סיבתיות: ד. תפילה על נס (טור 463)

בס”ד

בשלושת הטורים הקודמים טענתי שביחס הסיבתי יש שלושה מרכיבים: הזמני, הלוגי והפיזיקלי. לאחר מכן עמדתי על הקושי לטפל במרכיב הפיזיקלי באופן פורמלי (לסמל אותו). בטור האחרון הגעתי למסקנה שהמרכיב הלוגי של הסיבה מגדיר את הסיבה כתנאי מספיק (ולא הכרחי) למסובב. אחת ההשלכות של המסקנה הזאת הייתה לגבי מעורבות של הקב”ה בעולם. טענתי שאם חוקי הטבע הם תנאי מספיק אז אין מעורבות אלוהית במסגרת הטבע. עקרונית עדיין תיתכן מעורבות שלו בעולם (מה שלדעתי האישית כנראה לא קיים), אבל היא לעולם תיעשה כחריגה מהטבע.

זה כמובן מעורר את שאלת התפילה והאפקטיביות שלה. אם אנחנו מגיעים למסקנה שהקב”ה לא מעורב בעולם אז אין טעם לבקש ממנו כלום. זוהי שאלת האפקטיביות, שהיא שאלה עובדתית, אבל כבר עסקתי בה לא פעם בעבר ולכן לא אכנס אליה כאן. בטור הזה ברצוני לדון בשאלה הלכתית: גם אם נניח שהוא מעורב בעולם, מכיוון שראינו שהמעורבות הזאת כרוכה בחריגה מהטבע, האם יש איסור לבקש מעורבות כזאת. במבט ראשוני השאלה ההלכתית הזאת נראית מפתיעה מאד, ובלתי סבירה בעליל. הש”ס והפוסקים מלאים ברשות ואף חובה לבקש מהקב”ה על צרכינו, בתפילה ובכלל. כיצד ניתן לומר שיש בכך איסור? השאלה הזאת כבר הוזכרה כאן כמה פעמים (ראו למשל כאן, כאן, כאן וכאן) אבל ככל הזכור לי עדיין לא קיבלה מקום בפני עצמה. בתוך הדיון אעיר מדי פעם גם על המישור העובדתי ככל שהוא יעלה.

סוגיית תפילה על לשעבר

המשנה בברכות פ”ט מ”ג (ברכות נד ע”א) כותבת:

והצועק לשעבר הרי זו תפלת שוא היתה אשתו מעוברת ואומר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא היה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר ואומר יהי רצון שלא תהא בתוך ביתי הרי זו תפלת שוא.

אדם שמתפלל על עובר ברחם אשתו שיהיה זכר זוהי תפילת שווא. וכך גם לגבי מי שמתפלל על אירוע שכבר קרה. המסקנה היא שתפילה על אירוע שכבר קרה (תפילה על לשעבר) היא תפילת שווא. מלשון המשנה ניתן היה להבין שאין בזה איסור אלא זה מיותר ולא עוזר (זו המשמעות של “שווא”). אם זהו פירוש המשנה, אזי המשנה בעצם אומרת שהקב”ה אינו חורג מהטבע (נראה בהמשך שתפילה על לשעבר אינה אלא תפילה לנס), כלומר אינו מעורב בעולם (כי כפי שראינו כל מעורבות שלו היא חריגה מהטבע), ולכן לבקש בקשות כאלה זה לשווא. אין פלא אפוא שבפוסקים מקובל לפרש שכוונת המשנה היא שיש בזה איסור (ראו למשל בסוף השרשור כאן)[1]. טעם האיסור אינו ברור. יש שרצו לומר שזה מנכה מזכויותינו בעולם הבא, או שיש כאן שימוש לא ראוי בקב”ה כלומר ניסיון לגרום לו לפעול נגד מדיניותו. ואולי האיסור נובע מחשש מהשפעה רעה על המאמינים אם התפילה לא תיענה (כי הקב”ה לא מתחייב לעשות לנו נסים ולחרוג מהטבע). לענייננו כאן, די לי בכך שיש בכך איסור.

והנה, הגמרא שם ס ע”א מסבירה:

היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד כו’ הרי זו תפלת שוא ולא מהני רחמי.

הגמרא מסבירה שמכיוון שהאישה כבר מעוברת אזי התפילה היא לשווא, ואף מוסיפה שהיא אינה מועילה (“לא מהני”). כאן ישנה כבר קביעה עובדתית שאי אפשר לשנות את מה שכבר התרחש, מעבר לאיסור ההלכתי. ואולי שני הדברים שנאמרים כאן תלויים זה בזה: בקשה כזאת אינה מועילה, ולכן גם אסור לבקש אותה.

כעת הגמרא מקשה מתקדימים שכן התפללו על העבר:

מתיב רב יוסף ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה מאי ואחר אמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה שנים עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב ששה יצאו ממני וארבעה מן השפחות הרי עשרה אם זה זכר לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות מיד נהפכה לבת שנאמר ותקרא את שמה דינה.

רואים לכאורה שתפילה כן יכולה לשנות את המציאות.

הגמרא שם מביאה שני תירוצים. התירוץ הראשון:

אין מזכירין מעשה נסים.

שם דובר על נס ואנחנו עוסקים בטבע הרגיל. המפרשים מסבירים שבסוגיא כאן לא עוסקים בתפילה על נס. מהתירוץ הזה משתמע שנס יכול להתרחש, רק אסור להתפלל עליו. יתר על כן, מהניסוח של התירוץ הזה די ברור שיש איסור על תפילה כזאת (ולא שהיא לא מועילה, שהרי בפועל היא כן יכולה להועיל)[2]. ובאמת בירושלמי תענית פ”ג ובפוסקים מובא שאסור להתפלל על נס והוא כמו תפילת שווא.

אמנם כמה מפרשים העירו שעולה מכאן שצדיקים גמורים כמו לאה יכולים גם לבקש על נס (ראו למשל גבורת ארי תענית יט). אך יש בנותן טעם לציין שהיתר כזה לא מובא בפוסקים (רמב”ם ושו”ע ונושאי כלים). לכן גם אם לדעתכם יש בינינו צדיקים כמו לאה אמנו, הפוסקים סבורים שאין ולכן לדעתם ההיתר הזה גם אם הוא קיים אינו רלוונטי להלכה. לכן מכאן והלאה אתעלם משאלת הצדיקים, תוך בקשת מחילה מכל הגולשים היקרים שנמנים עמהם.

התירוץ השני בגמרא שם:

ואיבעית אימא מעשה דלאה בתוך ארבעים יום הוה כדתניא שלשה ימים הראשונים יבקש אדם רחמים שלא יסריח משלשה ועד ארבעים יבקש רחמים שיהא זכר מארבעים יום ועד שלשה חדשים יבקש רחמים שלא יהא סנדל משלשה חדשים ועד ששה יבקש רחמים שלא יהא נפל מששה ועד תשעה יבקש רחמים שיצא בשלום.

כאן נראה שהגמרא כבר מניחה שגם צדיקים לא יכולים לבקש שינוי של מציאות קיימת, אלא שעובר עד ארבעים יום מינו עוד לא נקבע. יתר על כן, הגמרא אומרת שבכל שלב בהיריון ניתן להתפלל על מה שעוד לא נקבע.

התירוץ הזה הוא שהובא בפוסקים, וזה מחזק את מסקנתי מלמעלה שההיתר לצדיקים אינו רלוונטי להלכה. ייתכן שפירוש הדבר הוא שהקב”ה לא עושה ניסים כאלה גם עבור צדיקים, שכן מדיניותו היא לא להתערב. זו אינה שאלה של רמת הזכויות שיש לאדם (האם מגיעה לי התערבות כזאת), שאז היה מקום לחלק בין צדיקים לאנשים רגילים, אלא זוהי מדיניות אלוהית (הוא רוצה לנהל את עולמו בדרך הטבע). אבל כאמור כאן ענייננו בשאלה ההלכתית (האם תפילה כזאת מותרת) ולכן לא אכנס לשאלה העובדתית (האם הקב”ה מעורב בעולם).

הגמרא שם ממשיכה להבהיר כיצד תיתכן סיטואציה שבה זה עוד לא נקבע בשלב הזה בהיריון:

ומי מהני רחמי והאמר רב יצחק בריה דרב אמי איש מזריע תחלה יולדת נקבה אשה מזרעת תחלה יולדת זכר שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר הכא במאי עסקינן כגון שהזריעו שניהם בבת אחת:

לכאורה מין היילוד נקבע כבר מההזרעה ולא בגיל ארבעים יום. הגמרא מתרצת שמדובר ששני בני הזוג הזריעו בבת אחת ובמצב כזה המין לא נקבע בעת ההזרעה אלא בגיל ארבעים יום. אמנם איננו יודעים מי הזריע קודם, ולכן אין לנו דרך לדעת במקרה מסוים האם שאלת מין העובר עדיין פתוחה. אבל די לנו בכך שיש אפשרות כזאת כדי לשלול את הקביעה שמדובר בתפילת שווא. במצב של ספק מותר להתפלל, וגם זה רק עד ארבעים יום, כי אחרי זה המין כבר קבוע.

המסקנה של הפוסקים היא שאין להתפלל על דבר שהוא נס, כמו שינוי של בת לבן או להיפך. תפילה על שינוי המציאות היא תפילת שווא. וכך פוסק השו”ע (או”ח סי’ רל ס”א):

המתפלל על מה שעבר, כגון שנכנס לעיר ושמע קול צוחה בעיר, ואמר: יה”ר שלא יהא קול זה בתוך ביתי; או שהיתה אשתו מעוברת אחר מ’ יום לעיבורה, ואמר: יה”ר שתלד אשתי זכר, ה”ז תפלת שוא, אלא יתפלל אדם על העתיד לבא, ויתן הודאה על שעבר…

על העבר ניתן להודות אבל לא להתפלל. תפילה היא רק על העתיד, כלומר מה שטרם התרחש. אין להתפלל על חריגה מהטבע.[3] כאמור, הוא מביא להלכה רק את התירוץ השני של הגמרא וכנ”ל.

אולי אתם תוהים מדוע עברתי כאן מתפילה על העבר לתפילה על שינוי מציאות ובעצם לתפילה על נס. כל אלו אינם ביטויים זהים, אבל מהותית אין הבדל ביניהם. כבר הזכרתי שבפוסקים מופיע (לאור הירושלמי תענית) שאין להתפלל על נס, ולאו דווקא על העבר. אחדד זאת יותר על ידי סילוק מהשולחן של שתי הבחנות שצפויות לעלות בהקשר זה: הבחנה בין נס גלוי לנס נסתר והבחנה בין עבר לעתיד.

האם יש הבחנה בין תפילה על נס גלוי לתפילה על נס נסתר?

ישנה נטייה לחשוב שהאיסור הוא רק על תפילה לנס גלוי, אבל לא לנס נסתר. מה ההבדל? אולי בגלל שלא רוצים שאם בסופו של דבר לא יתרחש נס אנשים יתאכזבו ויאבדו את אמונתם. בנס נסתר אף אחד לא יודע האם התרחש נס או לא. יש כמובן גם צד שני למטבע: אם בסופו של דבר כן יתרחש נס נסתר אז אין סיכון שאנשים יכחישו אותו ויתלו אותו בטבע, מאותה סיבה עצמה: אי אפשר לדעת אם הוא התרחש או לא. המאמינים יישארו באמונתם והכופרים בכפירתם. בקיצור, לפי התזה הזאת המעורבות האלוהית או ההיענות לתפילה היא תזה שלא ניתנת להפרכה או אישוש. ברגע שהיא ניתנת להפרכה או אישוש אסור לעשות בה שימוש. די נוח, לא?

ניתן אולי לדייק זאת מהסוגיא בברכות עצמה. הגמרא שם מדברת על מי שהיה הולך בדרך ומתפלל על אסון שכבר קרה, ומבקש שלא יהיו אלו בני ביתו. ניתן לתהות מדוע מדובר על מישהו שנמצא בדרך ולא על מי שכבר ראה שבני ביתו מתו והוא מבקש שיחזרו לחיים? לכאורה זהו הבדל בין נס נסתר לנס גלוי. והחידוש הוא שגם אם הוא בדרך, כיוון שהדבר הוא פומבי ויש אחרים שכבר ראו את המתרחש, זהו נס גלוי ואין להתפלל עליו. זה גם עשוי להסביר את ההבדל בין צדיקים לאנשים רגילים. צדיקים ראויים לנס וגם לא יתאכזבו אם הוא לא יתרחש. אבל כאמור ההבחנה הזאת לא נפסקת להלכה.

