנות שצפויות לעלות בהקשר זה: הבחנה בין נס גלוי לנס נסתר והבחנה בין עבר לעתיד.

האם יש הבחנה בין תפילה על נס גלוי לתפילה על נס נסתר?

ישנה נטייה לחשוב שהאיסור הוא רק על תפילה לנס גלוי, אבל לא לנס נסתר. מה ההבדל? אולי בגלל שלא רוצים שאם בסופו של דבר לא יתרחש נס אנשים יתאכזבו ויאבדו את אמונתם. בנס נסתר אף אחד לא יודע האם התרחש נס או לא. יש כמובן גם צד שני למטבע: אם בסופו של דבר כן יתרחש נס נסתר אז אין סיכון שאנשים יכחישו אותו ויתלו אותו בטבע, מאותה סיבה עצמה: אי אפשר לדעת אם הוא התרחש או לא. המאמינים יישארו באמונתם והכופרים בכפירתם. בקיצור, לפי התזה הזאת המעורבות האלוהית או ההיענות לתפילה היא תזה שלא ניתנת להפרכה או אישוש. ברגע שהיא ניתנת להפרכה או אישוש אסור לעשות בה שימוש. די נוח, לא?

ניתן אולי לדייק זאת מהסוגיא בברכות עצמה. הגמרא שם מדברת על מי שהיה הולך בדרך ומתפלל על אסון שכבר קרה, ומבקש שלא יהיו אלו בני ביתו. ניתן לתהות מדוע מדובר על מישהו שנמצא בדרך ולא על מי שכבר ראה שבני ביתו מתו והוא מבקש שיחזרו לחיים? לכאורה זהו הבדל בין נס נסתר לנס גלוי. והחידוש הוא שגם אם הוא בדרך, כיוון שהדבר הוא פומבי ויש אחרים שכבר ראו את המתרחש, זהו נס גלוי ואין להתפלל עליו. זה גם עשוי להסביר את ההבדל בין צדיקים לאנשים רגילים. צדיקים ראויים לנס וגם לא יתאכזבו אם הוא לא יתרחש. אבל כאמור ההבחנה הזאת לא נפסקת להלכה.

יתר על כן, מבט נוסף בסוגיא עצמה מראה לנו שהחילוק הזה אינו נכון. הדוגמה השנייה שמובאת במשנה היא תפילה על עובר ברחם אמו. כאשר אני מבקש שינוי מין העובר אחרי מאה ימים (שאז זו כבר ודאי תפילת שווא), עדיין אם הקב"ה יעשה נס ויהפוך את מין העובר מנקבה לזכר זה יהיה נס נסתר, שהרי כל זה מתרחש ברחם. כידוע, באותה תקופה עוד לא היה אולטרסאונד (ובגיל חמישים יום למיטב ידיעתי גם אולטרסאונד עוד לא מגלה את מין העובר). אז למה התפילה על כך היא תפילת שווא? מכאן ראיה שהאיסור הוא גם על תפילה לנס נסתר. כל עוד יש בו חריגה מהטבע אסור לבקש עליו.

שימו לב שבאופן עקרוני רופא מנתח יכול (או יהיה יכול בעתיד) לעשות ניתוח לשינוי מין העובר בעודו ברחם אמו, ואז זה יהיה שינוי במסגרת הטבע והמדע. אני מניח שרוב הפוסקים לא יאמרו שאסור לעשות ניתוח כזה כי זו התערבות בטבע. זו לא התערבות גדולה יותר מריפוי סרטן או כל מחלה אחרת (כידוע, ניתנה רשות לרופא לרפא).[4] וכי אי אפשר לבקש מהקב"ה שיעשה משהו שרופא מנתח, אדם בשר ודם, יכול לעשות? התשובה היא שלא. מעורבות אלוהית, בניגוד לניתוח שנעשה על ידי אדם, היא חריגה מהטבע. אין לבקש מהקב"ה שיתערב בטבע אפילו בדבר שאדם בשר ודם יכול לעשות.

