בנושא הלכה וערכי המוסר
שלום לך הרב
בראשי הדברים ברצוני להביע הערכה עמוקה לרוחב ידיעותיך, מחשבתך הבהירה, החדה והחריפה, כושר הניתוח, יכולת ההסברה המצוינת (אני מורה, ויודע להעריך זאת) והחתירה לאמת.
קראתי את נייר העמדה שלך הנקרא "הזהות השלישית", והייתי שמח לדון איתך בנושא בהתכתבות (ואולי גם ניפגש ביום מן הימים). אני יודע שכת"ר עסוק, ולכן אבין בהחלט אם לא תענה לי, אך מכיון שאני רוצה לדון בנושא – אני עושה את ההשתדלות מצדי.
הצעה לאופן התנהלות הויכוח-הדיון:
אשתדל לנסח את טענותי בסעיפים (ובכך אני עושה מעשה אוקלידס, שפינוזה וניוטון), כדי שניתן יהיה ביתר קלות להתוכח- להצביע על כשלים בטיעון מסוים, או לומר דברים נגדו. אשמח אם תעשה זאת גם אתה.
טענותי (הטענות בדר"כ גוררות האחת את השניה):
הקדמה: בנייר העמדה שלך, אתה מציב את זהות הדתי-המודרני, כזהות הבנויה בין השאר מערכים הנוגעים בשאלות ודילמות עכשוויות: יחס להומואים ולסביות, יחס לזר, יחס לזרמים יהודים אחרים, ועוד. הדתיים שדוגלים בין השאר בערכים אלה, המכונים על ידך דתיים-מודרניים, זוקקים לדבריך (בהערה 2) מקף בין הדתי למודרני. לא הרחבת להסביר מדוע, מפאת קוצר המקום, אך להבנתי, מתוך היכרות עם הגותך, המקף מביע חיבור מהותי בין הדתי למודרני (למרות שאמירתו של בורג המנוח, שעליה, אני מניח, מושתתת הפראפראזה הרמוזה בדבריך- מתפרשת, לענ"ד, באופן אחר) לאמר: הדעות והעמדות הנקוטות על ידי הדתי המודרני בשאלות ובנושאים שהעליתי קודם, נובעות מהגותו הדתית, ומתפיסתו את המוסר כערך בעל תוקף אלוקי. המקף, להבנתי, בא לומר שדתי-מודרני- מודרניותו היא חלק בלתי נפרד מדתו. אין הוא דתי + מודרני, אלא הוא אדם המאמץ את הערכים המודרניים כחלק מעבודת הא-ל שלו.
מובן שהנחת היסוד של עמדה כזו, היא שלמוסר יש תוקף אלו-הי, והוא אינו יחסי או "מומצא" ע"י בני-אדם. המוסר נטבע בטבע האדם על ידי אלו-הים, והוא מחייב מעצם היותו א-לוהי.
עד כאן הצגת דבריך ודעותיך, העומדות בבסיס הגדרת הדתי-המודרני. זה עם המקף. אולי יש לדייק בדבריך יותר, ואולי הצגת הדברים היא כוללנית וכללית, אך נדמה שדי בה לצורך הדיון.
הטיעונים (אציג כאן את חלקם, ובמידה והדיון יתפתח, ממילא אענה וארחיב בטיעונים אלה או אטען את שאר הטיעונים, בע"ה)
א. המוסר השתנה ואף התהפך כליל לאורך השנים: לתומס ג'פרסון היו עבדים, והוא לא ראה בהחזקת עבדים מעשה שאינו מוסרי. רודיארד קיפלינג, בעל "משא האדם הלבן", ראה בעליונות האדם הלבן עקרון יסוד בתורה המוסרית שלו (על פיה, על האדם הלבן לגאול את שאר בני האדם מבערותם וברבריותם), עד אמצע המאה העשרים נחשבו הבדלי המעמדות בין גבר ואשה למצב אין בו שום פגם מוסרי, משיכה לבני מינך נחשבה בימי אוסקר ויילד למעשה בלתי מוסרי, עליונותו של המלך על החוק, ועל שאר בני אדם לא נחשבה לבלתי-מוסרית, עונש הסקילה היה נחשב לעונש קביל ומוסרי בתרבויות רבות ועוד דוגמאות למכביר. לו היה המוסר טבוע מאת א-לוהים באדם- הרי שעקרונות המוסר היו צריכים להיות קבועים וקשוחים הרבה יותר.
ב.1. באין מוסר הטבוע מאת הא-לוהים (אולי מלבד כמה כללים בסיסיים, וגם על כך ניתן להתווכח)- הרי שההלכה, בחלקה המוסרי, באה לקבוע ערכי וכללי מוסר, ולא לשרת מטרות דתיות.