יתר על כן, מבט נוסף בסוגיא עצמה מראה לנו שהחילוק הזה אינו נכון. הדוגמה השנייה שמובאת במשנה היא תפילה על עובר ברחם אמו. כאשר אני מבקש שינוי מין העובר אחרי מאה ימים (שאז זו כבר ודאי תפילת שווא), עדיין אם הקב”ה יעשה נס ויהפוך את מין העובר מנקבה לזכר זה יהיה נס נסתר, שהרי כל זה מתרחש ברחם. כידוע, באותה תקופה עוד לא היה אולטרסאונד (ובגיל חמישים יום למיטב ידיעתי גם אולטרסאונד עוד לא מגלה את מין העובר). אז למה התפילה על כך היא תפילת שווא? מכאן ראיה שהאיסור הוא גם על תפילה לנס נסתר. כל עוד יש בו חריגה מהטבע אסור לבקש עליו.

שימו לב שבאופן עקרוני רופא מנתח יכול (או יהיה יכול בעתיד) לעשות ניתוח לשינוי מין העובר בעודו ברחם אמו, ואז זה יהיה שינוי במסגרת הטבע והמדע. אני מניח שרוב הפוסקים לא יאמרו שאסור לעשות ניתוח כזה כי זו התערבות בטבע. זו לא התערבות גדולה יותר מריפוי סרטן או כל מחלה אחרת (כידוע, ניתנה רשות לרופא לרפא).[4] וכי אי אפשר לבקש מהקב”ה שיעשה משהו שרופא מנתח, אדם בשר ודם, יכול לעשות? התשובה היא שלא. מעורבות אלוהית, בניגוד לניתוח שנעשה על ידי אדם, היא חריגה מהטבע. אין לבקש מהקב”ה שיתערב בטבע אפילו בדבר שאדם בשר ודם יכול לעשות.

האם יש הבחנה בין תפילה על העבר לתפילה על העתיד?

שמעתי כאלה שרצו לטעון שמותר לבקש על ניסים אבל לא על ניסים שמשנים את העבר. אבל גם זה לא עומד במבחן העובדות. אני מבקש מהקב”ה שישנה את מין העובר מכאן והלאה (לא  למפרע ולא  מכאן ולהבא למפרע). זו לא בקשה על שינוי העבר. מצדי שהעובר ייווצר כנקבה וכעת הקב”ה ישנה את מינו לזכר. על כך נאמר: “העבר אין, העתיד עדיין וההווה כהרף עין, דאגה מנין?!”. אז למה אסור לבקש זאת? המסקנה היא שגם אם אני מבקש שינוי של ההווה או העתיד, כל עוד העתיד תלוי בעבר וכבר קבוע על ידו זוהי תפילת שווא.

מסקנת הסוגיא

המסקנה שעולה מדברינו עד כאן: כל בקשה מהקב”ה על שינוי המציאות, בין בעבר בין בעתיד (במצב שהעתיד כבר נקבע על ידי העבר), הוא תפילת שווא. ראינו גם שאין הבדל בין שינוי גלוי של המציאות או שינוי נסתר שלה. כל בקשה למעורבות אלוהית שחורגת מהטבע היא תפילת שווא.

מתי נקבע מין העובר?

אני מחזיק בתפיסה האפיקורסית והפרוגרסיבית (הביטוי הקומוניסטי העתיק הזה הייתה לו עדנה והוא הפך למילה גסה בזמן האחרון) שלפיה יש לנו כיום ידע מדעי שלא היה בידי חז”ל. למשל, לגבי מין היילוד, המדע כיום יודע שהוא נקבע מרגע שהזרע פוגש את הביצית. הנה למשל קטע מתוך אתר infomed:

מין היילוד נקבע ברגע בו הזרע פוגש את הביצית. אם הזרע נושא כרומוזום Y אזי ייוולד בן, אם הוא נושא כרומוזום X אז תיוולד בת…

הטבע של הזרע והביצית קובעים את המין שייווצר מהמפגש הזה.[5] אם כן, ההנחה של הגמרא שלפיה מין היילוד הוא שאלה פתוחה עד גיל ארבעים יום מיצירת הוולד היא טענה שגויה. מין העובר הוא קבוע כבר מתחילת ההיריון.

השלכות הלכתיות

האם זה משנה את הדין? סביר מאד שכן. ברגע שזהו הידע שבידינו, האיסור להתפלל על מין העובר חל מרגע שנפגש הזרע בביצית. נראה שכיום התפילה הזאת מותרת רק לפני הזיווג.

אלא שאם נמשיך באותו כיוון מחשבתי ניווכח שבעצם גם לפני הזיווג מדובר בתפילת שווא. בעצם כל השרשרת הסיבתית הטבעית היא דטרמיניסטית וכל שלב בה נקבע על ידי השלבים הקודמים. אפילו המפגש בין הזרע לביצית גם הוא אירוע טבעי ולכן גם הוא נשלט על ידי חוקי הטבע והנסיבות. מה שקובע איזה זרע ואיזו ביצית ישתתפו במפגש הוא  תהליך מאד מורכב שאי אפשר לחזות אותו אבל עדיין מדובר בתהליך דטרמיניסטי. אפילו ההחלטה על מועד פעולת הזיווג בין האב לאם או אפילו על בחירת בת זוג שהם כמובן המשפיעים הראשוניים על זהות הזרע והביצית שישתתפו בהפריה, נקבעים על ידי שילוב של חוקי הטבע ובחירה של בני אדם.

שימו לב שהתיאור הזה הוא פועל יוצא מהתמונה שתוארה בטור הקודם, שלפיה הנסיבות וחוקי הטבע (כעת אוסיף גם בחירות אנושיות) הם תנאי מספיק לכל מה שקורה בעולם. לפי מסקנת הסוגיא בברכות בעצם אי אפשר להתפלל על שום דבר שקורה בעולם. אין שום דבר שאינו קבוע על ידי חוקי הטבע, ואין שום מעורבות אלוהית שאינה חריגה מהטבע. אם יש איסור להתפלל על חריגה מהטבע אז לא נותר מקום לתפילה בכלל.

שימו לב, לא נכנסתי כאן בכלל לתפיסתי על כך שהקב”ה אינו מעורב בעולם בדורות הללו. זו טענה אחרת (במישור העובדתי) ודבריי כאן עומדים גם בלי קשר אליה. גם אם הוא  מעורב בכל צעד וצעד שאנחנו עושים, עדיין מהסוגיא כאן עולה שיש איסור להתפלל ולבקש על כך. כמובן שאם תניחו שהסוגיא גם קובעת עובדה שהוא לא חורג מהטבע (לא שאינו  יכול אלא שזו מדיניותו) ולכן אין טעם לבקש על כך ולא שהיא רק אוסרת להתפלל על זה, עדיין המסקנה נותרת בעינה. גם אסור וגם אין טעם להתפלל על שום דבר. אבל פרשנות זו (שכתובה כמעט בפירוש בסוגיא: “לא מהני”) הופכת את חז”ל לאפיקורסים כמוני, לכן לצורך הדיון שלנו כאן איני מניח אותה. גם אם נניח שהקב”ה מעורב, עדיין יש איסור לבקש זאת ממנו.

שני סוגי אקראיות

כדי להבין זאת טוב יותר, עליי לחדד נקודה שרבים נוטים להתעלם ממנה (היא פורטה היטב בטור 326). אנחנו רגילים להתייחס לכל מיני אירועים בעולם כאילו היו אקראיים. הטלת מטבע או קובייה, מפגש מקרי ברחוב וכדומה. אבל אין לכל אלו ולא כלום עם מקריות במובן המהותי. הטלת מטבע היא  תהליך מכני דטרמיניסטי לגמרי, ואם הייתי יודע את תנאי ההתחלה (הנסיבות), כלומר את צפיפות האוויר, צורתה המדויקת של הקובייה, המהירות ההתחלתית (גודל וכיוון) הייתי יכול לומר לכם כיצד היא תיפול. זהו חישוב שמשתמש בחוקי המכניקה הניוטונית, פיזיקה אלמנטרית. חוסר היכולת שלנו לעשות זאת נובע מהסיבוך בחישוב הפרקטי, ומהרגישות הרבה של התוצאה לתנאי ההתחלה. אבל זה רק קושי טכני. עקרונית, בכל  המקרים הללו הנסיבות וחוקי הטבע קובעים בצורה חד ערכית את התוצאה.

כל המקרים שאתם רגילים להתייחס אליהם כמקריים ואקראיים (אולי למעט תורת הקוונטים שאינה רלוונטית בסקלות הללו) הם מהסוג הזה. כולם דטרמיניסטיים, והשימוש בכלים של הסתברות נעשה רק בגלל קושי טכני. כך הוא לגבי כל האירועים בעולם שמוכר לנו, ולכן כולם כפופים לסיבתיות דטרמיניסטית. משמעות הדבר היא שבעולם שלנו כל מה שקורה הוא תוצר של הנסיבות ששררו קודם וחוקי הטבע. מפגש מקרי בין אריה לקוף, מזג אוויר מסוים ששורר באזור מסוים, מצב רוח של בני אדם ועוד, כל אלו הם תוצרים של חוקי הטבע והנסיבות שמהווים תנאי מספיק אליהם. לכן כל מעורבות אלוהית שתביא לתוצאה אחרת (מזג אוויר אחר, מצב רוח אחר, מפגש שונה וכדומה) היא חריגה מחוקי הטבע. ומכאן שבקשה מהקב”ה להתערב במשהו בעולם הוא חריגה מחוקי הטבע. הביטוי “בקשה למעורבות אלוהית ללא חריגה מהטבע” הוא אוקסימורון ריק. הדבר נכון לגבי קביעת מין הוולד, שריפה שפורצת בבית, התנפלות של כלב על תינוק, מגיפה, צונאמי, מחלת סרטן או ריפוי ממנה וכל אירוע אחר שאתם יכולים לחשוב עליו. מורכבות אולי יש כאן, אבל התהליכים הם דטרמיניסטיים, ומעורבות בהם היא חריגה מחוקי הטבע. אז על מה בכלל מותר להתפלל? נראה שעל כלום.

ומה עם בחירה אנושית?

הערתי למעלה שמעבר לחוקי הטבע והנסיבות הטבעיות יש גורם נוסף שמשפיע על האירועים בעולם, והוא הבחירה האנושית. האם המעורבות האלוהית לא יכולה להיכנס דרך השפעה על הבחירה של בני האדם. הבחירה שלנו אם ומתי ועם מי לקיים יחסי אישות היא תוצאה של הכרעתנו החופשית, ולכן ניתן אולי להתפלל לקב”ה שיכוון זאת כך שהזרע והביצית שייצאו ייצרו זכר או נקבה כרצוננו.

על כך אומר שני דברים: ראשית, אפילו אם זה נכון, התפילה על מין היילוד נסוגה כבר הרבה אחורה, עוד לפני שהחלטנו מתי לקיים את יחסי האישות. ודאי וודאי לא אחרי ארבעים יום מיצירת הוולד. אבל מעבר לזה, כפי שאסביר כעת, להבנתי גם מעורבות כזאת היא חריגה מהטבע במובן מסוים.

חז”ל אומרים: “הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים”, כלומר שהכל נעשה על ידי הקב”ה למעט מעשינו שלנו. אם כן, דווקא במעשים של בני אדם הוא לא צפוי להתערב. אמנם לדעתי זה כנראה לא הפירוש המימרא הזאת, שכן התהליכים הטבעיים הם בידי שמים רק במובן הזה שהם אינם בידינו אלא בידי חוקי הטבע (שבעצמם נוצרו על ידי הקב”ה כמובן). מה שבידינו הוא החלטות שנוגעות ליראת שמים, כלומר החלטות בעלות משמעות ערכית. זה מסור לנו ולהכרעתנו החופשית. בכל אופן, מעשינו שלנו ודאי אינם בידי שמים ולא בידי חוקי הטבע. המימרא הזאת אכן שוללת את הטענה הדטרמיניסטית שחוקי הטבע קובעים את בחירותינו והחלטותינו.