האם יש הבחנה בין תפילה על העבר לתפילה על העתיד?

שמעתי כאלה שרצו לטעון שמותר לבקש על ניסים אבל לא על ניסים שמשנים את העבר. אבל גם זה לא עומד במבחן העובדות. אני מבקש מהקב"ה שישנה את מין העובר מכאן והלאה (לא  למפרע ולא  מכאן ולהבא למפרע). זו לא בקשה על שינוי העבר. מצדי שהעובר ייווצר כנקבה וכעת הקב"ה ישנה את מינו לזכר. על כך נאמר: "העבר אין, העתיד עדיין וההווה כהרף עין, דאגה מנין?!". אז למה אסור לבקש זאת? המסקנה היא שגם אם אני מבקש שינוי של ההווה או העתיד, כל עוד העתיד תלוי בעבר וכבר קבוע על ידו זוהי תפילת שווא.

מסקנת הסוגיא

המסקנה שעולה מדברינו עד כאן: כל בקשה מהקב"ה על שינוי המציאות, בין בעבר בין בעתיד (במצב שהעתיד כבר נקבע על ידי העבר), הוא תפילת שווא. ראינו גם שאין הבדל בין שינוי גלוי של המציאות או שינוי נסתר שלה. כל בקשה למעורבות אלוהית שחורגת מהטבע היא תפילת שווא.

מתי נקבע מין העובר?

אני מחזיק בתפיסה האפיקורסית והפרוגרסיבית (הביטוי הקומוניסטי העתיק הזה הייתה לו עדנה והוא הפך למילה גסה בזמן האחרון) שלפיה יש לנו כיום ידע מדעי שלא היה בידי חז"ל. למשל, לגבי מין היילוד, המדע כיום יודע שהוא נקבע מרגע שהזרע פוגש את הביצית. הנה למשל קטע מתוך אתר infomed:

מין היילוד נקבע ברגע בו הזרע פוגש את הביצית. אם הזרע נושא כרומוזום Y אזי ייוולד בן, אם הוא נושא כרומוזום X אז תיוולד בת…

הטבע של הזרע והביצית קובעים את המין שייווצר מהמפגש הזה.[5] אם כן, ההנחה של הגמרא שלפיה מין היילוד הוא שאלה פתוחה עד גיל ארבעים יום מיצירת הוולד היא טענה שגויה. מין העובר הוא קבוע כבר מתחילת ההיריון.

השלכות הלכתיות

האם זה משנה את הדין? סביר מאד שכן. ברגע שזהו הידע שבידינו, האיסור להתפלל על מין העובר חל מרגע שנפגש הזרע בביצית. נראה שכיום התפילה הזאת מותרת רק לפני הזיווג.

אלא שאם נמשיך באותו כיוון מחשבתי ניווכח שבעצם גם לפני הזיווג מדובר בתפילת שווא. בעצם כל השרשרת הסיבתית הטבעית היא דטרמיניסטית וכל שלב בה נקבע על ידי השלבים הקודמים. אפילו המפגש בין הזרע לביצית גם הוא אירוע טבעי ולכן גם הוא נשלט על ידי חוקי הטבע והנסיבות. מה שקובע איזה זרע ואיזו ביצית ישתתפו במפגש הוא  תהליך מאד מורכב שאי אפשר לחזות אותו אבל עדיין מדובר בתהליך דטרמיניסטי. אפילו ההחלטה על מועד פעולת הזיווג בין האב לאם או אפילו על בחירת בת זוג שהם כמובן המשפיעים הראשוניים על זהות הזרע והביצית שישתתפו בהפריה, נקבעים על ידי שילוב של חוקי הטבע ובחירה של בני אדם.

שימו לב שהתיאור הזה הוא פועל יוצא מהתמונה שתוארה בטור הקודם, שלפיה הנסיבות וחוקי הטבע (כעת אוסיף גם בחירות אנושיות) הם תנאי מספיק לכל מה שקורה בעולם. לפי מסקנת הסוגיא בברכות בעצם אי אפשר להתפלל על שום דבר שקורה בעולם. אין שום דבר שאינו קבוע על ידי חוקי הטבע, ואין שום מעורבות אלוהית שאינה חריגה מהטבע. אם יש איסור להתפלל על חריגה מהטבע אז לא נותר מקום לתפילה בכלל.

שימו לב, לא נכנסתי כאן בכלל לתפיסתי על כך שהקב"ה אינו מעורב בעולם בדורות הללו. זו טענה אחרת (במישור העובדתי) ודבריי כאן עומדים גם בלי קשר אליה. גם אם הוא  מעורב בכל צעד וצעד שאנחנו עושים, עדיין מהסוגיא כאן עולה שיש איסור להתפלל ולבקש על כך. כמובן שאם תניחו שהסוגיא גם קובעת עובדה שהוא לא חורג מהטבע (לא שאינו  יכול אלא שזו מדיניותו) ולכן אין טעם לבקש על כך ולא שהיא רק אוסרת להתפלל על זה, עדיין המסקנה נותרת בעינה. גם אסור וגם אין טעם להתפלל על שום דבר. אבל פרשנות זו (שכתובה כמעט בפירוש בסוגיא: "לא מהני") הופכת את חז"ל לאפיקורסים כמוני, לכן לצורך הדיון שלנו כאן איני מניח אותה. גם אם נניח שהקב"ה מעורב, עדיין יש איסור לבקש זאת ממנו.

שני סוגי אקראיות

כדי להבין זאת טוב יותר, עליי לחדד נקודה שרבים נוטים להתעלם ממנה (היא פורטה היטב בטור 326). אנחנו רגילים להתייחס לכל מיני אירועים בעולם כאילו היו אקראיים. הטלת מטבע או קובייה, מפגש מקרי ברחוב וכדומה. אבל אין לכל אלו ולא כלום עם מקריות במובן המהותי. הטלת מטבע היא  תהליך מכני דטרמיניסטי לגמרי, ואם הייתי יודע את תנאי ההתחלה (הנסיבות), כלומר את צפיפות האוויר, צורתה המדויקת של הקובייה, המהירות ההתחלתית (גודל וכיוון) הייתי יכול לומר לכם כיצד היא תיפול. זהו חישוב שמשתמש בחוקי המכניקה הניוטונית, פיזיקה אלמנטרית. חוסר היכולת שלנו לעשות זאת נובע מהסיבוך בחישוב הפרקטי, ומהרגישות הרבה של התוצאה לתנאי ההתחלה. אבל זה רק קושי טכני. עקרונית, בכל  המקרים הללו הנסיבות וחוקי הטבע קובעים בצורה חד ערכית את התוצאה.

כל המקרים שאתם רגילים להתייחס אליהם כמקריים ואקראיים (אולי למעט תורת הקוונטים שאינה רלוונטית בסקלות הללו) הם מהסוג הזה. כולם דטרמיניסטיים, והשימוש בכלים של הסתברות נעשה רק בגלל קושי טכני. כך הוא לגבי כל האירועים בעולם שמוכר לנו, ולכן כולם כפופים לסיבתיות דטרמיניסטית. משמעות הדבר היא שבעולם שלנו כל מה שקורה הוא תוצר של הנסיבות ששררו קודם וחוקי הטבע. מפגש מקרי בין אריה לקוף, מזג אוויר מסוים ששורר באזור מסוים, מצב רוח של בני אדם ועוד, כל אלו הם תוצרים של חוקי הטבע והנסיבות שמהווים תנאי מספיק אליהם. לכן כל מעורבות אלוהית שתביא לתוצאה אחרת (מזג אוויר אחר, מצב רוח אחר, מפגש שונה וכדומה) היא חריגה מחוקי הטבע. ומכאן שבקשה מהקב"ה להתערב במשהו בעולם הוא חריגה מחוקי הטבע. הביטוי "בקשה למעורבות אלוהית ללא חריגה מהטבע" הוא אוקסימורון ריק. הדבר נכון לגבי קביעת מין הוולד, שריפה שפורצת בבית, התנפלות של כלב על תינוק, מגיפה, צונאמי, מחלת סרטן או ריפוי ממנה וכל אירוע אחר שאתם יכולים לחשוב עליו. מורכבות אולי יש כאן, אבל התהליכים הם דטרמיניסטיים, ומעורבות בהם היא חריגה מחוקי הטבע. אז על מה בכלל מותר להתפלל? נראה שעל כלום.