ב.2. הראיות שלך לטענה – שאינה מוגדרת די צרכה, ואף הגדרתה הזו לוטה בערפל- שההלכה באה לשרת "מטרות דתיות", נסמכות על מקורות שלענ"ד לא הבנת נכון (דרוש י"א של הר"ן, ועוד), ומתעלמות מפסוקים מפורשים שבודאי נשכחו מכבוד תורתו, אבל על כך נדון אם תענה לי.
ג. החלקים שנראים כלא-מוסריים בהלכה, מתחלקים לקבוצות רבות. רובם זוקקים שינוי. אך לא מפאת ערכים מוסריים מודרניים שחדרו לחשיבה המערבית של המאה הנוכחית. אלא מטעמים שונים:
ג.1. חלקים מסוימים (כגון: מעמד האשה, יחס לגוי ועוד) זוקקים ריענון וחידוש מפאת השינוי שחל במציאות: השכלת האישה, היותה מעורבת בענייני העולם הזה, ירידת סף הגירוי המיני שהיא יוצרת (דמיין עלן כקאקי חיוורי, ליבנו גס בהן יותר מאשר בימים שבהם מראה אישה היה חזון שאינו נפרץ), שינוי לטובה במוסריות הגויים (לדעתי- בהשפעת הנצרות שהושפעה מהיהדות, ויש להרחיב על כך רבות ואכמ"ל) וכד'. כלומר- לא המוסר הטבוע באדם מאת ה' הוא המניע לשינוי (פשוט מפני שלדעתי הוא אינו קיים), אלא השינוי במציאות.
ג.2. חלקים מסוימים זוקקים שינוי מחמת הסתלקות ההשפעה החברתית-דתית, ואיונה של העבודה הזרה מן העולם. ביניהם: השמדת בתי עבודה זרה בארץ ישראל, מלחמת שבעה עממים וכו'. גם לו היו קיימים בימינו שבעת העממים, לא היה מקום לציווי על החרמת המוחלטת, ושוב לא מפאת ערכי מוסר מערביים מודרניים (שאני מטיל ספק בקיומם) אלא משום שטעמם נמר.
כמובן שישנן עוד מחלקות רבות וחלקים רבים בחוקי התורה הדורשים שינוי. הצד השווה שבכולם- השינוי הנדרש בחוקי התורה וההלכה אינו נובע מחוקי מוסר א-לוהי מעורפל הדוחה את ההלכה, אלא מכללי ההלכה עצמה.
עד כאן מקצת טענותי. ארחיב ואשמח לדון איתך בהם, במידה ותיענה.
תודה רבה על שיעוריך הנפלאים, שרמתם ואופן העברתם הם נדירים בימינו.
אני שמח שדבריי מועילים.
ככלל, אומר שכל טענותיך כאן נענו על ידי באתר ובספרים ומאמרים שונים בהרחבה רבה. באופן מרוכז תוכל למצוא את הדברים בעיקר בסדרות השיעורים על הלכה ומוסר ובסדרה האחרונה על מסורת, שמרנות וחדשנות. תוכל למצוא אותם באתר (תחת שיעורי וידאו). החוברת שפרסמתי לא יכלה לגעת בכל הנושאים הללו כמובן. אבל מכיוון שכתבת, אנסה כאן להתייחס בקצרה.
א. גם ההלכה משתנה עם השנים, וגם בה יש המון מחלוקות. כך דרכו של עולם, ודעותיהם של אנשים אינן שוות. אבל לא נכון שהמוסר שנוי במחלוקות עמוקות. המחלוקות הן בשוליים, וגם זה לא על ערכי יסוד. אפילו הנאצים שרצחו יהודים היו צריכים לבסס זאת על כך שהם לא ממש בני אדם או שהם זוממים להשמיד את העולם וכדומה. הם קיבלו את ערך החיים ואיסור רצח. ההתפתחות של המוסר לאורך ההיסטוריה לא אומרת כלום בנושא הזה. גם המדע התפתח עם השנים, אז אתה מניח שהמדע של ימינו לא נכון? אתה לא עולה על מטוס? המוסר מתפתח כי התרבות שלנו מתפתחת, ולכן הנחתי היא שבדורות הקודמים טעו בתפיסות מוסריות שלהם. עצם העובדה שהחזיקו בעקרונות שונים נובעת מטעות ולא מיחסיות של המוסר. בקצרה רק אוסיף שאם אתה סבור שהמוסר הוא יחסי אז אין לו שום תוקף ואין לך שום בסיס לפעול על פיו (אלא אולי סתם כי בא לך) ובוודאי לא לשפוט ולבקר אחרים.