לכן, כפי ששאלו אותי לא פעם (בעיקר אורן, עורך האתר. ראו למשל כאן וגם כאן), ניתן לתהות האם לא ייתכן שהקב”ה מעורב בעולם דרך השפעה על הבחירות שלנו, בני האדם. אם אלו אינם תהליכים דטרמיניסטיים, לכאורה תיתכן שם מעורבות אלוהית שלא חורגת מחוקי הטבע. לפי הצעה זו, התפילה שלנו על מין העובר או על כל דבר אחר יכולה להיענות על ידי התערבות אלוהית בהחלטות של בני האדם שמעורבים באירועים. למשל, ההחלטות עם מי להתחתן, מתי לקיים יחסי אישות וכדומה. זו כבר מעורבות שלא חורגת מהטבע (יותר נכון: האירועים עצמם אינם חלק מהטבע ולכן אין לשלול מעורבות אלוהית בהם מכוח טיעוניי כאן).

אלא שגם לגבי החלטות אנושיות כאלה ניתן להעלות אך ורק שתי אפשרויות: 1. הן נעשו לא מתוך שיקולים ערכיים אלא סתם כי בא לשניהם לקיים יחסי אישות באותו יום. במצב כזה מדובר באירוע טבעי שיש לו סיבות טבעיות. גוף האדם גם הוא חלק  מהעולם הפיזי. מעורבות אלוהית בתהליך כזה היא ודאי חריגה מחוקי הטבע. 2. הן נעשו מתוך שיקולים ערכיים (לבחור דווקא בת זוג זו או יחסי אישות במועד הזה דווקא). אלא שאם כך, אז שוב לא סביר שהקב”ה יתערב שהרי דווקא החלטות כאלה מסורות לנו ולא לו (“הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים”). במילים אחרות, כמו שמדיניותו היא לא להתערב בהתנהלותו של הטבע ובחוקי הטבע, כך הוא גם נוהג לא להתערב בבחירות החופשיות שלנו. כמו שהוא מונע מעצמו התערבות שסותרת את ההתנהלות הטבעית הוא מונע מעצמו התנהלות שסותרת את הבחירה החופשית.[6] במילים אחרות, לא סביר לפרש שאני מתפלל לקב”ה שישלול לי את הבחירה מתי לקיים יחסי אישות. וגם אם הכוונה היא לא שישלול לי את הבחירה אלא שהמעשה הזה אינו בחירי ולכן אני מבקש שהקב”ה יכוון אותו לרגע המתאים, זוהי שוב מעורבות שחורגת מחוקי הטבע, שהרי לולא המעורבות היה נבחר רגע מסוים מכוח חוקי הטבע (כזכור, האדם הוא חלק מהטבע).

אז מה חשבה הגמרא?

המסקנה שעולה היא שלפי הסוגיא בברכות אין היתר להתפלל על שום דבר. כל אירוע שקורה כאן הוא או אירוע טבעי שיש לו סיבות טבעיות מספיקות או אירוע בחירי שמסור להכרעתם החופשית של בני האדם (שהיא התנאי המספיק אליו). כעת עולה השאלה: אם אכן זו המסקנה שעולה מן הסוגיא, לא ברור מה חשבו חז”ל? הרי הם ודאי דיברו על בקשות מותרות בתפילה. אם כל מעורבות היא חריגה מהטבע ובקשה לחריגה מהטבע היא אסורה, אז באלו מקרים ניתן לבקש משהו? למה חז”ל עצמם התכוונו כשדיברו על בקשות מהקב”ה? לדוגמה, הסוגיא קובעת שבקשה לשנות את מין העובר לפני ארבעים יום מהיווצרותו ודאי מותרת הלכתית.

טענתי היא שחז”ל טעו בהבנת המציאות הטבעית (חסר היה להם ידע מדעי). הם סברו שיש בטבע שאלות פתוחות, כלומר מצבים שהנסיבות לא מכתיבות את התוצאה. מרווחים כאלה פירושם שבהינתן נסיבות X יכולות להתפתח ממנו לפחות שתי תוצאות שונות: Y ו-Z. למשל, בנסיבות ששוררות לפני גיל ארבעים יום (X), מין היילוד יכול להיות זכר (Y) או נקבה (Z). אבל מתברר שהם טעו בזה. לפי הידע המדעי העדכני אין מצבים פתוחים כאלה, כלומר אין מרווחים בטבע.

ניתוח הלכתי: המסקנה למעשה

ההנחה היא שלתלמוד יש סמכות לקבוע את ההלכה ואין לחלוק  עליו. מה, אם כן, עלינו ללמוד מהסוגיא בברכות? כאמור ראינו שיש בה שתי טענות: 1. טענה עובדתית-מדעית: יש מרווחים בטבע. 2. טענה הלכתית-נורמטיבית: אסור להתפלל למעורבות שחורגת מהטבע (כלומר לבקש שינוי של תוצאה במצב ללא מרווחים). ראינו שהטענה העובדתית שגויה, אבל בזה אין בעיה עקרונית. חז”ל טעו לא פעם בקביעות עובדתיות-מדעיות. הם היו בני אדם כמוני כמוכם והיו מצוידים בידע המדעי של תקופתם, ולכן אין כל חובה לאמץ קביעות עובדתיות שלהם. סמכותו של התלמוד לא נוגעת לקביעות עובדתיות. סמכות זו פירושה שהטענות הנורמטיביות שלהם הן הלכה מחייבת, ובפרט כאשר הן אינן תלויות בהנחה עובדתית כלשהי.

אז אם נאמץ את טענה 2 (כי היא נורמטיבית, ולכן מחייבת) ונחליף את טענה 1 במידע העדכני יותר (שאין מרווחים בטבע), המסקנה הלוגית המתחייבת היא שאין שום מצב שבו מעורבות אלוהית נעשית בתוך מסגרת הטבע, ולכן אין היתר לבקש בתפילה על שום דבר. שימו לב, בקשות על רפואה של חולה, או על הצלה מצרה, כמו גם כל בקשה אחרת, כולן אסורות הלכתית.

אדגיש שוב שהמסקנה הזאת לא תלויה בתפיסתי האפיקורסית שלפיה כיום כנראה אין מעורבות אלוהית בעולם. גם אם קיימת מעורבות כזאת, וכך ודאי חשבו חז”ל, עדיין כפי שראינו יש איסור הלכתי לבקש אותה. מאותה סיבה גם אין להקשות עליי מכל הסוגיות שבהן מבואר שמותר להתפלל על חולה. זה נובע מההנחה המוטעית שרפואה למחלה היא עניין פתוח ולכן יכולה להיות שם מעורבות אלוהית בלי חריגה מהטבע.

הנכנס למוד גורנו

ישנה סוגיא מקבילה שנראית כסותרת את מסקנתנו זו (היא הובאה בשרשור כאן). הגמרא ב”מ מב ע”א אומרת:

ואמר רבי יצחק אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר יצו ה’ אתך את הברכה באסמיך תנא דבי רבי ישמעאל אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין שולטת בו שנאמר יצו ה’ אתך את הברכה באסמיך.

הנחת היסוד של הגמרא היא שיש מעורבות אלוהית בעולם.

כעת מובאת ברייתא:

תנו רבנן ההולך למוד את גורנו אומר יהי רצון מלפניך ה’ אלהינו שתשלח ברכה במעשה ידינו התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה מדד ואחר כך בירך הרי זה תפילת שוא לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר יצו ה’ אתך את הברכה באסמיך:

כלומר אם אדם לא מדד את גורנו אז זה בגדר דבר סמוי מן העין ולכן אפשר שהברכה תשרה בו וראוי לבקש זאת. משעה שמדד זה כבר דבר גלוי, ושוב אין לבקש עליו. רואים שהגמרא תולה את ההיתר לבקש בשאלה האם זה גלוי או סמוי, כלומר האם זה נס נסתר או גלוי. מבקשים נס נסתר ולא גלוי. אבל לפי הסוגיא הזאת נראה שעצם הבקשה לחרוג מהטבע היא מותרת. אלא שמותר לבקש רק על נס נסתר, גם אם יש בו חריגה מהטבע וגם אם הוא לשעבר (שהרי התבואה כבר נמצאת בגורן גם אם טרם מדד אותה).

כך גם פוסק הרמב”ם בהל’ ברכות פ”י הכ”ב:

ההולך למוד גורנו אומר יהי רצון מלפניך יי’ אלהי שתשלח ברכה במעשה ידי, התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי זה, מדד ואחר כך ביקש רחמים הרי זו תפלת שוא, וכל הצועק לשעבר הרי זו תפלת שוא.

הוא אפילו קושר זאת לסוגיא שלנו. וכן הוא בשו”ע או”ח סי’ רל ס”ב.

הסתירה לסוגיית ברכות

אלא שמסקנת הסוגיא הזאת לא סותרת רק את דבריי מלמעלה, אלא את דברי הסוגיא בברכות עצמה. הרי שם ראינו שאסור לבקש על שינוי מין העובר, למרות שזהו נס נסתר (אף אחד לא יודע מה מינו לפני שנולד). לכן בכל מקרה לא עליי תלונתכם.

ניתן אולי להבין שיש כאן מחלוקת הסוגיות (ובאמת הרמב”ם השמיט מהלכותיו את סוגיית ברכות, אבל בשו”ע שתיהן מובאות). פעם ראיתי בשם המאירי שכתב שהבקשה כאן היא שיצליח במסחרו עם התבואה הזאת ולא על כמות התבואה, שזה שינוי של הטבע. זו עמדה שמותירה את המסקנה שלנו מלמעלה על כנה (אם כי כפי שהסברתי למעלה גם בקשה להצלחה במסחר היא בקשה לשינוי של הטבע. המאירי כנראה סבר שכאן יש  מרווח). אלא שפירוש זה קשה להולמו בסוגיא עצמה, שכן על כך הוא יכול להתפלל גם אחרי שמדד. ראינו מי שכתב (ראו כאן) לחלק בין שינוי חוקי הפיזיקה שהוא מותר לשינוי חוקי הלוגיקה שזה אסור. אבל כפי שהשבתי שם, זהו חילוק שגוי, שכן גם תפילה על שינוי מין העובר היא שינוי חוקי הפיזיקה ולא הלוגיקה. מתפללים שהקב”ה יעשה ניתוח לשינוי המין ברחם האם. לא אמור להיות שום הבדל בין לפני ארבעים יום לבין אחרי ארבעים יום.

מה שלדעתי הכי מסתבר הוא שמדובר בדין מיוחד במעשרות דווקא (ראו כאן), מפני ששם התורה מבטיחה שהדבר יביא לנו ברכה (“והריקותי לכם את ברכתי”) וכידוע במעשרות מותר אפילו לנסות את הקב”ה. אבל בכל שאר הדברים אין לבקש על חריגה מהטבע. לפי זה, דבריי בעינם עומדים למעט בעניין המעשרות. נראה שחז”ל הניחו שכמות התבואה בגורן היא עניין פתוח עד המדידה (תלוי בטבעו בברכת ה’) ולכן ניתן לשינוי.[7] לאור דבריי למעלה מסתבר שגם בזה הם טעו עובדתית, אבל עדיין העיקרון הנורמטיבי (שאין להתפלל על שינוי המציאות במצב ללא מרווחים) בעינו עומד.

כך או כך, לפחות מסוגיית ברכות עולה שאין אפשרות לבקש מהקב”ה להתערב בעולם. סוגיית ב”מ אולי חולקת, ואולי מחריגה את עניין המעשרות ואולי היא בכלל טועה. אבל נראה שמסקנתנו בעינה עומדת.

[1] אולי כמו שבועת שווא, שגם זה איסור. כמו שיש איסור לשאת את שם ה’ לשווא יש אולי איסור גם לפנות אליו לשווא.

[2] ואולי אצל מי שאינו צדיק זה לא יועיל.

[3] ראו בעניין זה גם את דברי הגר”א (שהובאו באמרי נועם, ברכות שם) והבכור שור (שבת כא ע”ב, הובאו דבריו בשערי תשובה סי’ קפז ס”ב).

[4] אפשר להתפלפל האם יש בניתוח כזה משום ריפוי או לא, אבל זה לא הנושא שלנו כאן.

[5] ראו שם כיצד גם מצב האם (שיש לה שני כרומוזומי X) משפיע על מין היילוד.

[6] מעורבות בהחלטותינו באופן שאינו סותר את הבחירה אינה אפשרית, בדיוק כמו שהסברתי בסוף הטור הקודם לגבי מעורבות במסגרת הטבע.

[7] בכלי חמדה שמות דף קנז עמודה ג הוכיח מכאן שתבואה שנוספת מכוח ברכה חייבת בתרומות ומעשרות, אחרת לא היו מתירים להתפלל על זה שלא יפריש מהפטור על החיוב. לכאורה זוהי אינדיקציה לכך שתוספת הברכה הזאת נחשבת כעניין טבעי.