ומה עם בחירה אנושית?

הערתי למעלה שמעבר לחוקי הטבע והנסיבות הטבעיות יש גורם נוסף שמשפיע על האירועים בעולם, והוא הבחירה האנושית. האם המעורבות האלוהית לא יכולה להיכנס דרך השפעה על הבחירה של בני האדם. הבחירה שלנו אם ומתי ועם מי לקיים יחסי אישות היא תוצאה של הכרעתנו החופשית, ולכן ניתן אולי להתפלל לקב"ה שיכוון זאת כך שהזרע והביצית שייצאו ייצרו זכר או נקבה כרצוננו.

על כך אומר שני דברים: ראשית, אפילו אם זה נכון, התפילה על מין היילוד נסוגה כבר הרבה אחורה, עוד לפני שהחלטנו מתי לקיים את יחסי האישות. ודאי וודאי לא אחרי ארבעים יום מיצירת הוולד. אבל מעבר לזה, כפי שאסביר כעת, להבנתי גם מעורבות כזאת היא חריגה מהטבע במובן מסוים.

חז"ל אומרים: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", כלומר שהכל נעשה על ידי הקב"ה למעט מעשינו שלנו. אם כן, דווקא במעשים של בני אדם הוא לא צפוי להתערב. אמנם לדעתי זה כנראה לא הפירוש המימרא הזאת, שכן התהליכים הטבעיים הם בידי שמים רק במובן הזה שהם אינם בידינו אלא בידי חוקי הטבע (שבעצמם נוצרו על ידי הקב"ה כמובן). מה שבידינו הוא החלטות שנוגעות ליראת שמים, כלומר החלטות בעלות משמעות ערכית. זה מסור לנו ולהכרעתנו החופשית. בכל אופן, מעשינו שלנו ודאי אינם בידי שמים ולא בידי חוקי הטבע. המימרא הזאת אכן שוללת את הטענה הדטרמיניסטית שחוקי הטבע קובעים את בחירותינו והחלטותינו.

לכן, כפי ששאלו אותי לא פעם (בעיקר אורן, עורך האתר. ראו למשל כאן וגם כאן), ניתן לתהות האם לא ייתכן שהקב"ה מעורב בעולם דרך השפעה על הבחירות שלנו, בני האדם. אם אלו אינם תהליכים דטרמיניסטיים, לכאורה תיתכן שם מעורבות אלוהית שלא חורגת מחוקי הטבע. לפי הצעה זו, התפילה שלנו על מין העובר או על כל דבר אחר יכולה להיענות על ידי התערבות אלוהית בהחלטות של בני האדם שמעורבים באירועים. למשל, ההחלטות עם מי להתחתן, מתי לקיים יחסי אישות וכדומה. זו כבר מעורבות שלא חורגת מהטבע (יותר נכון: האירועים עצמם אינם חלק מהטבע ולכן אין לשלול מעורבות אלוהית בהם מכוח טיעוניי כאן).

