עוף בחלב

הבנתי תודה.
הערה מטא הלכתית: אני בכלל לא מבין את המכניזם של ״שמא יבוא ל…״, או של מראית עין ״שמא יראה אחר ויחשוב ש…״. כל ההלכות שבאו מכוח השיקולים האלו נראות לי שרירותיות לגמרי. אחד יגיד חוששים שמא יבוא ל-א, והשני חוששים שמא יבוא ל-ב, והשלישי אינו חושש בכלל, וכו וכו. נראה כאילו הכל סובייקטיבי. בקיצור, איך יודעים מתי יש לחשש שמא יבוא ומתי אין? לפעמים יש מחלוקת הפוסקים, והאחד אומר חוששים והשני אומר לא חוששים, מה יסוד המחלוקת? סתם יש אחד שהוא פסימי והשני אופטימי ?

אז כמה טוב שאדם לא קובע גזירות לעצמו. בשביל זה יש סנהדרין שתחליט. איני חושב שיש קריטריונים כלליים. בכל מקום שרואים בעיה מנסים לפתור אותה.
אגב, כפי שכתב הרב קוק, לפעמים זו הרחבה של הבעיה דאורייתא ולא רק חשש שמא יבוא לעבירה אחרת. כמו שני סוגי השבות בשבת: הרחבת המלאכה דאורייתא או חשש שמא יבוא למלאכה דאורייתא. במקרים מסוימים החשש שמא יבוא לאיסור תורה הוא רק אינדיקציה לזה שגם בפעולה הזאת עצמה יש בעייתיות, שכן היא דומה לפעולה האסורה מדאורייתא.

שאלתי במקום אחר, ואנסה לחדד את השאלה שלי-
בגמרא מובאר שרב עוקבא אמר שיש עניין לחכות מבסעודה לסעודה בין בשר לחלב.
2 שאלות-
1. מחלוקת ב"ש וב"ה שם מישמע שאין צריך לחכות אלא רק להדיח את הפה וכו'. והאמירה של רב עוקבא נשמעת כמו סוג של מידת חסידות, אבא שלי עשה כך והיה צדיק, אני פחות ושומר פחות, כיאלו כל אחד שרוצה להחמיר זה מוערך, אבל אין כאן איסור הלכתי(לפחות מאיך שמתייחסים לזה בגמרא.)
אז למה באמת אין גם דעות שמסתמכות על התוספות לדוג' או על רש"י שבאמת יש מקום לא לשמור אפילו, אלאל רק לשטוף טוב את הפה..?
2. אם זה גזירת חכמים על עוף- וזה מדרבנן, וכל העניין של שמירה בין בשר לחלב זה בגלל הטעם/השומן של הבשר, אז למה פה לא נעשה חלוקה בין דאורייתא לדרבנן?
וחוץ מיזה שבכלל עוף פחות נדבק בפה, ופחות משיר טעם- אבל אפילו אם כן, משמע שיש דעות שאפילו על בשר וחלב אין צריך לשמור! אז להחמיר על בשר וחלב- עוד ניחה, אבל גם בין עוף לחלב?
אני חושב שרוב רוב האנשים לא יתבלבלו מה הם אכלו ויוכלו לשים לב אם הם אכלו עוף או בשר, ואני חושב שכן יש אפשרות של תיקון של זה כן צריך שמירה, וזה לא.
ואם בכל זאת יהיה חשש שאנשים יתבלבלו אז למה לא לעשות שעוף יחכו פחות מבשר?