92 מחשבות על “סיבתיות: ד. תפילה על נס (טור 463)”

  1. בהנחה שאתה צודק שחזל טעו בהבנת המציאות הטבעית לא סביר לומר שאם הם כן היו מכירים במציאות הטבעית הם היו אוסרים את כל המושג תפילה ובקשה (כי הרי כל בקשה זה בעצם בקשה לנס האסורה) אלא סביר יותר שאדרבה הם היו מתירים להתפלל אף על נס.
    ואם כן המסקנא ההלכתית המתבקשת שמותר להתפלל אף על נס הלא כך?

    1. ראשית, אני לא בטוח שזה אכן מה שהם היו קובעים. אם יש עניין לא להתפלל לנס אז אולי היו אומרים לא להתפלל. אבל מעבר לזה, אין שום מעמד לשאלה מה חז”ל היו עושים. השאלה מה הם עשו בפועל והאם זה מחייב. הסמכות שלהם אינה בגלל שהם תמיד הכי צודקים אלא כי למה שהם קובעים יש מעמד מחייב. וכל עוד לא קבעו, גם אם הייתי יודע שהיו קובעים X אין מעמד.

      1. גם לדבריך אנו משנים מדברי חזל וסמכותם היות ולא הכירו במדע, א”כ מדוע שלא נמשיך עוד שלב ונאמר שאם הם היו מכירים במדע הם היו מתירים להתפלל על נס?

        בעיניי לא סביר שחזל יבטלו את מושג התפילה הכ לכך מרכזי בתנך וביהדות בכלל

      2. בגמ’ לא כתוב שאסור להתפלל על נס רק שאין מזכירין מעשה נסים כלומר שלא מתחשבים עם מעשה נסים כיון שבדרך כלל זה לא קורה, וממילא הוי תפילת שוא. אבל אם נתפוס שכל עניין ההשגחה וכל פעם שתפילה נענית הוא בעצם נס, אז שוב אין סברא שאין מזכירים מעשה נסים ולא הוי תפילת שוא להתפלל על זה.

  2. הירושלמי כתוב שאפשר להתפלל על מין העובר עד שיצא לאוויר העולם
    יתכן שהוא חולק על הגמרא הברכות לגמרי
    או שהטעם שאסור להתפלל על נס הוא משום
    המבקש שמרגיש רחוק מאוד שזה יקרה
    ותפילתו דומה לפטפוט תמוה מה שאין כן כשאין
    הדבר ניכר בהדיא
    ואין הכי נמי לרציונליסטים כמו האנשים המסתובבים
    באתר זה אולי אסור להתפלל אף על נס נסתר

  3. הרמב”ן (שגם לשיטתו כל תפילה היא בעצם על נס ממש כקריעת ים סוף כלשונו), מחלק בין נס כמנהגו של עולם לבין נס שלא כמנהגו של עולם, ולשיטתו ההבדל הוא אם משתנה המזל או אם משתנה משהו בתוך העולם (עיין מש”כ בתחילת פרשת וארא לגבי ההבדל בין שם הוי’ לשם קל שדי, ובפרשת השליו , ועל הפסוק לא כארץ מצרים וגו’ תמיד עיני ה’ אלקיך בה וגו’). ולפ”ז יש לחלק בין מתפלל על נס שלא כמנהגו של עולם (כמו שינוי מין העובר) שזה אסור, לבין מתפלל על נס כמנהגו של עולם. ולפי המדע שלנו אולי יש לחלק בין מה שקורה at the quantum level לבין מה שקורה בתוך העולם ממש, או משהו דומה לזה.

    1. כפי שכתבתי, הרמב”ן מחלק בין שינוי המזל לבין שינוי התולדות (עיין במה שציינתי לעיל בסוגריים) אף ששניהם הם נסים ממש. שינוי המזל זה מהנסים התדירים, משא”כ שינוי התולדות כמו קריעת ים סוף וכדומה. כפי מה שמשמע מדברי הרמב”ן בתחילת פרשת וארא, ההבדל בין נס נסתר לגלוי הוא לא רק שזה רואים וזה לא רואים, אלא שזה קורה at a different level.

  4. הטורהזה הזה הוא דוגמא מופלאה לרמת האבסורד ( והאטימות) שהרב מיכי הגיע אליה.

    לדבריו אליהו בהר הכרמל בעצם עבר על איסור ( בשוגג או בטעות). וכן אלישע ואליהו במיתת הילד. אבל גם במושגים שלהם ירידת אש מהשמיים והחייאת מתים היא לא באזור האקראיות ( ארבעים יום שאחרי יצירת הוולד)אלא ממש נס שסותר את חוקי הטבע (גם בתקופת התנ”ך היו חוקי טבע. אנשים מן הסתם שמו לב שחפצים נופלים ארצה למשל. או שהשמש זורחת כל 24 שעות)
    אז אפילו הם עברו על האיסור במזיד. אז כ”עונש” על העבירה הקב”ה החליט להענות לתפילתם.

    זה בהחלט אוטיזם מסוג חדש. אם המסקנה מגוחכת אזי הבעייה היא כמובן בהנחות. או בדרך ההיסק. ככה פועל אדם הגיוני. כמובן העניין הוא שתפילה לשעבר שונה מסתם תפילה על נס. עקירת העבר עוקרת את כל המשמעות מההסטוריה. אפשר גם להפלל שהשואה תתבטל בדיעבד. או שאדם הראשון לא יחטא בעץ הדעת. זה יעקור את כל המשמעות של בחירה בטוב ורע ושכר ועונש ולמעשה של כל מטרה ותכלית בקיוםשל בני האדם. אבל לא כל נס הוא ביטול לשעבר. הדטרמיזם המדעי הוא לא באמת מוכרח. הוא פשוט נסיון של האנטואיציה שלנו שככה בדר”כ המציאות התנהגה עד היום ( ותתנהג גםמחר) . אבל שום דבר בסיבה לא באמת מכריח את התוצאה. סיבה ותוצאה מצד האמת הם שתי תופעות זמניות צמודות . אפילו הרכיב הפיסיקלי לא מכריח את התוצאה כי עצם קיומו לא מוכרח. זו פשוט תצפית שלנו שהוא בדר”כ קיים שם. זה הכל. במובן הזה ה”טבע” כולו הוא נסמשום שחוקי הטבע לא מוכרחים אלא מתקיימים ברצונו של הקב”ה ומי שאמר לשמן שידלוק יאמר לחומץ שידלוק. בקיצור עצם הדטרמיניזם הוא לא חלק מחוקי הטבע. הם לא אומרים כלום על תחולתם

    1. כאוטיסט מדופלם אוכל לומר לך שעדיף בעיניי להיות אוטיסט מלהיות שוטה. וגרוע משניהם הוא שוטה נחרץ.
      אין בדבריך כאן (כרגיל) ולו בדל טענה שזוקקת תשובה. הסברתי מדוע כל התפילות שבהן מדובר כאן אינן על העבר אלא על ההווה. בטור הבא אחדד זאת יותר. הטענות שזה מרוקן משהו מתוכן הן שטויות במיץ כמובן. אני מניח שאחרי שתירגע תבין זאת בקלות גם לבד.
      ואם בדיאגנוסטיקה עסקינן, אני מניח שהמונח אוטיסט כאן משמש אותך לבטא אי מודעות שלי למסקנות מדבריי. נדמה לי שחוסר מודעות של מי שמגיב לדבריי שאליהם הוא מגיב זהו אוטיזם קשה יותר. אז welcome to the club

      1. אה, ולקושיות ה”עצומות” שלך מהנביאים באמת נעתקו המילים מפי. נביא גם מדבר עם הקב”ה וצופה את העתידות. האם הוא עובר בלא תנחשו? וכשהוא עוקר דבר מן התורה זמנית הוא עובר בבל תגרע?

        אני בד”כ לא מגיב לשטויות שאתה מנפיץ כאן חדשות לבקרים בנחרצות רבה, כולל הדיאגנוזות שאתה מנדב עבורי חינם אין כסף ברוב טובך, אבל חשבתי שבכל זאת ראוי פעם אחת להעמיד אותך במקומך (אם כי אני מניח שזה לא יעזור, כי יש שוטים שראשם הולך אחר כרסם, כלומר שרגשותיהם וכעסם קובעים את מחשבותיהם).

        1. בינתיים מי שיצא מכליו פה הוא הרב ולא אני …

          להערכתי אתה לא מגיב לדבריי בדר”כ כי אין לך מה לומר ,או בגלל שאתה עיוור ובכלל לא רואה מה לא בסדר (“אוטיסט”. חסר מודעות עצמית כמו אחיך הפרוגרסיביים) או בגלל שאתה יודע שאני צודק.
          בינתיים לא התייחסת עניינית לעיקר דבריי ( שהוא הגיחוך שהסקת איסור להתפפלל מחז, מבלי להרגיש שמשהוא לא בסדר בזה) . חוץ מלצעוק חזק כדרכי הפרוגרסיבים. להגיד אוטיסט על מי שקורא לך אוטיסט זה כמו לקרוא “שמן” למי שקורא לך “שמן” ( והוא באמת רזה) בגלל שאתה באמת שמן. אז גם אני יודע לצעוק חזק. אבל דבריי כאמור אף פעם לא מופנים אליך ( כי אתה אוטיסט) . רק ה’ יכול לרחם על מישהוא שאין בו דעה. דבריי מופנים לשאר הקוראים . כולל הדיאגנוזות שלי עליך. שהם יחליטו לבד אם אני צודק או לא.

          ובאופן ענייני יותר ,לא באתי בדבריי לדון במשנה אלא להציע פתרון אפשרי ( שהוא אמיתי בלי שופםקשרוגם פשט המשנה ) . בכלל לא התייחסתי למה שבא בהמשך המאמר על פירוש המשנה ועל מה היא דיברה כי זה דבר צדדי ולא חשוב למה שאני טוען שהוא הגיחוך של עצם הסקת איסור להתפלל מחז”ל על רקע הנביאים ותפילותיהם וניסיהם. אני מבין אכן את פשט המשנה שהיא מדברת על ארוע לשעבר ולא על ההבחנה בין נס גלוי ושאינו גלוי שהיא אכן ההבחנה המקובלת בפוסקים ( שהיא נראית לי כהרחבה של המושג של “תפילת שווא”). אבל מבחינתי גם זה הסבר שנראה. יש גם הבדל בין להתפלל על נס גמור לבין נס נסתר ( דבר שהסיכוי שיתרחש הוא קטן או אפסי אבל עדיין קיים. למעשה באמת זה לא שני מצבים אלא רצף שיש בו מעבר מהסתר גמור לגילוי גמור ) . אבל עדיין נראה לי הגיוני שאדם גדול יוכל להתפלל על נס גדול וכל אדם לפי זכויותיו. אבל על לשעבר יש איסור להתפלל . באופן עקרוני מבחינתי גם ניתן להתפלל על נס גמור אלא שיש פה שאלה אם אין פה תפילת שווא אם המתפלל לא ראוי לנס על פי זכויותיו. תפילה על העבר היא גם נס גמור ( יותר מסתם נס גמור כאמור ולכן באמת לא נראה לי שיש איסור להתפלל על נס גמור מהמשנה הזו) וזהו.

          שוב, אם המסקנה מגוחכת אז אז צריך לשנות את ההנחות או ההיסק. אני הצעתי דרך אחת. אז אתה תחליט מה לא נכון בהנחות. העובדה שאתה לא מרגיש בכלל שכל הטענה שלך היא מגוחכת היא בדיוק האוטיזם שעליו אני מדבר ושאותו יכול לחוש כל מי שאי פעם נחשף ליהדות. אז תסביר אתה ( אם אתה מאמין בתורה ובתנ”ך ) מדוע בסופו של דבר יש הבדל בין נס נסתר לנס גלוי (למרות הפיסיקה המיקרוסקופית). ככה עובד אדם שיש לו שכל ישר. אני לא פעם ראשונה מגיב לך פה באתר על העניין הזה. יש עוד דרך לטעון : שהטענות של חז”ל על העובדות פה הם נכונות וזה לא סתם פיסיקה של תקופתם ( הרי על סמך העובדות הללו גם נוצרה הלכה שקשורה לאיסור הפלת וולדות אחרי 40 יום ( כניסת הנשמה)) כלומר שאלו עובדות מטאפיסיות. אבל המסקנה שחז”ל היום היו אוסרים להתפלל היא דבר שלא יכול לעלות הדעת אצל מי שיש לו דעת. הקלות דעת שבה הדברים מוכרזים פה היא לא תאמן.
          מי שמדבר על שוטים.