אלא שגם לגבי החלטות אנושיות כאלה ניתן להעלות אך ורק שתי אפשרויות: 1. הן נעשו לא מתוך שיקולים ערכיים אלא סתם כי בא לשניהם לקיים יחסי אישות באותו יום. במצב כזה מדובר באירוע טבעי שיש לו סיבות טבעיות. גוף האדם גם הוא חלק  מהעולם הפיזי. מעורבות אלוהית בתהליך כזה היא ודאי חריגה מחוקי הטבע. 2. הן נעשו מתוך שיקולים ערכיים (לבחור דווקא בת זוג זו או יחסי אישות במועד הזה דווקא). אלא שאם כך, אז שוב לא סביר שהקב"ה יתערב שהרי דווקא החלטות כאלה מסורות לנו ולא לו ("הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"). במילים אחרות, כמו שמדיניותו היא לא להתערב בהתנהלותו של הטבע ובחוקי הטבע, כך הוא גם נוהג לא להתערב בבחירות החופשיות שלנו. כמו שהוא מונע מעצמו התערבות שסותרת את ההתנהלות הטבעית הוא מונע מעצמו התנהלות שסותרת את הבחירה החופשית.[6] במילים אחרות, לא סביר לפרש שאני מתפלל לקב"ה שישלול לי את הבחירה מתי לקיים יחסי אישות. וגם אם הכוונה היא לא שישלול לי את הבחירה אלא שהמעשה הזה אינו בחירי ולכן אני מבקש שהקב"ה יכוון אותו לרגע המתאים, זוהי שוב מעורבות שחורגת מחוקי הטבע, שהרי לולא המעורבות היה נבחר רגע מסוים מכוח חוקי הטבע (כזכור, האדם הוא חלק מהטבע).

אז מה חשבה הגמרא?

המסקנה שעולה היא שלפי הסוגיא בברכות אין היתר להתפלל על שום דבר. כל אירוע שקורה כאן הוא או אירוע טבעי שיש לו סיבות טבעיות מספיקות או אירוע בחירי שמסור להכרעתם החופשית של בני האדם (שהיא התנאי המספיק אליו). כעת עולה השאלה: אם אכן זו המסקנה שעולה מן הסוגיא, לא ברור מה חשבו חז"ל? הרי הם ודאי דיברו על בקשות מותרות בתפילה. אם כל מעורבות היא חריגה מהטבע ובקשה לחריגה מהטבע היא אסורה, אז באלו מקרים ניתן לבקש משהו? למה חז"ל עצמם התכוונו כשדיברו על בקשות מהקב"ה? לדוגמה, הסוגיא קובעת שבקשה לשנות את מין העובר לפני ארבעים יום מהיווצרותו ודאי מותרת הלכתית.

טענתי היא שחז"ל טעו בהבנת המציאות הטבעית (חסר היה להם ידע מדעי). הם סברו שיש בטבע שאלות פתוחות, כלומר מצבים שהנסיבות לא מכתיבות את התוצאה. מרווחים כאלה פירושם שבהינתן נסיבות X יכולות להתפתח ממנו לפחות שתי תוצאות שונות: Y ו-Z. למשל, בנסיבות ששוררות לפני גיל ארבעים יום (X), מין היילוד יכול להיות זכר (Y) או נקבה (Z). אבל מתברר שהם טעו בזה. לפי הידע המדעי העדכני אין מצבים פתוחים כאלה, כלומר אין מרווחים בטבע.

ניתוח הלכתי: המסקנה למעשה

ההנחה היא שלתלמוד יש סמכות לקבוע את ההלכה ואין לחלוק  עליו. מה, אם כן, עלינו ללמוד מהסוגיא בברכות? כאמור ראינו שיש בה שתי טענות: 1. טענה עובדתית-מדעית: יש מרווחים בטבע. 2. טענה הלכתית-נורמטיבית: אסור להתפלל למעורבות שחורגת מהטבע (כלומר לבקש שינוי של תוצאה במצב ללא מרווחים). ראינו שהטענה העובדתית שגויה, אבל בזה אין בעיה עקרונית. חז"ל טעו לא פעם בקביעות עובדתיות-מדעיות. הם היו בני אדם כמוני כמוכם והיו מצוידים בידע המדעי של תקופתם, ולכן אין כל חובה לאמץ קביעות עובדתיות שלהם. סמכותו של התלמוד לא נוגעת לקביעות עובדתיות. סמכות זו פירושה שהטענות הנורמטיביות שלהם הן הלכה מחייבת, ובפרט כאשר הן אינן תלויות בהנחה עובדתית כלשהי.