כלי ההכרה המוסרית טבועים בנו, והשימוש בהם מפתח עוד ועוד את המוסר. לכן המוסר הוא כן מאלוהים. בלי זה אין לו שום תוקף. ראה על כך בטור 456 באתר שלי ועוד הרבה.
ב1. בסדרות השיעורים הנ"ל ובתחילת ספרי מהלכים בין העומדים הוכחתי בהרחבה מדוע אתה טועה, כלומר שיש נתק מהותי בין הלכה למוסר.
ב2. הטענה הזאת מבוססת על עובדות מובהקות ולא על שום פרשנות של אף אחד. ראה בסדרת שיעוריי שם.
ג. החלקים שנראים לא מוסריים בהלכה לא זוקקים שום שינוי. השינוי לא נובע מסתירה בין ההלכה למוסר. להיפך, לשיטתי שיש נתק ואי תלות בין השניים, ההלכה לא צריכה להיות מוסרית ולכן כשיש סתירה בינה לבין המוסר אין בזה שום בעיה (אלא רק דילמה כיצד לנהוג בפועל). הסיבה לשינויים היא סיבה פרשנית פנימית בהלכה עצמה וביישומה בנסיבות משתנות. גם זה הוסבר היטב בסדרה הנ"ל, ועוד יותר בסדר האחרונה על מסורת, שמרנות וחדשנות.
ג1. בהחלט נכון. שינוי הנסיבות מכתיב שינויים רבים בהלכה. ראה בסדרה הנ"ל.
ג2. כאן אינך ברור. אתה דורש טעמא דקרא? להלכה פוסקים שלא עושים זאת. לשנות הלכה מפני שטעמה בטל זה עניין מאד לא פשוט, אם כי גם על כך אני מרחיב בשיעורים ובספר.
אגב, אני חושב שמוקד הוויכוח הוא בשאלה האם יש מוסר אובייקטיבי ותקף או לא. כל השאר נראה לי כנגזרות.
כל טוב ושבת שלום.
שלום הרב
תודה רבה על המענה. אני מעריך זאת מאוד. אינני מסכים עם דבריך. אשתדל בפעם הבאה לכתוב באתר, ואם חשוב לך, אעתיק את התכתבותנו זו לאתר (לאחר אישורך בלבד). זאת הפעם, אעדיף לענות בפעם האחרונה במייל.
שמעתי את סדרות השיעורים שלך כמה פעמים (כפי שאמרתי, הערכתי מאוד את השכל והניתוח שבדבריך. בדורנו מעטים הרבנים החושבים והמנתחים שיטתית, נער יספרם- לפחות על פי היכרותי- ועל כן שמחתי בסדרותיך כמוצא שלל רב) וכן קראתי חלק מספריך, וחלק ממאמריך באתר. לא קבלתי תשובה לטענותי משיעוריך וממאמריך, וזו בדיוק הסיבה שבגינה אני פונה אליך.
א.1. הטענה מן ההלכה ומן המדע אינה נראית טענה. המדע הוא תחום שמלכתחילה אמורות להתגלות בו טעויות. תהליך הלמידה המדעי כולל: (כפי שהציגו זאת קרל פופר ותומס קון, ובודאי איני מחדש לך דבר) הכללת תופעות לכדי תיאוריה או עיקרון, בדיקת התיאוריה ע"י ניסויים, הפרכתה ע"י הצטברות (קון) של ממצאי-נגד, ומציאת הסבר כולל חדש. בתהליך זה- מתבקש שתימצאנה טעויות, ועובדה זו הינה קבילה וסבירה. מדוע אני עולה על מטוס? מכיוון שחוק ברנולי נוסה פעמים רבות, והתוצאות מראות שחוק זה שריר ובריר וקיים. גם בהלכה – השינויים שעברה ההלכה, והתפתחותה, נובעים משינויי המציאות, כפי שכתבתי. עקרונות היסוד של ההלכה לא השתנו (ואולי ישתנו- אך רוב עקרונות היסוד גם הם שרירים וברירים וקיימים) אין כן הדברים בנוגע למוסר: מי שטוען שהמוסר הוא אינטואיציה אנושית, שה' טבע בנו, ולפיה הוא שופט אותנו (לפני מתן תורה) ואנו שופטים את זולתנו (גם אחרי מתן תורה) – אינו יכול לטעון "טעינו". אינטו' המועדת לטעויות, אינה יכולה להוות מערכת חוקים שניתנת לשיפוט מוסרי. שהרי ה"חוטא" שעובר על חוקי המוסר, תמיד יוכל לטעון "טעיתי, כפי שטעו רוב ככל האנשים בתקופתי. מניין יכולתי לדעת שזו האמת ולא זו?" אם כן – בעוד שבמדע ובהלכה השינויים הם מתבקשים, ולו לא היו קיימים- הייתי חושד בתקינות תהליך הלמידה ההלכתי / המדעי, הרי שבנושא המוסרי, לשיטתך- אמורה להיות אינטואיציה חזקה וברורה, שמותירה מקום לטעויות רק בשוליים. אציין, שבמקומות בהם האינטוא' מטעה (כמו במקרים פיזיקליים מסוימים – ניקח לדוגמא את תאוצת הכובד, ואת העובדה שגופים בעלי מסות שונות יפלו לארץ באותה המהירות)- אין סומכים על האינטו' כלל! בעוד שאתה מציע לסמוך על האינט' גם נגד ההלכה, למרות הטעויות שאתה מודה בהן לאורך שנות היסטוריה רבות.