          העתקות נשימתך היא לא תשובה לשום דבר. ההתייחסות שלך היא מגוחכת לחלוטין. היחס בין התפילות שלנו לתפילות הנביאים זה אותו יחס שבין צפיית העתיד ללא תנחשו ? זו הייתה פרקטיקה קלאסית של העולם הקדום של צפיית נסתרות . נבואה היא לא ניחוש. היא. היא משהוא אחר. גם נביא של ע”ז הוא לא מנחש אלא נביא של ע”ז. ואם כן אז גם באמת צריך להסביר למה זה לא ניחוש שאסור. העובדה שאתה בכלל לא מבין כמה שהטענה שלך על איסור להתפלל היא מגוחכת, נשגבת מבינתי . אני באמת צריך להסביר לך איך נביא לא עובר על לא תגרע ? תפילה היא דבר מהותי לפעילות של נביא ( הצד השני של התוכחה והדיבור של ה’ אל בני ישראל. כפי שנראה כמה פעמים בתנ”ך. “כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה ” , “ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי כי אינני שמע אתך … וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל …” ועוד הרבה מקומות) אתה באמת חושב שכל פעם שנביא מתפלל הוא עוקר דבר מהתורה ? זה לא נשמע לך מגוחך ? האם התפקיד של נביא זה לעקור דברים מהתורה ? לנביא יש כח גדול להצתפלל אצל הקב”ה על דברים גדולים ולכן פנו אליו. זה מגוחך לגמרי לטעון שהוא עקר דבר מן התורה ואי ההבחנה בגיחוך הזה היא שוב האוטיזם שעליו אני מדבר.

          חוץ מזה אין צורך להסברים ממך על העמדתי במקטומ י כי אני לא מתרשם מדבריך . אתה לא בעמדה בכלל להעמיד אותי במקומי , כי ,כאמור, אני חושב שאתה חסר מודעות עצמית ולכן אני בכלל לא צריך אישורים ממך. בניגוד לשאר האנשים פה באתר אני לא כל כך מחשיב אותך היום. יותר מדויק את הגרסה החדשה שלך שהיא הגרסה הדמנטית של מי שהיית בצעירותך.

          1. אגב אני כבר זוכר שהצבעתי על הסתירה המוזרה שקיימת בתורתו של הרב מיכי ,שאליה כמובן הוא לא שם לב בכלל, בה יש מצווה ( גם כיום ) להתפלל שלוש פעמים ביום ומצווה להריע ולזעוק על כל צרה שלא תבוא ובאותה עת ובאותה עונה גם איסור להתפלל בכלל….

            איך אומרים : ” ה’ ירחם” ( ואפילו חרב מונחת על צוארו של אדם)

          2. אגג קושייתי העצומה מהנביאים מעניין מה יאמר הרב על רבה ששחט את רבי זירא בפורים ולמחרת בבוקר התפלל עליו והחייה אותו….לו היה מותר לעבור על איסור תפילה? לו מותר לעקור דבר מן התורה? טוב. זה פיקוח נפש… ( של מי שכבר מת. בוא שחט בערב ורק בבוק’ר התפלל עליוץ אני מניח שעד רז הוא היה מת לגמרי.)

  5. בס”ד ב”ך יברך ישראל לחודש אד”ב פ”ב

    יישר חיליה דבעל האתר שלא הסתפק ב’פורים תיירע’ אחד השנה, אלא זיכנו ב’מנה אחת אפים,החל בביטול משלוח המנות איש לרעהו וסיים בגיוס חז”ל לאיסור להתפלל!

    אמנם היה מקום לדון שיש ב’פורים תיירע’ אחרי פוריפ משום ‘ולא יעבור’, אך יש להליץ שלקושי המצב – מלחמות באוקראינה, ונסיונות פיגוע וגזירות כלכליות ורוחניות בארצנו – לכן ביקש ‘מרא דאתרא’ הדין לזכות את קוראיו ברעיון המעורר חיוך על השפתים, שמחה המצילה מייאוש.

    הרי לא חז”ל המציאו את התפילה. ראשון המתפללים היה למך, שביקש מאלקיו בעת קוראו שם לבנו: ‘זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידנו’. אברהם התפלל על אבימלך ונפקד גם הוא; עבד אברהם התפלל לאלקיו על הצלחת שליחותו; יצחק התפלל ‘לנכח רבקה אשתו’ ונענה’; לאה ורחל התפללו על בנים ונענו.

    יעקב אבינו לא רק מברך את בניו ומייחל: לישועתך קויתי ה’. הוא מלמד גם את בניו להתפלל על בניהם: ‘ישימך אלקים כאפרים וכמנשה’, וכשבני בניו סובלים בשעבוד מצרים – הם זועקים אל ה’ מן העבודה ונענים. ומשה רעיא מהימנא מתפלל על עמו ומבקש עליהם מחילה.

    שמשון קורא אל ה’ כשהוא צמא למים, וכשהפלשתים מתעללים בו – מבקש הוא ‘חזקני אלקים אך הפעם הזאת’; חנה מתפללת לבן, ושמואל מתפלל כמה פעמים ונענה,, ועליו נאמר: ‘משה באהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו, קוראים את ה’ והוא יענם’

    דוד המלך מלמדנו, שתפילה לא נועדה רק לנביאים ואנשי מעלה, אלא כל אחד יכול לבקש ולהיענות, כי ‘קרוב ה’ לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת’. ובמזמור קז מתאר דוד שהנתונים בצרה ‘ויזעקו אל ה’ בצר להם ממצוקותיהם יצילם’. אף שלמה בבנותו את בית המקדש, מתאר את היחידים ורבים, ואף ‘הנכרי’. שכולם מתפללים אל ה’ ‘דרך הבית הזה’ ונענים. אף לעתיד לבוא מנבא ישעיהו: ‘כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים’ מבואר איפוא בכל כתבי הקודש שהקב”ה שומע תפילות ועונה לקוראיו ‘ואת שועתם ישמע ויושיעם.

    מה שהגבילו חז”ל הוא שלא יבקש אדם מבוראו להפוך לגמרי את סדרי בראשית, רפואת חולי, הצלחה במלחמה ומציאת זיווג ופרנסה – הם ממנהגו של עולם. גם אם בדרך הטבע הסיכוי קלוש – לא יימנע ה’ מלעזור ולהושיע. לעומת זאת, הפיכת עובר שכבר נגמרה צורתו – היא הפיכה גמורה של סדרי בראשית, שאין הקב”ה חפץ בה, ובקשה עליה היא ‘חוצפה כלפי מיא’. זה גם מעיו תפילתו של חוני ‘לא כך ביקשתי, אלא כך’, שזה נראה כתכתיב של אדון שלא ראוי שהנברא יעשה כך לבוראו.

    לקחת מיגבלות שהטילו חכמים על דרישות קיצוניות שאין ראוי שעבד יעז לדורשן מקונו, ולגזור מהם ‘איסור גורף’ להתפלל – הרי זה היפוך גמור מרצון ה’ ‘המתאוה לתפילתן של צדיקים.

    בברכה, חסדאי בצלאל דובדבני קירשן-קוואס

    1. גם בחירת האדם היא 'נס' - זה לעומת זה!

      ועכ”פ כבר לימדנו בעל האתר, שגם בחירת האדם היא ‘התערבות חיצונית’ בטבע, שהרי החלטתו הרצונית של האדם שאינה מוכתבת ע”י הדטרמיניזם הטבעי – משפיעה על התהליכים האלקטרו-כימיים שבמוח, שבעקבות שינוי רצונו של האדם – משדר מוחו למערכת העצבים זרמים שונים הגורמים לשינויים ב’פעולת המכונה’.

      לפי זה תובן הקורלציה שבין בחירתו הטובה להיענות הבורא לתפילתו,ככתוב: ‘רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם’, שיש כאן ‘מידה כנגד מידה’: מי שבבחירתו שינה רק במקצת את ‘מרחב בחירתו’ – יזכה במקביל רק להתערבות מוגבלת שתביא ל’נס’ מיזערי; ולעומתו, מי ששינה בבחירתו בצורה משמעותית והגדיל כלפי מעלה את ‘מרחב בחירתו’ – גם בוראו יגדיל את ‘מרחב התערבותו’ והתערבותו בסדרי הטבע תהיה גדולה יותר. ככתוב: ‘ה’ צלך על יד ימינך’.

      בברכה, חסדאי בצלאל דובדבני קירשן-קוואס

  6. הנקודה היא בפרשנות של נס גלוי או נסתר.

    1. אם הקב”ה ברא הר חדש בלילה כשכולם ישנים, זה לא נס נסתר אלא גלוי. נס נסתר הוא כזה שבעין רגילה אין אפשרות להבחין בו, גם אם האדם יראה מסוף העולם ועד סופו, כי הוא מתערב בטבע בצורה עדינה שרק ההשפעות שלה יורגשו. לדוגמא: סטודנט מתפלל שיצליח במבחן מחר. הקב”ה גורם שספר הלימוד ייפתח בדיוק בעמוד שעליו ישאל המרצה. התערבות בטבע, כן. מורגשת, לא.

    שינוי מין העובר בתקופת חז”ל, וגם היום, הצריך התערבות גסה בחוקי הטבע. כנ”ל גם תפילה לשעבר (לא במובן של שרשרת סיבתית אלא שהתפילה עצמה היא על משהו שכבר קרה).

    2. התערבות בבחירה של אדם היא לא רק בצורה ישירה. הקב”ה יכול לשתול מחשבה, ידיעה או אינטואיציה מסוימת. במובן מסוים כל האינטואיציות שלנו “נשתלו” כך. אולי רוח הקודש היא דרגה גבוהה יותר של אינטואיציה כזאת, ולא מן הנמנע שתפילה יכולה לייצר משהו כזה בדרגה נמוכה יותר.

  7. “אין שום קשר נראה לעין בין תפילות לגשמים, ובין מעשים טובים או רעים לגשמים” (מהטור הקודם).

    בטור הזה התייחסת רק לתפילה. האם תוכל להסביר את טענתך לגבי המעשים? (איך אתה מיישב לשיטתך את “והיה אם שמוע” וכיוצ”ב? הרי בין אם נפרש זאת כחריגה מהטבע ובין אם לא, עדיין כתוב במפורש שיש השפעה למעשי האדם.. או לפחות למעשי האדם היהודי בארץ ישראל)

      1. מנסה להבין, כוונתך ש:
        1. מה שכתוב בתורה במפורש (לא חז”ל) נועד לזמן מוגבל ואינו נכון יותר?
        2. חוקי הפיזיקה של היום שונים מחוקי הפיזיקה של תקופות קדומות יותר, דהיינו ההוכחה שאין להכחישה מהתנאי המספיק רלוונטית רק לאחר ש’פג תוקפה’ של פרשת והיה אם שמוע?
        [

        1. 1. ברור. הרי האירועים בתורה הם בהגדרה זמניים. יציאת מצרים הייתה אז ולא היום. תפילת לאה או משה היו אז ולא היום. המצוות הן שאמורות להיות נצחיות, וגם לגביהן יש מצוות שאינן נצחיות (כמו הנחת מן בצנצנת או נחש שרף על עמוד) ובאמת לא מונים אותן (ראה רמב”ם שורש שלישי).
          2. חוקי הפיזיקה לא שונים, אבל מדיניות ההתערבות של הקב”ה שונה. אז הוא יותר התערב (כלומר הקפיא אותם זמנית). כשה’ בקע את ים סוף אחין פירושו שחוק הגרביטציה היה שונה אלא שהקב”ה הקפיא אותו זמנית.

            1. זה תהליך רציף של התנתקות מהעולם. אין נקודה מסוימת אחת. כולם מסכימים דכבר אין ניסים גלויים. כולם מסכימים שאין נבואה ולא אורים ותומים. ואולי גם מקדש וקרבנות קשור לזה. אני טוען שהוא הדין לניסים נסתרים. כשרואים את זה בקונטקסט זה נשמע די טבעי וסביר.

                1. ועל זה גופא יש להתפלל

                  ולשיטתך שה’ חדל להתערב, על זה גופא ראוי להרבות בתפילה ובתחנונים שישבור את ‘מחיצת הברזל המפסיקה’ ויחזור להתערב לטובת עמו, כפי שעשה בדורות הראשונים.