אז אם נאמץ את טענה 2 (כי היא נורמטיבית, ולכן מחייבת) ונחליף את טענה 1 במידע העדכני יותר (שאין מרווחים בטבע), המסקנה הלוגית המתחייבת היא שאין שום מצב שבו מעורבות אלוהית נעשית בתוך מסגרת הטבע, ולכן אין היתר לבקש בתפילה על שום דבר. שימו לב, בקשות על רפואה של חולה, או על הצלה מצרה, כמו גם כל בקשה אחרת, כולן אסורות הלכתית.

אדגיש שוב שהמסקנה הזאת לא תלויה בתפיסתי האפיקורסית שלפיה כיום כנראה אין מעורבות אלוהית בעולם. גם אם קיימת מעורבות כזאת, וכך ודאי חשבו חז"ל, עדיין כפי שראינו יש איסור הלכתי לבקש אותה. מאותה סיבה גם אין להקשות עליי מכל הסוגיות שבהן מבואר שמותר להתפלל על חולה. זה נובע מההנחה המוטעית שרפואה למחלה היא עניין פתוח ולכן יכולה להיות שם מעורבות אלוהית בלי חריגה מהטבע.

הנכנס למוד גורנו

ישנה סוגיא מקבילה שנראית כסותרת את מסקנתנו זו (היא הובאה בשרשור כאן). הגמרא ב"מ מב ע"א אומרת:

ואמר רבי יצחק אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר יצו ה' אתך את הברכה באסמיך תנא דבי רבי ישמעאל אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין שולטת בו שנאמר יצו ה' אתך את הברכה באסמיך.

הנחת היסוד של הגמרא היא שיש מעורבות אלוהית בעולם.

כעת מובאת ברייתא:

תנו רבנן ההולך למוד את גורנו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשלח ברכה במעשה ידינו התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה מדד ואחר כך בירך הרי זה תפילת שוא לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר יצו ה' אתך את הברכה באסמיך:

כלומר אם אדם לא מדד את גורנו אז זה בגדר דבר סמוי מן העין ולכן אפשר שהברכה תשרה בו וראוי לבקש זאת. משעה שמדד זה כבר דבר גלוי, ושוב אין לבקש עליו. רואים שהגמרא תולה את ההיתר לבקש בשאלה האם זה גלוי או סמוי, כלומר האם זה נס נסתר או גלוי. מבקשים נס נסתר ולא גלוי. אבל לפי הסוגיא הזאת נראה שעצם הבקשה לחרוג מהטבע היא מותרת. אלא שמותר לבקש רק על נס נסתר, גם אם יש בו חריגה מהטבע וגם אם הוא לשעבר (שהרי התבואה כבר נמצאת בגורן גם אם טרם מדד אותה).

כך גם פוסק הרמב"ם בהל' ברכות פ"י הכ"ב:

ההולך למוד גורנו אומר יהי רצון מלפניך יי' אלהי שתשלח ברכה במעשה ידי, התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי זה, מדד ואחר כך ביקש רחמים הרי זו תפלת שוא, וכל הצועק לשעבר הרי זו תפלת שוא.

הוא אפילו קושר זאת לסוגיא שלנו. וכן הוא בשו"ע או"ח סי' רל ס"ב.

הסתירה לסוגיית ברכות

אלא שמסקנת הסוגיא הזאת לא סותרת רק את דבריי מלמעלה, אלא את דברי הסוגיא בברכות עצמה. הרי שם ראינו שאסור לבקש על שינוי מין העובר, למרות שזהו נס נסתר (אף אחד לא יודע מה מינו לפני שנולד). לכן בכל מקרה לא עליי תלונתכם.

