גבולות הסמכות ומקורותיה
קשה לי במשנתך, קראתי את הספר אין אדם שליט ברוח ושאלתי היא מה בדיוק מניע אותך לקיים הלכות כמו כל דתי, אם לדברים משמעותיים כמו השגחה פרטית אתה מטיל ספק גדול, וסיפרת שאתה לא מכוון על עצמך בבתפילה.
הבנתי מדבריך שרק דבר שניתן להוכיח בשכל או שיש עליו מסורת ברורה שממש זה נאמר בסיני, אמרת שזה מעט מן עיקרי האמונה של הרמב״ם, מחייב אותך.
שאלתי שאלת תם ממש, מה מחייב בדיוק אם אין קשר פרטי ביני לאל? הסמכות הזאת שאתה מדבר עליה? ההסכמה של ישראל? אם ככה אז גם השגחה פרטית זה מוסכם. מה בכלל כן לדעתך מסורת ברורה מבחני למרות שהוא לא כתוב בתורה?
אני יורה פה הרבה שאלות אבל מציק לי דבר מאוד פשוט, מה בדיוק יכול לשכנע אותי לקיים הלכות לאורך זמן ועוד להעביר את זה לדור הבא, בדרך הזו שאתה מציע.
אני בחור בן 19, עזבתי ישיבה כי נמאס לי מהאמונות שפגשתי. אני לא באמת מאמין כרגע אבל אני ממש מפחד, לא מאם ואני טועה כמו מאם זה יטריד אותי כל החיים הספקות האלו. הטרילוגיה שלך מאוד מסדרת לי את הראש לחשוב בהיגיון אבל מה שמטריד אותי זה פחות הדברים שלך ויותר מה שאני רואה בצורת החיים שלך ממש, שאתה מקיים הלכות למרות שאתה לא מאמין או לא בטוח ההשגחה פרטית.
תודה ממש.
אתה מניח שקיום ההלכה מיועד לקבלת טובה מהקב"ה שמעורב בעולם. אני חולק עליך בזה. החובה לקיים מצוות היא מפני שהקב"ה ברא אותנו ואת העולם ויש חובה לציית לו (זו המשמעות של המושג 'אלוהים'). מעבר לזה, אם הוא ציווה אז כנראה שזה מועיל בצורה כלשהי, כלומר משפר את המציאות. גם אם אני לא מבין איך והיכן. לכן אין שום צורך להניח מעורבות אלוקית כדי להסביר מחויבות למצוות.
לגבי השגחה פרטית, זו טענת עובדה (טענה על המציאות). סמכות וקבלת הציבור יכולה להיות לגבי נורמות, כלומר הלכות. שם אפשר לומר לי אתה חייב לעשות X או לא לעשות Y כי הציבור קיבל על עצמו. אבל בטענות עובדה אין שום משמעות לסמכות ולקבלת הציבור. אם אני חושב שזה לא נכון, כלומר שלדעתי אין השגחה פרטית, אז מה איכפת לי שהציבור החליט שיש? אז הוא טועה.
מדוע משמעות המושג א-לוהים הינה חובת ציות?
יש שתי דרכים להתייחס לשאלה כזאת: 1. מסברא: הוא ברא אותנו ואת העולם ולכן יש לציית לו. ראה מאמרי על הכרת הטוב. 2. עצם הגדרת המושג אלוהים היא כזאת. על זה אין מה לשאול מדוע כי זו ההגדרה. מי שלא תופס כך את אלוהים פשוט תופס משהו אחר, לא אלוהים. זה כמו שלא אשאל מדוע הקיר שלפניי הוא לבן. הוא לבן כי הוא לבן. זה מה שהוא. פשוט רואים זאת. גם לגבי אלוהים, מי שתופס אותו מבין שיש חובת ציות אליו. זה מתלווה לעצם התפיסה שלנו אותו.
תראה שברוב המקרים הוויכוח עם חילונים הוא בשאלה האם הוא קיים והאם הוא ציווה (האם היה מעמד הר סיני). אבל נדיר שמתווכחים שגם אם הוא קיים וציווה זה לא מחייב. אנשים מבינים שאלוהים זה מישהו שציווייו מחייבים.
כך גם לגבי המוסר. העובדה שרצח הוא רע אומרת מיידית שגם אסור לעשות זאת. קיומה של הנורמה גורר את המחויבות אליה. זה חלק מהגדרתה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer