מהימנות הקבלה

מה לגבי חלקים נרחבים בקבלה, בעיקר הקבלה היותר מאוחרת? הרב לא רואה משהו מוזר?
ספר שהגיע משום מקום, שלא נזכר באף מקום, שפתאום מיוחס לרשב"י, שאף ביתו ואשתו של מפרסם הספר טענו שהוא בדה אותו מליבו עבור בצע כסף, כשכל החוקרים סבורים פה אחד שהוא מאוחר, ואף חכמים סברו שחלקים גדולים ממנו מועתקים כפי שהראה היעבץ במטפחת ספרים.

אמונות שברור שהושפעו מפילוסופיות יווניות, בעיקר אפלטוניות וניאו פלאטוניות וגם קרבה מסויימת לאמונות של כתות גנוסטיות (גם אם לא ברור כמה הושפעו מאותו כתות אם בכלל)
תפיסות שברור שנלקחו מהאלכימאים המוסלמים, אמונות כמו גלגול נשמות שאין להן זכר בחזל ואף גאונים וראשונים יצאו נגדן (ובאופן אבסורדי ראשוני המאמינים בגלגול היו כתות בית שני כשהמקור המתועד הראשון לאחר העלמותן היה ענן בן דוד מייסד הכת הקראית או מאחד שלהן).
כמו כן סתירות בין הרשבי במשנה ל"רשבי" של הזוהר.

האם באמת יש לקבלה מסורת קדומה? האם אין כאן אמונות בעייתיות? הרי יש שם תיאורים מגשימים רבים. הרבה רואים אותם לא כפשוטם אבל היו לא מעט מקובלים שהאמינו בזה כפשוטו. כמו כן יש שם הלכות שנוגדות את התלמוד והראשונים ונפסקו בניגוד לכללי ההלכה המקובלים מספרים ש"נפלו" משום מקום. כשאפילו נביא לא מסוגל לחדש הלכות חדשות לדורות.
האם זה רציני לסמוך על מסורות ושרשראות מסירה בעיתיות כאלה?

אתה מניח לא מעט הנחות עובדתיות ביחס לזהר, ולמרות שלא בדקתי ביסודיות, לדעתי הן שנויות במחלוקת. בכל אופן, אותם שנותנים לו תוקף סבורים שהמסורת עליו היא אמינה. את התכנים תמיד אפשר לסדר.
קורלציות לתפיסות של קבוצות אחרות לא אומרות הרבה. גם מפני שזה לגיטימי להיות מושפע ולשאוב מאחרים (זה ודאי היה גם בנגלה אצל חז"ל ובכל הדורות), וגם בגלל שלפעמים כיוון ההשפעה יכול היה להיות הפוך (מהתורה לאחרים).
אני חושב שהדיון בדעתם של אחרים הוא מיותר ולא מועיל. אם אתה מתעניין בדעתו של מישהו שאל אותו.
אני רק יכול לומר לך מה דעתי שלי, אם תהיה כאן שאלה קונקרטית.

לגבי הזוהר אין אף חוקר שסובר שהוא מתקופת רשב"י. יש כמה מחלוקות לגבי זהות מחברו או מחבריו אבל מוסכם על כולם שהוא מאוחר לרשבי.
גם ניתן לראות סתירות בין דעת הרשבי במשנה לדעה המוצגת בזוהר, חוסר הבנה בסיסית של הגיאוגרפיה של ארץ ישראל, שיבושי שפה ועוד.
ויש גם תיעוד שאשתו וביתו של די לאון טענו שבדה אותו מליבו.

השפעות יכולות להיות בכיוון ההפוך אבל לדעתי הרבה יותר סביר שהמקובלים הושפעו מהפילוסופיה היוונית. במיוחד שהתיעודים הראשונים לתפיסות אלו היו בקרב הלניסטים ומאמיני דתות המיסתורין היווניות רומיות, והפילוסופים היוונים שעליהם התבססו חיו כנראה ללא מגע משמעותי עם היהודים, כשהקשר של המזרח הקדום לדעותיהם הגיע לאחר כיבושיו של אלכסנדר הגדול.
אפשר גם לטעון שכיפה אדומה חייתה לפני 200000שנה , המציאה את הכתב, ופיתחה את כל החשבון האינפיניטסימלי, גילתה את תורת היחסות ורשמה הכל בספר שנשמר בסוד ובמקרה ניוטון, לייבניץ, קושי, דארבו, רימן וכו וכן איינשטיין קראו את הספר וייחסו הכל לעצמם, או שהיו חלק מכת סודית שאסרה לפרסם את הספר. אבל זה הרבה פחות סביר.

בכל מקרה זה לא קריטי.
השאלות שלי הן
האם ניתן לסמוך על קדמוניותו של הזוהר? לדעתי אם היו מציגים ראיות כאלו בכל תחום אחר או נושא אחר, או בבית דין הן לא היו מתקבלות ומקורו מפוקפק ואף אם יש איזה ספק הוא בטל כאשר יש מסורת מסודרת שטוענת ההיפך. במיוחד כאשר הראיות מאוד מפוקפקות.
כמו כן נשאלת השאלה איך ספר שאף אחד לא שמע עליו ולא הוזכר באף מקום פתאום צץ?

בנוסף, מה לגבי הסתירות בין ההלכה לבין הקבלה? אם שתי המסורות נכונות, או בעלות סמכות זהה, איך תיתכן סתירה? או יותר נכון איך מכריעים בינהן? אמנם מקובל שהולכים לפי הנגלה, אבל יש לא מעט שיודעים זאת ופוסקים לפי הקבלה ולא ראיתי שמתנגדים או מוחים בפני הכרעותיהם.

מה היחס לגבי פרשנויות אחרות כגון הרציונליסטים כמו הרמבם? האם לדעת הרב דעתם בטלה בפני הקבלה? איך יש להתייחס אליהם?

אתה מערבב שתי שאלות. קדמות הספר לא קשורה לקדמות מקורותיו. גם אם יש עריכה מאוחרת, קטעים קדומים ודאי ישנם בו.
אגב, כמה חוקרים לדעתך חושבים שחמשת החומשים הם מהר סיני? בערך אותו מספר כמו אלו שמאמינים בקדמות הזוהר.
סתירות ומחלוקות יש גם בתוך הנגלה. אז מה?
אף אחד לא בטל בפני אף אחד שכן לאף אחד אין סמכות (אז אין את מה לבטל). תחליט מה הפירוש שנראה לך וכך תנהג.

העריכה המאוחרת אולי יכולה להסביר שיבושי שפה אבל איך היא מסבירה דברים כמו פירוש על הניקוד כשהניקוד הומצא במאה התשיעית וגם אז היה שונה מהניקוד של היום? או את התיאור העובדתי השגוי של א"י?

ונניח שאלו תוספות מאוחרות ושאר הטקסט קדום. איך ניתן להסביר על אמוראים שמוזכרים שישבו עם הרשב"י או תלמידיו כשמאות שנים הפרידו ביניהם? וכשכל הלימוד הוא איתם.
זה לא ייתכן. כמובן שניתן לטעון טיעונים כמו שהייתה קפיצה קוונטית והספר הגיע ממימד אחר ששם אותם חכמים חיו ביחד או חזרו לאחור בזמן או שהרשב"י נע במערה קרוב למהירות האור וכשיצא הגיע לתקופת האמוראים. או שהתיארוך בתלמוד שגוי ובזוהר נכון.
אבל שוב זה לא סביר (כשם שבבית דין או בית משפט חילוני טיעונים כאלה כנראה לא יתקבלו).

או את אזכורם של תנאים לא קיימים שבמקרה מזכירים בשמם פילוסופים יווניים ובמקרה אומרים דברים דומים כמו אותם פילוסופים (לרוב עם שיבוש קל או שהטקסט מתעמת עם שיטתם).
איך בדיוק שיבושי השפה מסבירים זאת או מוכיחים שהטקסט קדום לתקופת הרשב"י?
כמובן מבלי להכנס לאפולוגטיקה.

אותן פרשנויות רובן לא טוענות למידע מסיני או מהתנאים. אם נניח שהזוהר מסיני או מהתנאים אז לא ניתן לקבל פרשנויות אחרות.
כמובן שאדם שלא מקבל את הקבלה לא יתרגש מכך, אבל אדם שמקבל את הקבלה יראה בכך כפירה. אם הרב מקבל את קדמותו איך יכול לקבל פרשנויות חדשות הסותרות את הזוהר?

כמו כן מה דעת הרב על בשמים ראש? גם שם יש פסיקות קדומות, אבל מקובל שהספר הוא זיוף. גם אותו ניתן להכשיר באותם טיעונים.

כתבתי שאיני רואה בזה מקור מוסמך אלא פרשנות. אז מה איכפת לי אם הוא מוקד או מאוחר? אתה חוזר שוב ושוב לדיון הלא רלוונטי הזה.
ומה לזה ולבשמים ראש? שם בכלל לא משנה שהוא מזויף. בדוק את טיעוניו וקבל את מה שנראה לך ודחה את השאר. מה הבעיה בכלל? לכן אני גם לא רואה שום בעיה בזיוף כזה. כתבתי כאן בעבר שבעיניי זה מותר הלכתית (לפי המג"א והגמרא על היתלות באילן גבוה).