                  בברכה, יפתח להד ארגמון-בקשי

              1. מדבריך עולה שגם מבחינתך חוקי הפיזיקה אינם סוף פסוק. לא הצלחתי להבין מה זה משנה אם מניחים שהאופציה להשגחה/להתערבות מובנית בתוך התנאי המספיק, או שהיא קיימת לצדו.
                העיקר שהיא קיימת איפשהו ברמה כלשהי. ואם היא קיימת, הרי שיש משמעות למעשים ואולי גם יש על מה להתפלל.

                1. כבר עניתי על זה. חוקי הפיזיקה לבדם הם תנאי מספיק. זה מה שאומרת הפיזיקה. את יכולה לחלוק על הפיזיקאים, אבל אם את מקבלת את חוקי הפיזיקה אז אין מקום למעורבות בתוך החוקים רק מחוצה להם.

                2. “ויאמר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן אָדָם אֲשֶׁר זִקְנֵי בֵית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים בַּחֹשֶׁךְ אִישׁ בְּחַדְרֵי מַשְׂכִּיתוֹ כִּי אֹמְרִים אֵין ה’ רֹאֶה אֹתָנוּ עָזַב ה’ אֶת הָאָרֶץ”. (יחזקאל ח’).

                  זו דוגמא מני רבות לכך שאותה המחשבה שאתה מציג היתה גם בתקופת הנבואה וכנראה מאז ומעולם. בפרקים הבאים מתוארת התערבות מאסיבית תוך השגחה פרטנית דווקא בעקבות אותה המחשבה.

                  ואולי התהליך איננו בהכרח רציף וחד כיווני.

                  1. ובעצם למה לא להניח שלא הקב”ה שינה מדיניות, אלא האדם שינה התנהגות?
                    לא הקב”ה חדל להתערב, אלא האדם חדל להבחין בהתערבות ופחות יכול להשפיע עליה?

                    יכול להתיישב עם בעייתיות התפילה שאתה מצביע עליה. ועדיין לא מנטרל את משמעות המעשים..

                    1. אם ארתה לא מבחין - זה סימן להתערבות נמרצת

                      לרמד”א – שלום רב,

                      אם אתה מצליח לחיות חיים שלווים על גבי ‘חבית אבק השריפה’ שקורין ‘לוד’, עם עשרים אלף ‘שונאים ומחבלים’ ומצבורי נשק ותחמושת – יש להניח שהקב”ה עושה ‘/שעות נוספות של התערבות…

                      בברכה, י”ל ארב”ק

  8. הרב מיכי – גם אני התלבטתי האם זה “פורים -תורה”, אבל הבנתי שלא:) בכל מקרה, נראה לי שהתשובה לתמיהה העצומה שהרב העלה היא פשוטה –
    א) את השאלה עצמה העלה כבר בעל העיקרים (ד, יח), כמובן בניסוח לא מדעי:
    “מה שהביא האנשים לפקפק בתפלה קרוב למה שהביא אותם לסלק ידיעת השם, וזה שהם אומרים שלא ימלט הדבר מחלוקה אם שנגזר מהשם טוב מה על איש מה או לא נגזר:
    ואם נגזר – אין צריך תפלה,
    ואם לא נגזר – איך תועיל התפלה לשנות רצון השם לגזור עליו טוב אחר שלא נגזר?”
    ב) ותורף תשובתו היא זו:
    “שכשנגזר על האדם טוב מה הנה הוא נגזר עליו במדרגה ידועה מכשרון המעשה, וזה כלל יעודי התורה.
    וכן כשנגזר עליו רע מה – הנה הוא נגזר בהיותו במדרגה ידועה מהרוע או בהכנה ידועה.
    וכשתשתנה המדרגה ההיא או ההכנה ההיא – תשתנה הגזרה בהכרח לטוב או לרע”.
    ג) במילים שלי – הגזירה היא לא על אדם X, אלא על אובייקט במצב X. ברגע שהאובייקט במצב Y – ה’גזירה’ הדטרמיניסטית לא תחול עליו כמובן. הוא נותן שם דוגמה פשוטה להבנה:
    “וזה כמלך שגזר על כל הערלים שבמדינה פלונית שיהרגו או שינתן לכל אחד ככר זהב, ועמד אחד מהם ונימול, שתשתנה בלי ספק הגזרה ההיא ותבטל מעליו לרע או לטוב”.
    כלומר, כשהאדם מתפלל, הוא עובר ממצב X ל- Y (באופן דטרמיניסטי, אם תרצה) – וממילא התפילה עוזרת לשנות את המציאות שנגזרה עבורו – והכל א”ש ודו”ק.
    ___
    נ”ב – אודה שלא טרחתי לקרוא את כל הפוסטים הקודמים, כיוון שכבוד הרב המחבר הוא “ארוך בדורו”, ומחמיר מאוד בדין “והאריך הכהן” ולא תוכל הארץ להכיל את כל דבריו – אז אני מקווה שלא התפרצתי לדלת פתוחה.

    1. על כן נקרא שמו אברהם העברי, על שם שהטקסטים שהוא מבקר מהעבר האחד והוא מהעבר השני. שאלתי ובקשתי ממר, לטובת היקום והאנושות כולה, לסכם את דעתך על סוגיות ביקורת התבונה הטהורה. זה טקסט כבד שמעטים מצליחים לעבור עליו, ואילו אתה יכול לפתור את כל הבעיות במשפט אחד בלי לקרוא אותו (אני כבר מצרף את הטופס, ואין לך אלא למלא את התורף: הכל מופיע בספר X שכבר כתב Y). אז אנא…

      1. אוקיי, אם זאת התשובה, אני מבין שזה באמת פורים-תורה:) כדאי רק שתוסיף בתחילת\בסוף הפוסט משהו כמו “…צחקנו, נהנינו – ועכשיו לענייננו – כל הנ”ל נשאל ונענה בספר העיקרים, נשמט מזכרוני לע”ע, כנראה שלא התפללתי מספיק בכוונה”.
        נ”ב
        לעניין ביקורת התבונה הטהורה – כבר סיכם את זה ש”י עגנון, שלפי המסורת אמר לרוטנשטרייך (המתרגם): “במקום לקרוא את תרגומך ולא להבין דבר, הריני יכול לקרוא את המקור ולא להבין דבר!”. ודוק.

  9. שאלה שקבלתי ממישהו:
    איך הרב מתמודד עם התפילות המקראיות?
    למשל:
    תפילות משה על ריפוי אחותו, ברכת כהנים, תפילת חזקיהו בחוליו, תפילת ‘כל נגע כל מחלה’ המוזכרת בתפילת שלמה.

      1. לא הבנתי, השאלה היא לא איך התפילה הועילה, אלא איך היה מותר להם להתפלל, הרי הם התפללו על נס. האם זה רק בגלל שהם טעו וחשבו שזה לא נס? ומה לגבי ברכת כהנים? הקב”ה מצווה לכהנים לברך שיקרה נס? איך זה מסתדר עם מה שחז”ל אמרו שאסור להתפלל על נס?

        1. את זה הגמרא עצמה שאלה לגבי לאה, וענתה שבנס לא עסקינן. הסברתי שלנביאים (ואולי גם בעלי רוה”ק) מותר מה שלאחרים אסור. מבחינתם נס הוא חלק מהעולם הלגיטימי.
          ולגבי ברכת כוהנים, זו שאלה טובה. אולי יש לדמות זאת לבקשה לפני מדידת התבואה. הסברתי בטור שבמקום שהתורה עצמה חידשה שמותר, אז ודאי אין איסור. השאלה האם זה עוזר היא שאלה אחרת. בימינו, להערכתי לא.

    1. אין כאן עזות פנים. שאלה מתבקשת, והתייחסתי אליה כאן בעבר וגם בספר השני בטרילוגיה.
      אומר בקצרה: 1. יש בתפילה חלקים שמעבר לבקשות (כולל הודאה ושבח, שלגביהם אין לי בעיה). 2. גם לגבי המעורבות של הקב”ה, איני יכול להיות בטוח שאין בכלל מעורבות. ייתכן תמיד שיש מעורבות ספורדית, ולכן אני מתפלל לטובת מי שנזקק לה נואשות ואין לו פתרון במסגרת טבעית. וגם את זה אני עושה רק בתפילות החובה. אני לא משתתף בשום תפילות ותהילים לטובת כלום.
      אמנם זה נכון רק לגבי התוחלת שבתפילה כזאת (האם היא עוזרת). אבל לאור דבריי כאן יש גם שאלה לגבי ההיתר לעשות זאת. כאן אני נוהג כמנהג העולם, פוק חזי מאי עמא דבר. קשה לי לבטל תפילת חובה מסברא כשכל העולם נוהג אחרת. גם ברמה ההלכתית מנהג של כל העולם מבטל תפיסה תלמודית (ויש לכך דוגמאות). יש שטענו שיש היתר להתפלל לצורכי ציבור, והאיסור הוא רק לבקש נס ליחיד. גם את זה איני יכול לשלול. לכן בינתיים איני בטוח מספיק כדי לבטל את הבקשות בתפילת החובה.
      אבל אם באמת אגיע למסקנה ברורה שעובדתית אין מעורבות אפסיק לבקש. המסקנה ההלכתית שאסור לבקש היא פחות מוצקה בעיניי.

  10. שלום,
    רק הערה לגבי קביעת מין העובר.
    אמנם נכון שהקביעה כביכול נקבעת לפי כרומוזומי המין X, וY אבל זה לא מספיק. על כרומוזום Y מצוי גן בקרה בשם sry אשר מבקר פעילות גנים אחרים ועל ידי כך משרה התפתחות זכרית. העניין שהגן הזה בא לידי ביטוי בין השבוע ה6 ל8 בהיריון וקיימים מקרים שונים שבהם הדבר לא קרה (ישנם מגוון סיבות שעדיין לא ברורות), ולכן התפתחה נקבה אף על פי שהכרומוזומים היו כביכול זכריים. משמע שעד לשבועות אלו יש אפשרות לשינוי, כיוון שקביעת המין לא באה לידי ביטוי. כמו כן ידוע בבעלי חיים גם על הכיוו ההפוך (אולי גם בבני אדם אני לא זוכר).

  11. לפי דבריך שחז”ל סברו שיש התערבות אלוקית רק שזה קורה בתוך מרווחי הטבע, אז למה אתה מניח שאם היה להם הידע שבימינו שהיו אוסרים את התפילה? אדרבה, י”ל שאם היה להם הידע של ימינו היו מגיעים למסקנא שכל מה שכתוב בתנ”ך על התערבות אלוקית כמו שכר ועונש ועניית תפילות הוא ע”י נס וממילא אין זו תפילת שוא כיון שזה מה שקורה תדיר בדיוק כמש”כ הרמב”ן?

    1. שאלת המחץ הזאת כבר נשאלה יותר מפעם אחת, וגם כאן (ראו בטוקבק הראשון כאן).

      שמואל, אני מציע שתשתה כוס מים ותתקרר קצת. אני מבטיחך שה’ לא יאיר את עיניך אם לא תפקח אותן בעצמך. מרוב התלהבות דקדושה אתה מדבר שטויות וממציא טענות ושם אותן בפי.

      1. הטוקבק הראשון אומנם קצת קשור אך זו לא טענת המחץ כאן של בתוך הגולה ודו”ק היטב בזה כי בזה נפל כל הבניין זה בעצם במילים אחרות אומר שחז”ל לא רק התירו אלא חייבו להתפלל אף על הדברים שלשיטתך (בלבד) הם מוגדרים נס ואילו לשיטתם רק לשעבר מוגדר נס שאין להתפלל

  12. תגובת ”בתוך הגולה” היא טענת מחץ שממוטטת את כל הבניין המוזר הזה על כן יש לבנאי שבנאו שתי ברירות או לומר טעיתי ( והוא הדין ואפילו יותר מביך אם לא ייתייחס כלל לטענתו הרי זו ”שתיקה כהתחמקות”) או להמשיך לדרדר את אבני הבניין לתהום ולומר עקב כך שנשקלת האפשרות שכל מה שמצאנו בתנ”ך ובדורות קודמים (כולל עד ימינו ממש כשר’ חיים זצוק”ל עוד היה איתנו) לא היו ולא נבראו
    ואיני יודע איזו דרך מהשתיים הנ”ל קשה יותר לבחירה וה’ יאיר עיני

  13. שלום אשמח לדעת איך אפשר לאמץ כזאת עמדה כשכל היום מתפללים באופן סותר,
    כל נוסח התפילות כמעט סובב את העניין של הבקשה לשינוי או ישועה.
    הרי למדתנו שלחיות עם סתירה לוגית פרונטלית אינה מתקבלת על הדעת ואתה בתור אדם דתי מתפלל ועוד מתפלל
    נא הסבר לי לשיטתך איך אתה חי עם קונפליקט שכזה
    תודה.

  14. האם מדברי הרב ניתן להוכיח כשיטת הרמבן שמצוות תפילה מדרבנן כי לא מסתבר כשיטת הרמבם שהתורה ציוותה להתפלל על נס (נראה ברמבם שחלק ממצוות תפילה זה גם בקשה ולא רק שבח)?
    בעצם גם לשיטת הרמבן יש מצווה להתפלל בעת צרה ולדברי הרב איך יתכן לומר כן אלא אם כן זה חידוש מיוחד של התורה להתיר להתפלל?

    1. גם לרמב”ם אין ראיה שבקשות הן מדאורייתא. עמידה לפני ה’ היא דאורייתא. ואכן, דווקא לרמב”ן יש מצווה על תפילה בעת צרות. אני לא מסכים לזה, לפחות כיום. בכל אופן, רוב ככל המצוות דאורייתא הן תוצר של פרשנות של חכמים (כמו הרמב”ן כאן), ולא משהו שכתוב בתורה. לכן אין מניעה שיהיו שם טעויות.

  15. אני לא מצליח להבין, הרי כמעט כל קביעה של חז”ל מבוססת על הנחת עובדה כלשהי. בור הורג רק בגובה של עשרה טפחים, בית נורמלי מאכלס רק מד’ טפחים, אדם עלול להוליך שופר ברה”ר וכו’ וכו’ יבוא אדם, יאמר “אני חושב שלא כך מבחינה עובדתית, בית כיום חייב להכיל לפחות י’ טפחים” האם הוא יפטר בשל כך מחובת מזוזה בבית? הרי גם את נושא המרווח בפיזיקה לא באמת הוכחנו באופן, ישנם זיליארדי חוקי טבע שפועלים בכל רגע נתון ואין לנו יכולת באמת לבחון האם כולם מהווים תנאים הכרחים ומספקים למה שקורה סביבינו. זאת לכל היותר תפיסה מדעית רווחת שניתנת לערעור, יש מקום לדעה שאלוהים מתערב רק במקומות שאינם נראים לנו, גם אם היא נשמעת כמו טענה מתחמקת. זה לא נתון שחור על גבי לבן. האם בכל מקום שדעתי תחלוק על העובדות שהניחו חז”ל יותרו או יאסרו עלי הלכות בשל כך?

    1. לא רואה מה קשה להבין. אם הגעת למסקנה עובדתית אחרת אז דברי חז”ל לא מחייבים אותך. זאת בהנחה שאכן הם מתבססים על ההנחה העובדתית שאתה לא מקבל.
      אגב, כמו שלך אין אפשרות לדעת מה קורה בכל רגע, גם לחז”ל לא הייתה.

  16. אני מרגיש כמו שאתה באתר ווינט ובספר אלוקים משחק בקוביות מסביר בטוב טעם ודעת שהעולם לא יכול להיווצר במקרה ללא יד מכוונת ואטאיסטים מתעקשים בצורה לא מובנת ובטרחנות חוזרת ועיקשת בכל זאת ללכת נגד ההיגיון ודבקים בעמדתם לעקם את המציעות הנראית להם בעיני בשר ודם (לא רק בעיני השכל) לא להודות שיש יד אלוקים מכוונת בבריאה למרות כל הסבריך ההגיוניים איליהם, כאן בענין השגחה בימינו היוצרות התהפכו אנחנו רואים כמעט בכל צעד ושעל את אלוקים מתערב בפועל ומנווט ואתה לא רואה קח למשל דוגמא מעניינא דיומא 70 שנה שר חיים היה המרגיע העירייתי שבבני ברק לא יפגעו מהטרור ואני שומע בשבעה את הספדם של ר’ ברל פוברסקי ואת הגרמ’ץ ברגמן שאומרים בקול בוכים מי יגן כעת על בני ברק? (כבר בלוויה עצמה רמז לזה גם הבן בהספדו על אביו) תיכנס לאתר קול הלשון ותיווכח בעצמך
    עוד לא יבש הדיו בתגובתי זו איליך ותוך כדי הדברים אני שומע שאכן היה כרגע פיגוע רצחני בבני ברק על ידי טרוריסט ערבי מהגדה שירה ורצח חמשה אנשים שם לא רחוק מהרחוב שגרתי שם בעבר לפני שנתיים בקיצור אולי כאן כן צריך שה יאיר את עיני אבל אל דאגה אם אתה רוצה לעשות שטייגין בהתעקשות יש לך עדיין הרבה להיכן להתקדם, אני תמיד מתפעל מגדול העקשנים בהסטוריה שבנה את עיר יריחו כשיהושוע קילל את מי שיחזור לבנותה שאת כל בניו ישקל כשהראשון ימות בהנחת אבן הפינה והאחרון מבניו ימות בסיום הבנייה מה סיפר לעצמו העקשן הזה לאחר ששיקל את ששת בניו ועמד להפסיד את בנו האחרון בהמשך בנייתו אי אפשר לפטור את עקשנותו סתם ב”ליטאיות קרה” אלא משהו אחר שאין לי הסבר איליו (אפילו לא ”גאוה גאווה” של הרב שטיימן) זה משהו בלתי ניתן להסברה וכ”ש להבנה אולי הרב יצליח לתת איזה הסבר לתופעה הזו? בתמיהה

  17. אני מתקשה להבין מתי הם כן מחייבים אם כן? יש כאן פתח לפירצה ענקית שאין לה סוף (בדיני ממונות אנחנו בכלל בבעיה, יפטר כל אדם מתשלום בטענה שלא מסכים עם העובדה שחז”ל הניחו ששור דרכו להזיק דרך הילוכו וכן הלאה והלאה)

  18. מיכי,
    אני מסתכן בשאלה שכנראה כבר התייחסת אליה פה אבל השפה היהודית-דתית קצת זרה לי וטרם הבנתי לחלוטין את עמדתך בטור זה.

    האם אתה אומר ש:

    1. לפי היהדות “האותנטית” (הנאמנה לתורה, או לפחות לרוחה) אסור להתפלל לנס או שמא רק שזהו מעשה לא רציונלי?

    2. אם זו טענתך האם לדעתך יש לה מעמד “הלכתי”? כלומר זו טענה היכולה לשמש כפסק הלכה?

    3. האם לדעתך חז”ל עצמם היו צריכים, אילו הבינו את המציאות ואת הטבע כפי שאנו מבינים אותה היום, לקבוע הלכה ברוח זו?
    או אותה שאלה בקונטקסט רחב יותר: האם אתה לומד מהתורה עצמה שלדעתה אין כל “היגיון” להתפלל על הנס או שאסור עקרונית (גם אם לדעתה יש היגיון בזה)?

    1. עניתי ומשום מה לא מופיע כאן. אכתוב שוב.

      1. מקובל בהלכה שאסור. אבל אם זה רק חסר טעם, פירושו שאלוהים לא מעורב בעולם. חיזוק לטענתי משכבר
      כתבתי בטור שבפשטות שני הפירושים גם יחד נכונים: הוא לא מעורב ולכן אסור.
      2. כן. זו הלכה.
      3. כתבתי כבר למעלהשאיני יודע וזה לא רלוונטי. מהשמחייב הוא מה שהם קבעו (שאין להתפלל לנס) ולא מה שהיו אמורים לקבוע.

  19. מסקנה, אל תתפלל. אין שום טעם בתפילה הלכתית גרידא כי זה רעיון הזוי של ליבוביץ, לא של בעלי ההלכה.

    אז בפעם הבאה אל תתלונן על התפילה הארוכה והמשמימה, פשוט אל תבוא.

    1. שלום היקר. אפשר אולי להתווכח על עמדותיי (ולטעות כמובן). אבל כדי לנהל ויכוח נדרשת לוגיקה בסיסית והבנת הנקרא, שני דברים שההודעה שלך לא ממש משקפת. אולי העצבנות הפריעה לך, אז שתה כוס מים קרים על נפשך העייפה. רוב נחת ושמחה.

  20. תגובה של חיותה (העברתי לכאן מהטור הבא):

    נתקלתי עכשיו בספרי ‘נחמה’ (שאני מעבדת לספר נוער) בקטע שמתקשר לפוסטים האחרונים שלך על תפילות על עתיד ועבר: “בכסלו תשל”ג (1972) נפטר אורי, אחיו של אלחנן ובנו הבכור של ישעיהו, ממחלה קשה. “אל תבואו,” שלח ישעיהו לאלחנן בנו ולכלתו. … במהלך השבעה באו לנחם אנשים רבים, ביניהם הרב משה צבי נריה, ראש ישיבות בני עקיבא. “קשה להבין חשבונו של מקום,” אמר הרב נריה, וישעיהו ענה: “ה’ לא חייב לי דין וחשבון.” הוא הזכיר את דברי הרמב”ם בסוף מורה נבוכים על הפסוק “אני ה’ עושה צדקה ומשפט”. צדקה, אומר הרמב”ם, היא עצם הקיום. המשפט – הוא החוקיות בטבע. ברגע שהתגלו תאי סרטן בגופו של בני, הרי זה חוק טבע – מאלה שקבע ה’ במשפטו – שימות. מדי שנה בשנה, כששרו סביב שולחן ליל הסדר את הפיוט “והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, והקב”ה מצילנו מידם”, היה ישעיהו מוסיף ואומר: “לא תמיד.” עד כאן הציטוט מהספר.
    בהערת שוליים שם הוספתי משהו ששמעתי מהרב עמיטל ז”ל אחרי שהספר שלי ראה אור: “”לו הייתי יודע שיש לו סרטן, לא הייתי מתפלל עליו” אמרי ישעיהו ליבוביץ לאחותו נחמה בשובו מתפילה בכותל לרפואתו של הרב. באותם ימים מחלת הסרטן נחשבה חשוכת מרפא לחלוטין והריפוי ממנה היה נגד חוק הטבע.

    1. אני מתפלא עליו. כל תפילה לריפוי היא נגד הטבע. הוא ודאי אמור להבין זאת.
      בקשה לריפוי פירושה שבלי מעורבות אלוהית החולה ימות. אני מבקש מהקב”ה לרפאו, כלומר לפעול נגד התוצאה שהטבע מכתיב.

      1. כעת חשבתי שהוא כנראה חשב שאין להתפלל על נס גלוי אלא רק על נסתר. אבל זה נשלל מהסוגיא עצמה, כפי שהוכחתי מבקשה על עובר.
        מעבר לזה, לייבוביץ מנמק שאין מה להתפלל נגד הטבע, בלי קשר לגלוי או נסתר. בזה הוא סתם טעה מדעית. אגב, טעות נפוצה אצל ביולוגים ואנשי מדעי החיים, שחושבים בטעות שיש סטטיסטיקה אמיתית בטבע ולא מבינים שזו רק מתודולוגיה יעילה ולא טענה על המציאות. הם כנראה מדברים מעט מדיי עם פיזיקאים.

        1. בהבנתו של אדם פשוט כמוני, סטטיסטיקה היא אוסף נתונים שבדיעבד. אין סיבה נראית לעין מדוע פלוני החלים ופלוני לא. יש בזה אלמנט חזק של מקריות. תפילה פירושה בקשה להטיית הסטטיסטיקה. רוב העולם הדתי לא מתיחס לסטטיסטיקה כאל עובדה מדעית נחרצת אלא כאל משהו שסובל גמישות.

          1. אנשים חושבים שהתפילה מטרתה הטיית הסטטיסטיקה. אבל בטור 326 הסברתי שסטטיסטיקה היא מתודולוגיה שמיועדת לטפל במצב של מידע חסר. ההנחה שלה היא שהמידע לא קיים, אבל זו רק הנחה מתודולוגית. במציאות המידע תמיד מלא (למעט תורת הקוונטים לפי פרשנויות רווחות, ושם זה רק בסקלות קטנות מאד, ובכל אופן מעורבות אלוהית תהיה חריגה מההתפלגות שמכתיבה תורת הקוונטים, כלומר עדיין חריגה מהטבע).
            מאד מוזר ואף משעשע בעיניי, שעובדה פשוטה שיודע כל ילד שהתחיל ללמוד פיזיקה, זוכה להתעלמות מגדולי הוגי הדעות, הפילוסופים ואפילו אנשי מדע רבים. כל אלו ממשיכים לדון בתפילה ונסים במסגרת הטבע, ואין פלא שבגלל זה רבים לא מרגישים בקושי שיש בסוגיית ברכות הנ”ל.

  21. כעת חשבתי על מקרה בוחן מעניין: בצומת נווה דניאל התרחש פיגוע באוטובוס לפני שעה קלה. בקבוצת ווטסאפ יישובית כתבה בת הישוב, חוזרת בתשובה, שהיא תצטרך כנראה לברך הגומל, כי בדרך כלל היא נוסעת באוטובוס הזה. ענתה לה שכנתי שברכת הגומל אומרים רק על מקרה שהיית בו וניצלת ממנו, ולא על אירוע שלא היית בו כלל.

      1. למרות שכך אכן מקובל לומר, המשיבה טעתה כמובן. ברכת הגומל תמיד נאמרת על משהו שלא קרה. יורד ים שלא טבע או לא נרצח, חולה שלא מת וכו’. כוונתה כנראה לומר שהסכנה צריכה להיות מוחשית כדי שהצלה ממנה תצדיק ברכת הגומל. אבל על כך יש מקום לדון: האם ציפייה לאותו אוטובוס במקום אחר זה מוחשי מספיק? אולי.
        ככלל, הגומל הוא הודאה לקב”ה על הצלה מסכנה (ידידי הרב ניר ויינברג כתב פעם במאמר שזוהי הודאה על חזרה ממקום מבודד לחברה אנושית רגילה: https://asif.co.il/wp-content/uploads/2021/04/11.pdf), ולכאורה יש כאן הנחה שהקב”ה הוא שהציל אותנו. זה תמיד נראה לי משעשע, אפילו מעבר לתפיסותיי שלפיהן הקב”ה אינו מעורב. נניח לצורך הדיון שהוא מעורב והוא מחולל את כל מה שקורה. הרי לפי זה הוא גם מי שגרם לסכנה והוא גם זה שהציל אותי. אז למה עליי להודות לו? זה מזכיר לי את האגדות ההוליוודיות על בחור שמאוהב בבחורה ושוכר בריונים שיתנכלו לה כדי שהוא יבוא ויציל אותה. אם אני מרעיל אותך ואז נותן לך תרופה היית מודה לי? או שמא ההרעלה לא ממנו וההצלה כן? למה? מניין שזה כך?
        מעבר לזה, לדעתי השרשרת הסיבתית שמובילה לאירוע היא דטרמיניסטית + הכרעות של בני אדם. בשום מקום כאן לא מעורב הקב”ה. לא בסכנה ולא בהצלה. זה כמובן מעורר ביתר שאת את השאלה מתי לאורך השרשרת אני אמור להימצא כדי להצדיק “הגומל”? ציפייה לאוטובוס בתחנה קודמת זה מוקדם מדיי? ומה עם הימצאות על האוטובוס אבל לא בקו הירי? ומה עם הימצאות בקו הירי אבל התגלע מעצור בנשק? כל אלו תחנות שונות על השרשרת הדטרמיניסטית שמובילה לרצח, ובכל מקום שבו היא נקטעת אני ניצל. עקרונית יכולתי לברך הגומל על כך שנולדתי בחיפה או שלמדתי בבי”ס ‘כרמל’. כל אלו היו תחנות בדרך לפיגוע.
        אז למה בכלל לברך “הגומל”? אם הקב”ה לא זה שהציל אותנו (או לחלופין הוא זה שגם הכניס אותנו לצרה הזאת) אז לכאורה אין בזה טעם. לתפיסתי זה לא שונה מכל שאר ההודאות שלנו לקב”ה. בניגוד לבקשות שלגביהן כתבתי לא פעם שאני נמצא בדיסוננס, עם ההודאות קל לי יותר. אני בעצם אמור להודות לו על כל מה שהוא ברא בעולם שמשמש אותי בחיי ומאפשר לי לתפקד. ההודאה היא על העולם ועל חוקי הטבע שהוא יצר בו ועל הכישורים שניתנו לי. ההזדמנות הפסיכולוגית להודות על כל זה היא כשקורה משהו. התחושה שהקב”V מעורב מבטאת אשלייה שמסייעת לנו להיזכר בכך שהעולם כולו הוא מעשה ידי הקב”ה ויש להודות לו על כך. לכן יש לנצל את מצב הרוח הזה כדי להודות לו על עצם הבריאה, העולם וחוקיו. לא על ההצלה במקרה הזה, שכנראה לא הייתה מעשה ידיו.

  22. קצת הומור בימים אלו לגבי השאלה של חיותה בנוגע לפטור מברכת הגומל של בעלת התשובה שלא היתה נוכחת בפועל בזמן סכנה שמעתי סיפור מבעל המעשה עצמו בבית הכנסת שבעבר היה רב שלה הלא הוא רבינו הגאון ר’ בונים שרייבר שליט”א שסיפר לנו שפעם הלך כמדומה לי באזור הצפון (וכנראה היה שקוע בלימוד לפי מיטב הכרותינו אותו) ולא שם לב שהוא מתקרב לפסי רכבת והקטר או מישהו שם צעק לו מילת גנאי עסיסית (והוסיף רבנו שאכן הוא צודק בכינוי הזה שנתן לו) ועצר אותו כנראה שניות מאסון תאונה שעלולה היתה לקרות אילולא צעק לו ואז הלך לשאול את אביו הגאון הגדול גאב”ד דאשדוד ר’ פינחס שרייבר זצ”ל האם עליו לברך הגומל? ענה לו אביו על כמעט תאונה – כמעט מברכים

  23. הצידוק לעמדה השגויה של חז”ל שיש מרווחים בטבע הוא מן העובדות? אדרבה, זהו טיעון נורמטיבי עקרוני על אופן התנהלות העולם, ותצפית אמפירית כנראה לא תוכל להוכיח או להפריך את נכונותו; בזה בעצם עוסק חלק מהרשימה הנוכחית.
    העמדה הרווחת כיום לדטרמיניסטיות הטבע נובעת למיטב הבנתי מטיעוני סיבתיות תיאורטיים, ובדרך החשיבה המודרנית, אם היתה מתפתחת מוקדם יותר, היו מסיקים כך גם חז”ל.
    אכן לצורך השלטת התפיסה הזו נדרש מהלך כל הדורות והתפתחות הידע שלהם, אלא שטעות חז”ל איננה בהבנת העובדות כי אם זוהי תפיסה פילוסופית שגויה, וההנחה שלך היא שיש לחז”ל סמכות בקביעות נורמטיביות.

    1. דומני שאתה מערבב מושגים. אתה צודק שמדובר בהנחה ולא בתוצאה ישירה של תצפית (כל המדע הוא כזה), אבל זו הנחה עובדתית ולא טענה נורמטיבית. לא כל מה שאינו תצפיתי הוא נורמטיבי. הטענה שמספר הנמלים בעולם הוא מאה מיליארד אינה ניתנת לבחינה תצפיתית, אבל זו אינה נורמה אלא טענת עובדה (נכונה או לא נכונה). כך גם לגבי הטענה שיש אלוהים (או שאין).

  24. הרמב”ן (דרשת תורת ה’ תמימה, סביב עמוד קמו במהדורה הנפוצה של כתבי רמב”ן) מעלה את סדרת הטיעונים הבאה (הטיעונים מופיעים בצורה פחות מסודרת גם בפירושו לתורה):
    לפי הרמב”ם, הטבע הוא מוחלט ותפיסת אריסטו שולטת בטבע
    לפי אריסטו, אין מרווחים בטבע (“אפילו לא כנף הזבוב ורגל נמלה”)
    ולכן
    1 כל תפילה על גשם היא תפילה למעורבות של הקב”ה בטבע
    2 הבטחת התורה על “ונתתי גשמיכם בעיתם” היא מעורבות בטבע
    ממילא, הרמב”ם חייב להודות שאין לאדם חלק בתורת משה עד שיסכים שכל דברינו ומקרינו נסים נסתרים

    האם בהכרח כל פוסק חייב להניח אחת מהשלש – 1 יש מרווחים בטבע 2 יש מעורבות שאיננה נס 3 אסור להתפלל בכלל ?

    1. מה הוסיף כאן הרמב”ן? כתבתי את מה שהיה לי לכתוב בטורים עצמם. מי שמאפשר לבקש בתפילה (מדובר רק על בקשות, ולא על תפילה בכלל), צריך להניח שיש מרווחים בטבע או שמותר להתפלל על נס.

      1. הרמב”ן מודע לאפשרות שאין מרווחים בטבע (בניגוד לחז”ל שאולי לא חשבו על טבע כזה) ובכל זאת פשוט לו שתפילה היא דבר נכון
        המשמעות היא שהרמב”ן כפוסק קובע שפשוט יותר להתיר ואף לחייב תפילה, מאשר לאסור תפילה על שינוי הטבע. ממילא כאשר הוכח שאין מרווחים בטבע, הותר לנו להתפלל על נס (ולכל היותר יש לחלק בין נס גלוי לנס נסתר, כמו שהרמב”ן מחלק). מרגע שהרמב”ן מודע לאותם נתונים פילוסופיים שאליהם מודע הרמד”א, אין סיבה לפסוק כרמד”א לעומת הרמב”ן

        1. לא צריך לפסוק כמוני ולא כמוהו אלא כמי שצודק. לא מדובר כאן על שיקולי סמכות. הסברתי שבגמרא יש טענה הלכתית (אין להתפלל על נס, נסתר או גלוי) וטענה עובדתית (יש מרווחים בטבע). טענתי שיש לגמרא סמכות בתחום ההלכתי ולא העובדתי. מוסכם בדיון כאן שעובדתית היא לא צודקת. מכאן עולה המסקנה. כעת בדקו מי צודק.

          1. תודה על ההבהרה. אז בעצם יש כאן כללי פסיקה שמכריחים אותנו לפסוק, לכאורה כנגד 1 סמכות (של רמב”ן שמודע לסוגיות) 2 מסורת 3 אינטואיציה. מהלך יפה אבל מרגיש כמו לטמא שרץ בק”נ טעמים (“ומה לנו בחריפות לטהר את השרץ שהתורה טמאתו”)

  25. שמו את החתול שלי בתיבה רדיואקטיבית .הסיכוי שישאר חי כעבור שעה חמישים אחוז.
    עכשיו עומדים לפתוח אותה.
    האם מותר לי להתפלל שהחתול יהיה חי לכשתפתח התיבה ?
    לכאורה , אליבא דרבנו ( ורבותינו בעלי הקוונטים ) – אין כאן סתירה של חוקי הטבע ( והתיבה ) .
    (הרעיון לא שלי , קראתי בספר “חוק והשגחה” של בנימין פיין , פיזיקאי )

        1. לעניות דעתי ,(לא מליצה, כפשוטו.ידיעותי בתורת הקוונטים הם ממקורות פופולריים ) – ובכן –
          אין “חוקי טבע” שקובעים את ההתפלגות – כלאמר אין מנגנון שתוצאות פעולתו נראות
          כאקראיות בהתפלגות – אם (אם גדול ) אינני טועה – דברים נוצרים “שם” יש מאין – בלי שום מנגנון
          סיבתי – ויצירת יש מאין היא עצמה נס – מעשה בראשית.
          ואם הואלתי לדבר – מעשה באחד …. ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה והניק את בנו.
          אמר רב יוסף: בא וראה כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס כזה.
          אמר ליה אביי: אדרבה, כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית”.
          וכן מצינו ברבי אלעזר בן פדת –
          אָמַר לִי: אֶלְעָזָר בְּנִי, נוֹחַ לְךָ שֶׁאֶהֱפֹךְ אֶת הָעוֹלָם לִתְחִלָּתוֹ – אֶפְשָׁר שֶׁתְּהֵא נוֹלָד בְּשָׁעָה שֶׁל מְזוֹנוֹת.
          כלאמר – כל נס כרוך בסדר חדש של היקום כולו .
          ואליבא דדיקרט – לא קשיא .שלפי שיטתו הקב”ה בורא את העולם מחדש בכל רגע ורגע.

  26. להתפלל שיחיה? (לשרדיינגר)

    לשרדינגר – שלום וישע רב,

    חוששני שאחרי שהחתול שהה שעה בתיבה רדיואקטיבית – עדיף שינוח בשלום על משכבו ולא יסבול יותר 🙂

    בברכה, שונרא קאצינגר

השאר תגובה