א.2. אין זה נכון שעקרונות המוסר (ולו גם היסודיים ביותר) הם נחלת רוב ככל האנשים. הנאצים לא הצדיקו את מעשיהם רק על סמך היות היהודים בעיניהם מטמאים ומשחיתים (עפ"ל). רבים מהם, ובודאי משכבות האליטה, הסתמכו על תורת המוסר של ניטשה (שוב- בודאי איני מחדש לך דבר), לפיה המוסר הנכון הוא מוסר האדונים, המעודד את מחיצת החלשים בידי החזקים, כפי שהטבע הפראי מתנהל. המוסר שניטשה מצא במקורות פגאניים רבים. לאמר: המוסר הקדום, הבסיסי, ואולי הטבעי, היה מוסר של החזק שורד (כפי שקיים בטבע שמחוץ לציוויליזציה האנושית בימינו), ושל רמיסת, ואף חיסול החלש. נאצים רבים ביססו את תורתם המוסרית על דברי ניטשה (אף שהוציאוהו מהקשרו), ולדידם- נהגו במוסריות מוחלטת. שוב- ראיה לכך שהמוסר אינו אחיד. וא"ת – אין מביאים ראיה ממיעוט כמו הנאצים, הרי שכפי שאמרתי, ניטשה מצא לכך מקורות רבים באמונות הפגאניות הקדומות, שהיו נחלת רוב ככל העולם הקדמון. המוסר האנושי לא היה מעולם אחיד ובעל עקרונות-בסיס מוסכמים. זאת ועוד- הדוגמאות שהבאתי (ג'פרסון, קיפלינג) ודוג' שאביא, מעידות על כך, שגם ללא ניטשה- עקרונות המוסר אינם נחלת רוב האנושות, מלבד איסור הרצח, ואולי גם הגניבה. הספרטנים והרומאים בתקופות מסוימות, היו מפקירים את הזקנים למות ללא סיוע (העקרון המוסרי של כיבוד הורים, ו"והדרת פני זקן") בטענה שהם אינם מועילים כלכלית וחברתית. האנגלים והצרפתים עד המאה ה-18 וכן ההודים ועוד תמכו בחלוקת החברה למעמדות, ובמתן זכויות יתר למעמדות העליונים ותת-זכויות למעמדות הנמוכים (העיקרון המוסרי של שוויון, שאני אינני מסכים איתו אגב), מתן זכויות אדם לעבד, איסור ניאוף עם אשת-איש, האיסור העקרוני על אלימות ועל אונס, ועוד ועוד- כל אלה חוקים מוסריים שלא היו קיימים כלל או כמעט בכלל בעולם הקדמון, ובעולם שטרם המוסר ההלכתי-היהודי. ומדובר כאן בעקרונות מוסר בסיסיים. בניגוד לכך – בהלכה מעולם לא עמדו במחלוקת עקרונית עקרונות יסוד רבים כל כך. האינטו' שהיתה אמורה לקבוע את כללי המוסר בליבות האנשים – לא עבדה. לכן לטענתי היא אינה קיימת. או למצער – לא ניתן לסמוך עליה ולבסס עליה שיפוט או מערכת חוקים מחייבת ותקפה.
ב. דוקא בגלל ששמעתי ברצינות ובהנאה את שיעוריך (שתי הסדרות שעליהן אתה מדבר), ולא מצאתי הוכחות שאינן ניתנות לפירכה, או הוכחות משכנעות דיין – אני דן איתך בזאת. אשמח שנדון על ההוכחות (לפחות על החזקות בעיניך. אני אשמח לדון על כולן). אולי תציב בפני ארבע מהן, ונדון עליהן, ואחר כך על עוד וכן הלאה.