ניתן אולי להבין שיש כאן מחלוקת הסוגיות (ובאמת הרמב"ם השמיט מהלכותיו את סוגיית ברכות, אבל בשו"ע שתיהן מובאות). פעם ראיתי בשם המאירי שכתב שהבקשה כאן היא שיצליח במסחרו עם התבואה הזאת ולא על כמות התבואה, שזה שינוי של הטבע. זו עמדה שמותירה את המסקנה שלנו מלמעלה על כנה (אם כי כפי שהסברתי למעלה גם בקשה להצלחה במסחר היא בקשה לשינוי של הטבע. המאירי כנראה סבר שכאן יש  מרווח). אלא שפירוש זה קשה להולמו בסוגיא עצמה, שכן על כך הוא יכול להתפלל גם אחרי שמדד. ראינו מי שכתב (ראו כאן) לחלק בין שינוי חוקי הפיזיקה שהוא מותר לשינוי חוקי הלוגיקה שזה אסור. אבל כפי שהשבתי שם, זהו חילוק שגוי, שכן גם תפילה על שינוי מין העובר היא שינוי חוקי הפיזיקה ולא הלוגיקה. מתפללים שהקב"ה יעשה ניתוח לשינוי המין ברחם האם. לא אמור להיות שום הבדל בין לפני ארבעים יום לבין אחרי ארבעים יום.

מה שלדעתי הכי מסתבר הוא שמדובר בדין מיוחד במעשרות דווקא (ראו כאן), מפני ששם התורה מבטיחה שהדבר יביא לנו ברכה ("והריקותי לכם את ברכתי") וכידוע במעשרות מותר אפילו לנסות את הקב"ה. אבל בכל שאר הדברים אין לבקש על חריגה מהטבע. לפי זה, דבריי בעינם עומדים למעט בעניין המעשרות. נראה שחז"ל הניחו שכמות התבואה בגורן היא עניין פתוח עד המדידה (תלוי בטבעו בברכת ה') ולכן ניתן לשינוי.[7] לאור דבריי למעלה מסתבר שגם בזה הם טעו עובדתית, אבל עדיין העיקרון הנורמטיבי (שאין להתפלל על שינוי המציאות במצב ללא מרווחים) בעינו עומד.

כך או כך, לפחות מסוגיית ברכות עולה שאין אפשרות לבקש מהקב"ה להתערב בעולם. סוגיית ב"מ אולי חולקת, ואולי מחריגה את עניין המעשרות ואולי היא בכלל טועה. אבל נראה שמסקנתנו בעינה עומדת.

[1] אולי כמו שבועת שווא, שגם זה איסור. כמו שיש איסור לשאת את שם ה' לשווא יש אולי איסור גם לפנות אליו לשווא.

[2] ואולי אצל מי שאינו צדיק זה לא יועיל.

[3] ראו בעניין זה גם את דברי הגר"א (שהובאו באמרי נועם, ברכות שם) והבכור שור (שבת כא ע"ב, הובאו דבריו בשערי תשובה סי' קפז ס"ב).

[4] אפשר להתפלפל האם יש בניתוח כזה משום ריפוי או לא, אבל זה לא הנושא שלנו כאן.

[5] ראו שם כיצד גם מצב האם (שיש לה שני כרומוזומי X) משפיע על מין היילוד.

[6] מעורבות בהחלטותינו באופן שאינו סותר את הבחירה אינה אפשרית, בדיוק כמו שהסברתי בסוף הטור הקודם לגבי מעורבות במסגרת הטבע.

[7] בכלי חמדה שמות דף קנז עמודה ג הוכיח מכאן שתבואה שנוספת מכוח ברכה חייבת בתרומות ומעשרות, אחרת לא היו מתירים להתפלל על זה שלא יפריש מהפטור על החיוב. לכאורה זוהי אינדיקציה לכך שתוספת הברכה הזאת נחשבת כעניין טבעי.