ג.1. טענתי היא, שכשיש סתירה בין ההלכה למוסר, יש לנהוג על פי ההלכה, תוך הבנה שהמוסר הוא אינטו' שלא ניתן לסמוך עליה, שמשתנה ע"פ התרבות השלטת (רוב ערכי המוסר שאתה דוגל בהם הם מערביים-מודרניים, ואינם מקובלים עלי ועל רבים כמוני: שוויון, יחס לזר בחלק מהמקרים ועוד) . מובן, שבמקרים שבהם ישנה מצוקה אמיתית, שנובעת מערכי ההלכה (ואהבת לרעך כמוך, הקריאות בהלכה להתחשבות בחלש=הגר היתום והאלמנה) או משינוי המציאות (היות האישה משכילה ודעתנית, היות הגויים מוסריים יותר)- ניתן וצריך לערוך שינויים בהלכה.
ג.2. אין כאן דרישת טעמא דקרא כלל. במקרה של נשים – אין מופיע בתורה ציווי הפוטרן ממצוות (מלבד "כל זכורך") וכל פטורן הוא מדרשות חכמים, הניתנות לשינוי בתנאים מסוימים. במקרה של גויים , שוב- האיסור לפקח את הגל וכו' מבוסס על דרשות חכמים על התורה וניתן לשנותן כפי שעשה המאירי בשאלת ההלכות הנוגעות לגויים ע"ס הגמרא בב"ק ל"ח "ראה ויתר גויים", וכפי שעשה רבי יהודה נשיאה בעניין שמנן של גויים, ועוד ועוד ועוד. לכן- טענתי היא ששינוי במציאות או דילמה הנובעת ממקור הלכתי (מתנגשת עם "ואהבת", או קריאות אחרות)- עשויים להיות מקור לשינוי, ואין זולתם מקור אחר.
תודה רבה על המענה הרציני והיסודי.
קשה להאריך, בפרט כשמדובר במקביל בכל השאלות.
לגבי המוסר, שהוא כנראה שורש הוויכוח, צריך להבין שאם המוסר הוא קונוונציה תלויית מקום וזמן, אזי אין מוסר תקף. אין שום חובה לציית לקונוונציות ואניעובד אצל אף אדם או קבוצה. לכן משמעות טענתך שהמוסר הוא הסכמי היא שאין מוסר תקף בכלל.
על כך טענתי היא שהאינטואיציה של כולנו היא שיש למוסר תוקף, ומה שאנשים (כמוך) מגיעים למסקנה שלא, זה רק מפני שהם רואים ויכוחים ושינויים בין מקומות וזמנים. על כך אני אומר שאלו אינן ראיות לסתור. אבל מי שמעיקרא לא רואה תוקף בעקרונות המוסר, אם בכלל יש מישהו כזה (אני בספק רב), אין ראיה בעולם שתשכנע אותו. זהו סוג של עיוורון ואינך יכול להוכיח לעיוור שיש בעולם מראות. הטענה שאינטואיציה יכולה להטעות זה נכון בכל התחומים, ובכל זאת אין תחום שלא מבוסס על אינטואיציה. כולל המדע (וחוק ברנולי) כמובן. זה שחוק מתאושש בכמה ניסויים ולכן אתה מניח שהוא כללי וימשיך לעבוד (עקרון האינדוקציה), גם זו אינטואיציה. לכן גם בזה איני רואה טענה נגד תוקפו של המוסר.
אגב, המחויבות להלכה והאמונה גם הן מבוססות על אינטואיציה, אז אם אינך נותן בה אמון עליך לוותר על עליהן ולא רק על המוסר. אגב, גם הפוסקים הכריעו לפעמים לפי המוסר נגד ההלכה, והבאתי דוגמאות לזה.
ג2. דרשות חכמים לא ניתנות לשינוי בשינוי הנסיבות. לא שונה מהלכות שכתובות בפירוש בתורה. בשיעוריי וספריי אני טוען שאפשר לשנות בנסיבות מסוימות. ההבדל בין פסוקים לבין דרשות נוגע רק לטעמא דקרא, אבל לא כל שינוי הוא דרישת טעמא דקרא. בפרט שכתבו כמה ראשונים ופוסקים שכשהטעם ברור ניתן לדרוש טעמא דקרא.
אם תרצה להמשיך, אני מציע שתעלה שאלה אחת בכל פעם באתר ונדון עליה.
כל טוב,
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer