לא כל דבר שחושבים צריך גם לומר

נדמה לי שכדי להתמודד עם הבעיה לא מספיק רק לכתוב שלשת ספרים על תיאולוגיה, אלא כדאי גם להוציא אותם לאור. כך תוכל לומר 'ידינו לא שפכו את הדם', ותישן בלילות כמו שצריך. רעיון טוב, לא
?!

תודה רבינו.

בקשר לתגובה האחרונה, אני מחכה להוצאה לאור מסיבה נוספת: כתבת שלכבוד הוצאה הספרים תצא לאור יהיה מפגש פתוח לכל חברי האתר.

ד', רעיון מצוין. אתה גם מוכן לממן ולעשות את העבודה? או שאתה רק בענייני עצות ודרישות…

יש צורך בעזרה כספית להוצאת הספרים ?
אם כן, אולי אוכל לעזור לחפש לזה פתרונות.
הספרים של הרב מאוד חשוב לי, אז אנסה מאוד לעזור.

רבינו, הצחקתני כמלוא פיו וזקנו. הדסטארט למימון הספרים החדשים שלך משיג תוך שבוע את הסכום הנדרש לעריכה ולהוצאה לאור, ואתה יודע את זה. יש כל כך הרבה אנשים שיתרמו לפרוייקט הזה, איש כפום כיסו, ומשימצא הסכום גם פועלים יימצאו בשפע. למה שלא תפתח בשבוע הבא קמפיין לגיוס המונים? בטוחני שאורן עורך האתר יתנדב כהרגלו בקודש לעסוק בכך. (בכל זאת, אני רק על תקן יועץ השר).
אני אישית אתרום בלנד לכך לפי קוצר כיסי.

אין צורך. בינתיים יש אנשים טובים שמסייעים והספרים כבר בעריכה. רק הערתי באירוניה על דרישות והצעות כגון דא.

הרב בהקשר זה אני רוצה להגיד תודה לך! כל האמונה וההבנה ביהדות שלי ושל המון שכמותי מושתתת על היסודות שאתה סיפקת ונתת. וכמוך, אם בהתחלה הייתי מרגיש צורך להתגונן על דעותי (ה"כופרות") הרי שהיום אני אומר אותן בגאון ושמח שנפלה בידי הזכות להכיר אותך ולחיות בדורך.

חן חן

צום מקובל לכולם..

אני גם מאמין שלא כל ההלכות נתנו מסיני- ואני לא מבין מה הבעיה בזה? הרי זה מה שנקרא תורה שבעל פה- היא חיה מתחדשת ומתעדכנת כל הזמן לפי הזמן.

ועל זה יש תיעוד חזק וברור שמשה רבנו ישב בבית מדרשו של ר' עקיבא ולא הבין כלום…. אז מה יותר הוכחה מזה?

נ.ב לדעתי צריך להיות אמיתיים, מה שבלב להגיד בפה מלא. לא לפחד מנזקים ולא משום דבר- כי האמת בסוף מנצחת. אבל עם זאת דברים שבלב בלבד ואין בראש צריך לבאר לעצמנו לפני שאומרים אותם או להדגיש שהם מהלב…. כי דברים שיוצאים מהראש הם חזקים מדברים היוצאים רק מהלב.

שמעתי שהפירוד בין קונסרבטיבים לאורתודוקסים בארה"ב היה על רקע נסיעה בשבת. ובנוסף האורתודקסים אומרים "ושם נעשה קורבנות חובותינו" והקונסרבטיבים "ושם עשינו"

השאלה היכן ההבחנה המהותית. הרי יש הרבה מחלוקות בהלכה, חלקן בדברים הרבה יותר מהותיים מאשר נוסח התפילה. לכן אם יש הבדל כלשהו ההבדלים ההלכתיים אמורים להיות סימפטומים של יחס שונה להלכה. יחס שונה כזה לא מצאתי.
ראה מאמרי כאן:
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%A9%D7%9E%D7%A8%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9/

נסיעה בשבת זה לא מהותי?

היתר נסיעה בשבת לא יכול להיות מגדיר של התנועה הקונסרבטיבית, כי התנועה בארץ לא קיבלה אותו.

ובקשר לעניין השני, אני מכיר כמה רבנים אורתודוקסיים שמייחלים לכך שקורבנות מן החי לא יחזרו לעולם

גם אם מייחלים, זה לא אומר שמשנים את התפילה בשביל זה. אני מייחל שחזיר יהיה מותר. אני קונסרבטיבי?

התנועה בארץ היא סניף של התנועה בארה"ב.

תפילה, זה באמת החלק הקטן.
התנועה הקונסרבטיבית, מכירה ומעודדת נישואים חד-מיניים, מה שאומר שהם בועטים אפילו בהלכות החמורות ביותר.

כפי שהסברתי, השאלה אינה במה הם בועטים ומה הם מקבלים, אלא מכוח מה נעשים הדברים. אם יש נימוק הלכתי או פרשני בבסיס ההצעה אין כאן בעיטה אלא שינוי הלכתי. אתה יכול לקבל או לדחות, אבל אינך יכול להגדיר אותם כמי שלא מחויבים להלכה. זאת בניגוד לרפורמים למשל. ראה במאמר שלינקקתי אליו למעלה.

שלום ר' מיכאל הי"ו,
הדברים שכתבת עצובים ומאתגרים. ברור שישנם בני נוער ומבוגרים חכמים ומוכשרים הצמאים לשמוע דברי אמת ותשובות מספקות אינטלקטואלית לתהיותיהם וספקותיהם. אין ספק שצריך להשתדל למצוא מענה לשאלותיהם, גם אם זה כרוך באמירת דברים החורגים מן השגרתי והמקובל בעולם הישיבות או בעולם הדתי בכלל.
ספקות ביסודות האמונה (מציאות ה', תורה מן השמים, השגחה) היו מאז ומעולם, והדרכים להתמודד אתם כבר החלו להיסלל על ידי הראשונים בספריהם שבתחום ההגות, ומובן שבכל דור ודור יש מה לחדש וצריך לחדש. אחד הנושאים שפחות טופלו במשך הדורות הוא הנושא של מבנה ההלכה והשתלשלותה, ובמילים אחרות: היסטוריה ופילוסופיה של ההלכה (על משקל החוג האקדמי היסטוריה ופילוסופיה של המדע). זהו נושא שבלי ספק דורש התמודדות רצינית, לא רק לצורך "דע מה שתשיב", אלא גם לצורך עתיד ההלכה והכשרת הדרך לחידוש ימים כקדם כאשר חכמי ישראל עסקו בגופי התורה במידות שהתורה נדרשת בהן. אולם כאן צריך להיזהר בתרתי: א. לא להתבטא בחוסר ענוה, כ"ש באופן דמיחזי כיוהרא, כלפי חכמי הדורות, אחרונים כראשונים וראשונים כחז"ל. ב. לא לערער אצל התלמיד את אמינות התושבע"פ, שזה דבר שיכול לקרות דוקא אצל כאלה שיודעים הרבה אבל אינם יודעים איך ליישב קשיים שמתעוררים להם, או להבדיל בין מה שהתקבל מסיני ומה שהתחדש או נשכח, וכד'.
מלבד זאת אני חושב שיש ערך עצום לכך שבענינים לאומיים מסוימים, כגון נישואין וגירושין, תהיה סמכות הלכתית אחת לעם ישראל, ולא בתי דין פרטיים. זה יאפשר בין השאר לתקן תקנות חדשות כבית דין של מדינה, מה שאין כן אם אין סמכות מרכזית, וזאת מלבד החשש לתוהו ובוהו.
אני מקצר, תן לחכם ויחכם עוד. בברכה,

תודה על ההתייחסות.
עולות כאן כמה נקודות שונות:
1. הסגנון – מקובל לגמרי. אם כי גם כאן יש לחלק בין היחס לחכמי הדורות לבין אינשי דלא מעלי שנוטלים לעצמם איצטלה דרבנן ועושים חילול השם, ואכ"מ.
2. לגבי אמינות תושבע"פ – דומני שאני עומד על כך בתוקף רב. דווקא ההבחנה בין מה שניתן בסיני למה שהתחדש היא היא חיזוקה של תושבע"פ. אחרת באנו לחזק ונמצאנו מחלישים.
3. לגבי סמכות מרכזית והרבנות הראשית – זה נושא אחר וצריך אריכות. כדאי לשים לב שהסמכות המרכזית הזאת לא באמת משיגה את מטרותיה המוצהרות (חלק ניכר מאד מהציבור כבר לא נישא כדמו"י ועוד פחות ברבנות), וזאת לא למרות הרבנות אלא (גם) בגללה. לכן לדעתי יש לשקול שוב את ההנחה שהיא נחוצה ומועילה. בפרט שהזהירות בכבודה של הרבנות הראשית וההנחה שאסור לערער את מעמדה מנוצלים על ידה להתנהלות כוחנית ומאובנת וחוסר מוכנות להיפתח לרעיונות וכלים נוספים. אני חושב שמה שגורם לשינוי מה בעת האחרונה הוא בין היתר הלחצים החיצוניים של פעולות פרטיות. אגב, כך היה מאז ומעולם בקהילות ישראל (לא היתה סמכות מרכזית). ועוד לאלוה מילין בזה.
שוב תודה וכט"ס,

הר"ן בנדרים מחלק בין דברים הכתובים במפורש בפסוקים שעליהם אנו מושבעים ועומדים בהר סיני לבין דרשות חז"ל שעליהן איננו מושבעים והנדר חל. וכן הגמרא בשבת פוסקת לא למחות בנשים האוכלות בערב יום כיפור עם חשיכה כי דרשת חכמים של תוספת יום הכיפורים לא כתובה בפסוק להדיא. הבערת אש כתובה בפסוק מפורשות "לא תבערו אש בעל מושבותיכם". כך שחילול שבת בנסיעה איננה טעות אלא בעיטה התורה.

הרב רוצה להפך בזכויותיהם של הקונסרבטיבים ולטעון שהם פחות גרועים מהרפורמים. ידוע אבל עדין הרב נותן יד לחילול שבת.

התנועה הקונסרבטיבית בארה"ב לא סברה שנסיעה בשבת מותרת לכתחילה. במצב האידיאלי היא גם הייתה אוסרת. ההיתר היה בנוי על המציאות העגומה שהייתה בארה"ב לפני כמאה שנה, בה רוב היהודים עבדו מדי שבת, והאחיזה הקלושה שלהם ליהדות התבטאה בביקור בבית הכנסת בשבת.

במצב זה, סברו הרבנים הקונסרבטיבים, בהיתר להגיע בשבת לביהכ"נ ברכב, יציל את צביון היהדות, וישמר את הקשרים הרופפים שעדיין נשארו. הם התירו רק את הנסיעה לבית הכנסת, ולא לשום מטרה אחרת.
התנועה בארץ גם הייתה מסכימה לעיקרון הזה. היא פשוט סברה שהמציאות בארץ שונה, בפרט בגלל שיש בתי כנסת בכל מקום במרחק הליכה, כך שאפשר להגיע לבהכ"נ ללא חילול שבת.

כדאי לראות כאן בעניין משו"ת הרבנות הקונסרבטיבית בארץ:

file:///C:/Users/user/Downloads/1420029212%20(2).pdf

אהרן,
נתת קישור לקובץ במחשב האישי שלך. כל עוד אין לי גישה אליו הקובץ יכול להיות גם על הירח. אתה צריך לתת קישור לסרוור אינטרנטי או להרים אתר במחשב שלך שיקשר את הקובץ לרשת.

י"ד,
ראשית, הקשר בין נסיעה במכונית לבין הבערת אש רחוק מלהיות פשט הפסוק. זה פחות בהרבה מהקשר בין עצה שאינה הוגנת לבין הכשלת עיוור בדרך, או בין איסור (וכיום היתר) שני בתי כנסת בעיר אחת לבין איסור לא תתגודדו. אם פוסק אורתודוקסי היה עושה זאת, ובוודאי אם היה עושה זאת לפני שהתקבע המנהג והפרשנות המקובלת, לא היית ממצמץ. זו שאלה של פרשנות, ואתה יכול לקבל או לחלוק, אבל איני רואה כאן שום בעיטה (אלא אם לדעתך פרשנות אחת מהווה בעיטה בפרשנות השנייה).
שנית, לא באתי להפך בזכותו של אף אחד. אני מדבר על עובדות כפי שאני רואה אותן ולא על לימוד זכות. אני לא מדבר על מי יותר גרוע ומי פחות גרוע. להיפך, אלו שמחויבים להלכה ועוברים עליה הם גרועים יותר מאלו שלא מחויבים כלל (בוודאי לשיטתי לגבי חילונים. וגם זה מדבר על העובדות ולא קשור בשום צורה ללימוד זכות).

אנחנו נכנסים כאן ללולאה: אם פוסק אורתודקסי היה עושה זאת הוא לא היה אורתודוקסי (אלא קונסרבטיבי). ובאותה מידה שאתה טוען שיש כאן פרשנות אפשרית יקפצו הנוצרים ויטענו שגם הפרשנות שלהם אפשרית. בנקודה מסוימת האינטואציה צריכה להתערב ולקבוע מה נכון ומה לא. הרב עצמו טוען שאנחנו לא חיים בעולם פוסט מודרני של פרשנויות אין סופיות אלא יש הכרה שלנו את הדבר הנכון. אני לא מתיימר להיות החזון איש שקבע שמכירת קרקעות בשמיטה מסייעת בידי עוברי עבירה וכך הפך את כל החולקים עליו לעבריינים. ועדין גם בלי להיות החזון איש מקובלני מהמשפחה שלי שנסיעה בשבת זו חציית קו אדום. חלק מהמשפחה שלי בארה"ב בחר בכך ועכשיו הילדים שלהם נשואים לגויים.

הכלל המוסרי אומר "אל תדון את האדם עד שתגיע למקומו". אני לא חי בארה"ב ואני לא יכול לדון את אלו החיים בארה"ב (במיוחד בשנות העשרים). אני כן יכול לומר שהיהדות שאני מאמין בה אוסרת הבערת אש בשבת ונסיעה בשבת גם בארה"ב. ואם אדם מוצא שהוא איננו יכול לחיות בארה"ב בלי נסיעה בשבת שיעלה לארץ. השבת מבחינתי מספיק רצויה כדי שאני אעשה כל מאמץ כדי לא להגיע לחילול שבת.

לא הבנתי מה עניין חילונים לפה.

אז זהו שאתה טועה. אתה חושב שהפסיקה קובעת את זהותו של הפוסק ולא היא. זהותו של הפסוק קובעת את יחסך לפסיקתו. היו פוסקים שהתירו שימוש בחשמל בשבת ובוודאי ביו"ט. כמו קיצוש"ע של הרב טולדנו ועוד. האם הם אורתודוקסים לדעתך? ואני לא מדבר על הפסיקות החדשות ביחס לסמרטפון וכרטיסים חכמים שצצות בימינו. ומה דעתך על הרב משאש שהתיר ללכת בלי כיסוי ראש לאישה? הוא כבר ממש חלוץ מרכזי בבעיטות שלו בהלכה (שאני אישית ממש לא מסכים להן).
הטענות שלך לגבי המשפחה בארה"ב לא נוגעת לעניין בשום צורה שאני מצליח להבחין בה. אתה טוען שיש חשש להתדרדרות. אז מה? השאלה האם יש מקום לפרשנות כזאת או לא. אגב, אני מכיר כמה משפחות שמקפידות על קלה כבחמורה שילדיהן מנמצאים באותו מצב. שוב אתה רואה שלא ההשלכות קובעות אלא הנחות היסוד שלך. אתה רק משתמש בהשלכות כשנוח לך (שזה מתאים להנחות היסוד שלך).
אתה אכן יכול לומר שהיהדות שאתה מאמין בה אוסרת כך או אחרת. לכל אחד יש את היהדות שלו ושיהיה לכולנו לבריאות. אבל מה לזה ולדיון שלנו? אם אתה מגדיר כל מי שלא חושב כמוך כרפורמי אז כמובן אנחנו מדברים כאן על סמנטיקה והדיון מיותר. ביהדות שלי החסידות היא שטויות והבלים. אז בגלל זה החסידים הם רפורמים? אני חייב לומר שזה סוג די מוזר של טיעון.

ואני רוצה להוסיף בקשר לשינוי בנוסח התפילה. אנשים מבטלים אותו כלא חשוב. לטעמי הוא חשוב מאד. כיון שלצד העניין ההלכתי חשובה גם המגמה. הפסוק בתהילים אומר "חבר אני לכל אשר יראוך". אני למד מהפסוק על השותפות שיש לי עם יראי ה' כאשר ביראת שמים אינני מתכוון דווקא במובן הטכני כמה אדם ירא שמים בפועל או לא אלא במובן המהותי האם עבודת השם חשובה לו. השינוי שערכו הקונסרבטיבים מלמד שמבחינתם עבודת השם שיש בקורבנות היא עניין של העבר. בעבר הקרבנו קורבנות בארץ הלבנטינית הזו, פלשתינה. היום אנו חיים בעולם המודרני. מה לנו ולקורבנות? וכאשר זו צורת הראיה גם פסקי ההלכה הם בהתאם. אם אין עתיד ליהדות למה להתאמץ לטרוח? נקל עליהם כמה שניתן כדי שההשתלבות שלנו ושלהם בחברה האמריקאית תהיה נוחה וחלקה. אי אפשר לדרוש ולא רוצים לדרוש אמונה בישו, אבל כשם שלבורגנות האמריקאית יש תפילות ביום ראשון כך גם ליהודים יהיו תפילות ביום שבת. וכשם שהבורגנות האמריקאית מגיעה ברכב לכנסיה גם הבורגנות היהודית מגיעה ברכב להיכל.

אתה לא נותן תשובה איך אין רלטיביזם פרשני או הלכתי או איך אנחנו מוציאים את עצמנו כמו הברון מינכהוזן מהבוץ בציצית ראשינו מן הבוץ?
ברור שהתורה ניתנה לנו כדי שנפרש אותה אולם בה במידה ברור שיש יסוד שמעבר לפרשנות (דברים הכתובים במפורש בפסוק). זה קצת מצחיק כיון שזו בדיוק המהלך שלך בספר "אמת ולא יציב" אולם כן, משום מה, אתה סוטה מהטיעון הבסיסי שלך ומציע פוסט מודרניזם פרשני. וכאשר אני מציע טענה עקרונית – מבחינתי זו היהדות שמעבר לפרשנות והאמת תראה דרכה – אתה יורד עלי. אין לי בעיה שתרד עלי, יש לי שאלה עקרונית איך אתה נמנע מהלולאה של הפרשנות (צדוקית, נוצרית, מוסלמית, קראית, רפורמית, קונסרבטיבית וכו')?

הטענות שלך על חשמל או כיסוי ראש אינן מן העניין. אף אחת לא עוסקת באיסור מופרש מן התורה והאפשרות של פרשנות/תקנות חז"ל הרבה יותר קלה. הנקודה של חתונה עם גויים רק מהווה לי אינדוקציה שמשהו בדרך לא היה נכון וכמו שפירשתי בהודעה הבאה (ויש הבדל בין מעשים של פרטים מבית אורתודקסי לבין מדיניות עקרונית של התנועה): אם הנחת היסוד היא שהיהדות היא עניין של העבר אז גם פסק הלכה אין כאן. ועדין נראה לי שיש קשר. גם בלי להגיע לחתונה עם גויים או לשינוי הנוסח היה משהו בפסק הזה שעבר את הקווים ולכן במקום להתנשא על האורתודקסים שניתקו מגע אפשר לשאול מה יש בפסק הזה שגרם לשבר.

הצחוק הזה הוא אלא חוסר הבנה. לא דיברתי על השאלה מי צודק ולא אמרתי שאין אמת פרשנית. מה שאמרתי שהאמת הפרשנית לא קובעת מי רפורמי ומי לא. יש גם פרשנים אורתודוקסיים שלדעתי טועים. אז לכן הם רפורמים?
הסברתי במאמר את ההבדל בין הרפורמים והאורתוקסים ואם מעניין אותך אז כדאי שתקרא שם ותראה איך אני נמנע מהלולאה.
לגבי ההבערה והחתונה עם גויים אתה חוזר שוב על טענות שלא ממין העניין, אז נעצור כאן.

אני מבקש את ההבדל בין קונסרבטיבי לאורתודוקסי והרב לא נותן לי. ההבדל בין רפורמים לאורתודוקסים הוא פשוט. הרפורמים לא מאמינים בסמכות התלמוד. האורתודוקסים כן. לכאורה הקונסרבטיבים מכירים בסמכות התלמוד – עד איזה רמה? הם שומרים על מטבח כשר? טהרת המשפחה? שבת? ומאיזה רמה ההבדל הכמותי הופך להבדל איכותי?
נורא קל להכריז שההבדל הוא סוצילוגי גרידא. הכרזה כזו מאפיינת קונסרבטיבים. אורתודוקסים סוברים אחרת. ועם זאת גם אצל האורתודקסים, החרדים מדירים את הציונות הדתית (הציונים דתיים אינם חרדיים מספיק לדבר ה' בגלל שהם הולכים עם הציונות). הרב טוען שהוא לא מדיר טיעונים. אם מישהו מעלה טיעון טוב הרב הולך איתו. סבבה. אז עכשיו צריך לעבור טיעון טיעון ולבדוק אותו. אי אפשר להסתמך על קיצורי דרך חברתיים (אנחנו החסידים לא נוהגים א, ולכן מי שנוהג א פסול מעיקרו). צריך בדיקה עקבית של כל הטיעונים. עכשיו אני לוקח את הטיעון הקונסרבטיבי המתיר נסיעה בשבת ומבקש מהרב לפסול אותו או להצדיק אותו. האם הרב יכול לרדת אל העם מהר סיני ולתת תשובה?

טתה טועה לכל אורך הדרך. אין לזה בדל קשר לתלמוד הרפורמים לא מקבלים את התורה ובוודאי לא את ההלכה. הקונסרבטיבים מקבלים את שניהם אלא שמרשים לעצמם פרשנות גמישה יותר. לא תקבל ממני הבדל כי כבר כתבתי פעמיים שאין הבדל. הפניתי אותך למאמר שמסביר את הדברים ביתר פירוט. מבחינתי סיימתי. כל טוב.

https://mikyab.net/%d7%9e%d7%91%d7%98-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a2%d7%9e%d7%90%d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%aa-%d7%98%d7%95%d7%a8-62/
תקרא לי עם ארץ. לדעתי זהו שכל ישר של בעלבתים. יש הבדל בין קונסרבטיבים לאורתודוקסים וזה שאינני מסוגל לשים את האצבע על ההבדל לטעמך לא אומר שהוא איננו קיים.

יש כאן שאלה נוספת שממנה הרב מתעלם והיא האם יש ציבור ששומר הלכה קונסרבטיבית או שהכל נשאר אצל האליטה של JTS? האם יש דינמיות פנימית של הקמת מקוואות, הקפדה על כשרות, לימוד תורה אצל ההמון הקונסרבטיבי או שמדובר בהמון מזדקן הפוקד את בתי הכנסת של התנועה אך לא מצליח להעביר את הלפיד קדימה לדור הבא.

נדמה לי שהרב כתב פעם שיש חשיבות להמון מבחינת קבלת ההלכה. האם להמון הקונסרבטיבי יש חשיבות או שהאליטה הקונסרבטיבית מתכתבת עם עצמה?

הקונסרבטיבים מתירים ומעודדים נישואים חד-מינים בנימוק של "גדול כבוד הבריות".
בעיניי הרחבה מטורפת של נימוק שתכולתו בגמרא מצומצמת ומגובלת מאוד ובאופן שמגחיך את ההלכה התלמודית, ואת נימוקיה, היא בעיניי חציית קו.
לא אכפת לי מי הפוסק אלא מהו תוכן הפסק.

וכן, אני יודע. פרדוקס הערמה וכו'. ועדיין פרדוקס הערמה לא אומר שאין משהו שהוא ערמה במובהק.

עיין באתר 'שאלה של שיעור' (ראה בגוגל) שנת תשע"א בשיעור "בין הלכה אורתודוכסית למקבילותיה בזרמים אחרים" שניתח דברים בזה.

אגב, אתר מרתק בלי קשר. עוסק בסוגיות של הפילוסופיה של ההלכה, אפשרויות חידוש ההלכה בימינו ועוד.

http://www.masorti.org.il/page.php?pid=761

י"ד,
אתה צודק, הנה הקישור הרלבנטי לנושא המדובר (נסיעה בשבת לבית כנסת קונסרבטיבי, שם בשאלה התשיעית).

בקשר לויכוח שלך עם הרב מיכי, אני מציע לך לקרוא בשיטתיות כמה שו"תים שם באתר (יש שם 6 "כרכים"), לדעתי מאוד מעניין.
כאשר משווים אותם לשו"תים "אורתודוקסיים", נוכחים לדעת שיש ביניהם הרבה מן המשותף. רואים שבעיקרון יש מחויבות לש"ס ולראשונים, ולעיקרון "ירידת הדורות". נכון שיש הבדלים מתודולוגיים, ויש אקסיומות שונות, אבל מהנכתב נושבת רוח רצינית, ולא "חפיפניקית" כפי הדימוי המקובל.

מהתרשמות שלי, אני מסכים שהטיעונים הלימודיים נשארים בקודקוד האינטיליגנטי, והדור הצעיר מנותק מהמסורת ומזלזל בהלכה. אבל מבחינה לוגית, העובדה שהמתודולוגיה הקונסרבטיבית לא מצליחה סוציולוגית, איננה אומרת שהיא לא נכונה. יכול להיות שהיא צודקת, אבל לא "כדאית".

רוני,
לדעתי ראוי שתביא קישור וסימוכין לדבריך. לא הגון להפריח "עובדות" שכאלו ("הקונסרבטיבים מתירים ומעודדים נישואים חד-מינים בנימוק של גדול כבוד הבריות”) בלי ראיה.

אהרן, ראה ערך בוויקפדיה ובמקורות שם.
https://en.wikipedia.org/wiki/Conservative_Judaism_and_sexual_orientation

רוני,

אני לא מצליח לפתוח את הקישור ששלחת.

בויקיפדיה (בערך "יהדות קונסרבטיבית") נכתב בזה"ל:
"ב-2006, בהחלטה שעוררה מחלוקת קשה, הוכרע כי איסור משכב זכר בעינו עומד מבחינת מובנו המפורש אך, מתוך הישענות על החשיבות העליונה של כבוד הבריות, אין הדבר מונע קבלת הומוסקסואלים לתפקידי הנהגה ורבנות, יחסים פיזיים אחרים ביניהם או הכרה בזוגות. ב-2011 וב-2016, שוב בנימוק של כבוד הבריות, העבירה כנסת הרבנים החלטות לתמוך בשוויון מלא כלפי טרנסג'נדרים ולקרוא להכלתם וקבלתם בתוך הקהילות והמוסדות".

אני לא מבין כל מילה (מה זה יחסים פיזיים ביניהם?). מהדברים הנ"ל ומהקישור שיש שם – לא עולה שיש תמיכה ביחסים מיניים (אלא שאיסור משכב זכר בעינו עומד), ולא עולה שיש תמיכה בנישואין חד מיניים.
עולה שאין להפלות אנשים כאלו משום תפקיד, ואין להתנהג אליהם ביחס לא מכבד בשום צורה בגלל נטייתם, ושאסור לשים עליהם שום סנקציה חברתית או אחרת.

נדמה לי שגם הרב מיכי היה מסכים לקביעה כזו.

אהרן,
הדור צעיר מנותק מהמסורת כי התורה שלהם היא כמו התורה של דואג, מן הפה ולחוץ. תורה שאיננה יוצאת מן הלב ולכן איננה נכנסת ללב. הרב עובדיה, פסק שצריך להחמיר כמו הבית יוסף בדיני סרכות והיום מאות אלפי יהודים ספרדים מוציאים מאות שקלים בחודש יותר כדי להקפיד לקנות חלק. וזאת בגלל שהתורה של הרב עובדיה, יצאה מן הלב ונכנסה אל הלב.

בקשר לתשובה שנתת לי. אתה לא צריך לספר לי מה היה שם בארה"ב. סבא שלי היה מאלה שלא עמדו בלחץ ולא עמדו ביצרם וחללו שבת. אולם הוא לא התפתה לניחומים הכוזבים של התנועה הקונסרבטיבית. הוא ידע שהוא מזיד ורשע (מוטב יהיו מזידים ואל יהיו שוגגים) וכשרווח לו עשה תשובה והפסיק לחלל שבת. תשובתו הואילה מחצה. דוד שלי שראה את חילולי השבת הפך לקונסרבטיבי וילדיו התחתנו עם גויים. אבא שלי שלא ראה את חילולי השבת איכשהו נשאר דתי ועלה לארץ ושם הוליד אותנו. לפעמים אני חושב שהטרגדיה של סבא שלי שהוא לא הבין שהציונות איננה רק מימוש של היותו דתי מודרני (משכיל כפי שקראו לזה אז, ולא, התופעה איננה חידוש של הרב מיכי) אלא גם תנאי להם. אם הוא היה עולה לארץ הוא לא היה מוכרח לחלל שבת, הבן שלו יכל להשאר דתי ועדין ללמוד רפואה ונכדיו לא היו מתחתנים עם גויים. אולם כמו שאומרת הגמרא צריכים אנו להחזיק טובה לאבותינו שחטאו שאלמלא שחטאו אנו איפה היינו. האני שלנו או העצמות שלנו היא תולדה של הגורל שלנו. אנחנו יכול לבחור שונה בהווה אבל איננו יכולים לשנות את העבר. אם סבא שלי היה עולה לארץ גם אם אבא שלי היה מתחתן עם אמא שלי היינו יוצאים שונים ואולי לא הייתי כותב כאן. ולכן אין מה לבקש עבר אחר. זהו העבר שלי.

אני מוכן להודות שלתנועה הקונסרבטיבית היו כוונות טובות אולם כמו שאומר הפתגם הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות.

אני לא יודע איך להגיב לכאלו טיעונים. אילו תיעולים תועלתניים.

אם מישהו יצבור הוכחות שהחסידות היא זו ששמרה על המיעוט שנותר נאמן להלכה בתקופת ההשכלה, זה מוכיח שהנחות היסוד שלה אמתיות?

אני אישית, לא יכול לשמור על "הלכה אורתודוקסית" כאשר בתוך תוכי אני יודע שהדבר נעשה רק משיקולים סוציאליים.

(אגב, ההיתר לנסוע בשבת היה מעוגן הלכתית (להבנתם) בגלל הצרכים שמניתי. הם לא התירו איסור רק בגלל צורך סוציולוגי).

* משיקולים סוציולוגיים

אהרן, יצרתי בשבילך קישור מקוצר: https://tinyurl.com/kdb7sgg

אהרון,
הטענה שטענתי על הדברים היוצאים מן הלב איננו סיבה או הוכחה לנכונותם אלא סימן. הגמרא אומרת שאדם שיש לו יראת שמים דבריו נשמעים. זה איננו תנאי מספיק אבל זהו תנאי הכרחי. יכול להיות שיש לו יראת שמים אבל עדין הוא טועה. כל מה שאפשר לומר שאם אין הדברים נשמעים כלל וכלל כנראה שאין שם יראת שמים ואז הוא בכלל לא נכנס לשיח. יכול להיות שאצל החסידים הדברים נשמעים אך בגלל שהם טועים הם לא מתקבלים להלכה.

אם יש לך טיעון טוב לקחת מהקונסרבטיבים קח. בנקודה הזו אני לגמרי עם הרב מיכי.
אני גם לא אומר שקל כל כך להכריע מהו רצון השם במציאות הקשה ההיא של ארה"ב. הם להגנתם יאמרו שעת לעשות לה' הפרו תורתך. ועדין היה בהחלטה הזו משהו כל כך בוטה שעורר את ההתנגדות האורתודקסית. גם אם אנשים מחללים שבת אולי עדיף שזה יהיה בבחינת מזידים ולא מתירים. עדיף שהם ידעו שהם חוטאים ועבריינים ובעתיד יעשו תשובה מאשר יחשבו שהשבת הותרה להם (ויחד איתה כל התורה כולה). גם אתה לא נותן לי באמת טיעון אמיתי המתיר או אוסר נסיעה בשבת אלא תולה זאת בנימוקים תועלתניים (שמירה על קשר עם המסורת). אני חושב שדווקא בהתנגדות האורתדוקסית מונח טיעון לא תועלתני. הדבר הנכון הוא לא לחלל שבת גם אם יש בכך מחיר אישי של תחושת עבריינות ופשיעה של אלו שמחללים שבת. יש לכך גם תועלת עקיפה שכן לשקר אין רגליים ועדיף להגיד את האמת לרבונו של עולם מאשר לחיות בזיוף. אולם העיקר איננו התועלת בדווקא אלא הצד העקרוני.

באשר לשיקולים סוציולוגים גם אני מסכים שאין להם מקום בקביעת ההלכה.

דרך אגב, הספר "בין משכן לעגל" של הרב שרלו מתחבט בסוגיה הזו כיצד קובעים מהו רצון ה' האמיתי וחלק מהטיעונים שלי לקוחים ממנו.

יהודי שמתפקר בגלל "שאלות באמונה". דבר מוזר.

"יסוד האמונה השלמה שבלב נובע הוא מתוך מעמק סגולת הנפש שבישראל. לעומתו מכוון קרבן העומר של שעורים, מאכל בהמה, הנוטה רק לרגש הטבעי. אחריו ועל גביו בא יסוד העילוי השכלי והלמודי. אמנם חולשת האדם גורמת, שבהיותו מוכשר למחקר שכלי יוחלש בו יסוד הנטיה האמונית, ובהיותו שלם באמונה הוא עלול למעט בהשכלה וחכמת לב. אבל תכלית דרך הישרה היא, שכל כח לא ימעט את חברו, ולא יתמעט על ידו, כ"א יתגלה בכל מלא עזו, כאילו היה הוא השולט לבדו. כח האמונה צריך שיהיה שלם כ"כ כאילו אין לו שום אפשריות של מחקר, ולעומת זה צריך שיהיה כח החכמה כ"כ מעולה ומזורז כמו לא היה כלל כח של אמונה בנפש. "אדם ובהמה – ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה".

המשך-
אכן זאת היא מורשה מיוחדת לישראל, שהאמונה הקיימה היא אצלם טבעית, מצד המורשה הגלויה של גילוי שכינה, "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה – הניסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי". ולהפך, הכפירה היא אצלם בלתי טבעית, ואפשרית רק ע"י העזה של שכרון, שמתוך עקשות או תאוות. מה שאין כן באומות העולם, שמציאות האמונה אצלם היא דוקא ע"י שכרון, כי לא נגלו להם ענינים מוחשיים גדולים על יסודי אמונותיהם, על כן אין טבעם האנושי גוזר להאמין כ"א ההסכמה המשכרת וההתגברות על הטבעיות. ועל כן טובה מאד לישראל תמימות האמונה בפשטותה, שהיא ג"כ מבוררה כיום בהיר, "ברה כחמה". {…} ושני הכחות היסודיים האלה מגלים את כל מלא ערכם ופעולתם, במעמקי הנפש ומרחבי החיים, בהופיעם כל אחד בצורתו העצמית השלמה, באין שום דבר מעיק לו כלל, ובהתכנסם והתקשרם יחד למערכה אחדותית עליונה. (ראי"ה קוק, אורות)

“החסרון היותר גדול שיש בתכונתה של יראת שמים כשאינה מחוברת יפה באורה של תורה, היא מה שבמקום יראת חטא, היא מתחלפת על יראת המחשבה, וכיוון שהאדם מתחיל להיות מתירא לחשוב, הרי הוא הולך וטובל בבוץ הבערות, הנוטלת את אור נשמתו, מכשלת את כוחו, ומעיבה את רוחו” (הראי”ה קוק, שמונה קבצים, א רסז)

שלומי, כמו שהבאת, “רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה – הניסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי”. עכשיו אני רואה את זה גם בצורה רחבה שאף אחד לא ראה את זה ככה עד עכשיו. הסכת ושמע:
אלהינו בחר בנו בצאצאי אברהם אבינו יצחק אבינו ויעקב אבינו. אבל בגויים אף "אל" ואף "פסל" לא בחר אלא הם יצרו אותו ובחרו בו בעצמם.

כשחושבים על זה בצורה רחבה מבינים מהמדרש שזו צורה נכונה כי המדרש אומר שה' כפה עלינו גיגית. ולעומת זה, ה' לא כפה הגיגית על הגויים, אבל ניסה לתת להם את התורה אבל הם לא רצו.

ממה שהתחלתי להגיד מהראי"ה קוק , שהחכמה היא חשובה ואסור לאדם להתירא מלחשוב, המחשבה מביאה גם אמונה, ולהפך מחשבה לא ברוח התורה מביאה חשיכות ובוץ לנפש. ולכן כמאמר הראי"ה קוק צריך להבין היתרון היותר גדול שיש בתכונתה של יראת שמים כשהיא מחוברת יפה באורה של תורה. אחלה מילים !
חידה למשחק מילים: מה הקשר בין יראה לתורה?

אני רוצה לחזור לדיון ומקווה שבטונים פחות חזקים.

א. כתבת "הקשר בין נסיעה במכונית לבין הבערת אש רחוק מלהיות פשט הפסוק. זה פחות בהרבה מהקשר בין עצה שאינה הוגנת לבין הכשלת עיוור בדרך, או בין איסור (וכיום היתר) שני בתי כנסת בעיר אחת לבין איסור לא תתגודדו. ".אש זו אש (ועשן זה עשן ופיח זה פיח) בין אם היא על הגז בבית ובין אם היא במנוע של מכונית. וכאשר אתה מניע מכונית אתה מבעיר אש. הדוגמאות שהבאת הן של פרטי הדינים. נתינת עצה שאיננה הוגנת היא מופע של איסור הכשלת עיוור בדרך. וכן איסור או היתר של שני בתי כנסיות בעיר אחת הוא מופע של לא תתגודדו. בשני המקרים יש לך איסור עמום (מה הכוונה בהכשלת עיוור בדרך – לתת לו רגל? ובאיזה מקרים ישנו איסור לא תתגודדו – גם כשאני מזמין רק חבר אחד ולא את השני?) העמימות של האיסור מזמינה פרשנות של חז"ל. איסור הבערת אש איננו עמום אלא מפורש. הבערת אש אסורה. נקודה. היא מפורשת לכל אחד שקורא את הפסוק גם בלי לדרוש אותו. ובמצב הזה התר נסיעה בשבת הוא חציית גבולות ביננו ובין מי שנתן את התורה.

ב. כתבת "אז זהו שאתה טועה. אתה חושב שהפסיקה קובעת את זהותו של הפוסק ולא היא. זהותו של הפסוק קובעת את יחסך לפסיקתו. " וזאת על פי שיטתך "אם יש נימוק הלכתי או פרשני בבסיס ההצעה אין כאן בעיטה אלא שינוי הלכתי. אתה יכול לקבל או לדחות, אבל אינך יכול להגדיר אותם כמי שלא מחויבים להלכה. ". כלומר, כל עוד אדם מחויב לתורה ורק נותן לה פרשנות הוא לגיטימי. על פי עמדה זו לא ברור מדוע חכמים דחו את הצדוקים? הרי הצדוקים היו מחויבים לתורה ורק חלקו בפרשנות של פסוקים מסוימים (סמכות התלמוד לא הייתה רלבנטית כי לא היה סמכות). ניתן ללכת עם הכוזרי ולטעון כי אין צד של סברה בהלכות חז"ל אלא אך ורק מסורת כמו שטען הכוזרי. נדמה לי שאינך מחזיק בגישה זו. על פי שיטתך מי שמחויב לתורה, הפרשנות שלו לגיטימית. אך אם כן לא ברור מדוע הפרשנות הצדוקית הוכרזה כלא לגיטימית? האם ממחרת שבת בראשית היא מופרכת כפרשנות? וכניסה עם קטורת לתוך קודש הקודשים?
גם הקראים, מעוררים את אותה שאלה – הרי הם עוררו על הטענה לפי עם ישראל קיבל את התלמוד. על פי שיטתם, ההשלטה בכוח של התלמוד בידי המינוי הפוליטי של המוסלמים – ריש גלותא – איננה מבטאת הסכמה אלא כוחנות פוליטית בלבד. ושוב, מדוע התלמוד הירושלמי בפנים אך הקראים בחוץ?
גם ההנחה של פר העלם דבר של ציבור מניחה נכון וטעות. לא מדובר בפרשנויות לגיטמיות אלא בפרשנות נכונה ולא נכונה. מחויבות לתורה איננה מספקת. צריך גם לתת את הפרשנות הנכונה. על פי שיטתך לא ברור מהו הקנה מידה.

ג. אתה כל הזמן מפנה אותי למאמר שלך על שמרנות. נדמה לי שאתה מניח שאני שמרן. אני לא שמרן. הרב חיים נבון רואה את עצמו כשמרן. אני לא רואה את עצמי כשמרן. מבחינתי מעשים דורשים נימוקים. הסיבה שאני שומר מצוות איננה נובעת משמרנות או מסורתיות נוסח מאיר בוזגלו (למרות שגם בה צריך לדון מה ערכה) אלא בגלל שאני חושב שזה הדבר הנכון. אם אני הולך בעקבות סבא שלי (שגם הוא לא היה שמרן) זה בגלל שאני והוא שותפים לאותה ראיית עולם (וילכו שניהם יחדיו). אין שום קשר לאיזה סט הוראות קיבלתי ואם אני מתייחס אליו באופן מכונן או מכוון. השאלה מבחינתי אם ההוראות נכונות או לא, ולא מה המעמד שלהן. ואם אני אחשוב שהן לא נכונות אז אני אפרש את כל הענין אחרת לגמרי. יש מספיק מקרים שבהם קמו חכמים ושינו לחלוטין את הלימוד: ר"ת בענין תפילין של ראש, "והדוה בנדתה, זקנים הראשונים אמרו: שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונין, עד שבא רבי עקיבא ולימד: אם כן אתה מגנה על בעלה, ונמצא בעלה מגרשה. אלא מה תלמוד לומר והדוה בנדתה – בנדתה תהא עד שתבא במים.", כפיית גט, שיט בנהרות ועוד.
הסיבה שאני פוסל את החרדיות (כאידיאה) זה לא בגלל שאני שמרן מכוון והם שמרנים מכוננים אלא בגלל שמי שלא אומר הלל ביום העצמאות הוא מבחינתי אפיקורס (כופר בטובה). ישנם כאלה שלא כופרים בטובה אלא בגלל כל מיני טצדקי הלכתיים נמנעים מלהגיד; אותם אני לא פוסל. ומי שלא הולך לצבא ולא לומד תורה הוא סתם חלאה מוסרית ("האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה"), ואם הוא לא הולך לעבוד הוא עובר על סימן מפורש בשולחן ערוך ("אח"כ ילך לעסקיו, דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון, כי העוני יעבירנו על דעת קונו; אורח חיים סימן קנו). השאלה מבחינתי היא לא איזה סוג שמרנים הם הקונסרבטיבים אלא האם הם צודקים או לא צודקים? האם נסיעה בשבת מותרת (או מחויבת) או אסורה (כאן רודוס – קפוץ!!)? השאלה מי שומר על רוח החוקים מבחינתי מיותרת לחלוטין.

לא ראיתי שום טונים גבוהים בדיון למעלה. הוא הסתיים מבחינתי בגלל שחשבתי שהוא מוצה. זה הכל.
א. לא מסכים איתך לגבי הבערת האש. מדובר על אש שאף אחד לא רואה והיא לא מבשלת מאומה. לכן היישום של "לא תבערו" למנוע של מכונית רחוק מלהיות טריביאלי, ואם יש מישהו שמפרש אותו אחרת זה לא הופך אותו לרפורמי. יש פרשנויות שהתקבלו להלכה שהן רחוקות הרבה יותר, ולא רק אלו שהבאתי. על זה חבל לדון.
ב. גם על פי שיטתך לא ברור מהו קנה המידה. אם אתה חושב שיש קני מידה אתה נאיבי. יש פוסקים רבים לאורך הדורות שכתבו דברים שנחשבו על ידי אחרים להבל חסר שחר. זה לא הפך אותם לרפורמים. אכן, כל מי שמציע פרשנות אפשרית הוא לגיטימי. במקום שחולקים על סנהדרין או התלמוד (שהתקבל) זה לא לגיטימי הלכתית. לכן כתבתי לך שהם לא חולקים על התלמוד אלא מפרשים אותו. ואכן, אם יש מישהו שיסביר שקבלת התלמוד לא מחייבת וינמק זאת – מבחינתי זו גישה לגיטימית גם אם אני חולק עליה. אבל כאמור הקונסרבטיבים לא טוענים זאת.
ג. אמנם לא הפניתי אותך למאמר בגלל שחשבתי שאתה שמרן. הפניתי אותך כדי להסביר את עמדתי לגבי שמרנות, שכן לגביה היה לנו ויכוח. אבל אם כעבר הערת אז לאור דבריך כאן אתה אבא של השמרנים. מבחינתך רק פירוש שמקובל עליך הוא פירוש לגיטימי.
השאלה מי צודק ומי לא היא שטות. יש הרבה פוסקים שאינם צודקים בעיניך ולא תגדיר אותם כרפורמים או קונסרבטיבים. השאלה שלגביה אנחנו מתווכחיים אינה מי צודק ומי לא, אלא מי לגיטימי ומי לא. חוסר המוכנות להכיר בטעות לגיטימית היא עצמה נגד המסורת ההלכתית, אבל בכל מקרה לדעתי זו טעות גדולה.
טוב, הכל כאן חוזר על עצמו, ולא נראה שזה מתקדם לשום מקום.

א. למיטב ידיעתי מלאכת מבעיר נפרדת ממלאכת מבשל. הפתגם אומר אין עשן בלי אש. אם יוצא עשן מצינור המפלט כנראה שיש אש. במיוחד שאנחנו יודעים איך בנויה מכונית ולא מקבלים אותה כקופסה שחורה. אולי לא לרפורמי אבל גם לא צודק. העובדה שיש פרשנויות מרחיקות לכת בהלכה במקרים אחרים איננה רלבנטית למקרה הזה. השאלה היא האם במקרה הזה ניתן לתת פרשנות מרחיקת לכת כאן ועכשיו (שוב "כאן רודוס – קפוץ!")
ב. נכון אבל אני לא טוען שההבדל הוא סוציולוגי. הפרושים לא תמיד ישבו בסנהדרין ועדין הם לא הגדירו את הסנהדרין הצדוקית כלגיטימית. מבחינתם זה היה בית דין טועה ומי שהלך אחר ההכרעה שלה צריך להביא פר העלם דבר (באופן תיאורטי אינני יודע אם בפועל הביאו). הקראים טענו כי השלטת התלמוד על ידי ראש הגולה בתמיכת המוסלמים לא הייתה לגיטימית. האם הקראים לגיטימיים מבחינך, או מבחינת המסורת היהודית (ואיך התלמוד הפך למסורת היהודית?)? הבית יוסף , עשה אידיאליזציה מסוימת לטענה שבחירת האומה היתה בתלמוד. מבחינה מסוימת הוא צודק ועדין מבחינה היסטורית השלטת התלמוד על עם ישראל לא נתקבלה באופן דמוקרטי על ידי משאל עם. היא נכפתה על ידי ראש הגולה שמונה לתפקיד על ידי החליף המוסלמי (ששלט בכל המרחב מסין ועד ספרד). במציאות הזו טענו הקראים כי לדבר על סמכות התלמוד היא מגוכחת. טענתם לא התקבלה והם יצאו החוצה אך שוב מי הם היהודים האמיתיים – הרבניים או הקראים (ומי מכריע בסוגיה – ההיסטוריה? הנאצים שנמנעו מלהשמיד קראים?)?
דרך אגב, את החסידים ניסו להוציא החוצה באופן מהותי ולבסוף החליטו שההבדל הוא סוציולוגי. באשר לשבתאים עד היום לא ברור לי האם הם באמת יצאו החוצה (חוץ מאלה שהמירו דתם כגון שבתאי צבי ויעקב פרנק).
ג. הדוגמאות שהבאתי היו של מהפכנים. אנשים שהכירו מציאות קודמת ושללו אותה. אם תשכנע אותי, שוב כאן ועכשיו, כי מותר לנסוע ברכב בשבת אז תצטרף לחבורה המכובדת הזו. לקונסרבטיבים בשנות הארבעים זה לא עבד (ונדמה לי שהיו שם כמה שמות רציניים). אני מסכים שיש מחלוקות וטעויות לגיטימיות. אני פשוט תוהה מדוע ישנם מקרים שבהם צד אחד פתאום מפסיק להיות לגיטימי (צדוקים, קראים ואולי הקונסרבטיבים בימינו). אולי בדיעבד יסתבר כמו אצל חסידים שההבדל הוא סוצילוגי. אני לא מרגיש ככה ולכן לא הייתי ממהר להסיק מסקנות ולצאת בהודעות לאומה (סתם עצה טובה ממישהו שמקווה שהוא מוקירך ומכבדך).

*אם תשכנע אותי ואת כל העולם ההלכתי

אני מצרף כאן מישהו שמציע צד להתיר יחסים הומוסקסואליים עם קונדום (ראה בתשובה שלו לישראל). הוא אמנם קצת משונה כפי שאפשר לראות משיטוט קצר באתר אך עדין ברור שמה שהוא מציע לא בא ממקום של שמרנות כזו או אחרת אלא רק מניסיון לראות את האמת ההלכתית כפי שהיא:
https://nirstern.wordpress.com/2015/03/09/%D7%9E%D7%AA%D7%95%D7%9A-%D7%9E%D7%9B%D7%AA%D7%91-%D7%9C%D7%99%D7%93%D7%99%D7%93-%D7%94%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A7%D7%A1%D7%95%D7%90%D7%9C-%D7%93%D7%AA%D7%99-%D7%99%D7%A8%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%99/

חן חן על ההצעה. הדברים עומדים היכן שהיו.

בהצלחה (נדמה לי שתזדקק לה).

אם לשיטתך ההבדל הוא סוציולוגי אז מדוע אתה מזדהה כרב אורתודוקסי (למשל במכתב לעורך דין של (הרב) דובי חיון)?

ל י.ד. סליחה שאני עונה בשם הרב מיכאל, הרב מיכאל מזדהה כרב אורתודוכסי כי סוציולוגית הוא שייך למגזר הזה. הדיון הזה מאד מעניין, אבל בשביל להמשיך אותו אתה צריך להתקדם, הרב טוען שאין הבדל מהותי, ואתה טוען שנסיעה בשבת זה הבדל מהותי. הרב הסביר פה כבר יותר מפעם אחת שלדעתו זה לא הבדל מהותי. מחלוקות בדוארייתא יש גם בין רבנים שאתה מגדיר בוודאות כאורתודוכסים, גם אתה מסכים שאם רב אורתודוכסי פוסק משהו שאתה בטוח שהוא טעות בעניין דאורייתא זה לא הופך אותו ללא אורתודוכסי. והדלקת אש שכתובה בתורה ונסיעה ברכב זה לא קישור לגמרי טריוויאלי לפחות לדעת הרב מיכאל, למרות שהוא לא חושב שמותר ליסוע באוטו בשבת. אז אם אתה רוצה להמשיך את הדיון אתה צריך למצוא הבדל אחר.

אלחנן,
לא הבנת את השאלה. השאלה הייתה מדוע ההבדל הסוציולוגי חשוב? והבאתי הוכחה לחשיבותו מכך שהרב מיכי בוחר להזדהות כאורתודוקסי. אני מבין שאני נתפס כטרחן ועדין זה מעניין אותי.
ברשותך.

שלום ר' מיכאל,
אחרי הפסקה די ארוכה בקריאת ספרך החשוב מאד 'אמת ולא יציב' – סיימתי אמש את הקריאה (מזל שיש בין הזמנים). בדרך הטבע הפרקים האחרונים איתגרו אותי במיוחד, ואני רוצה להעיר שתמהתי על הניסוח בעמ' 364 לפיו מקור על-רציונלי לאמונה הוא "מלל חסר פשר" וכו'. להלן ציטטת את דברי הרמב"ם בכמה מקומות, אבל מקור חשוב אחד חסר: "דעו רבותי שאין ראוי לנו להאמין אלא באחד משלושה דברים: הראשון – דבר שתהיה עליו ראיה ברורה מדעתו של אדם, כגון חכמת החשבון וגיאמטריאות והתקופות. והשני – דבר שישיגו האדם באחד מחמשת ההרגשות, כגון שידע בודאי שזה אדם וזה שחור וכיו"ב בראיית עינו… והשלישי – דבר שיקבל אותו האדם מן הנביאים" (איגרות הרמב"ם עמ' תעט). שלושת מקורות האמת לפי הרמב"ם הם: היסק הגיוני, עדות החושים, נבואה.
נבואה אינה מקור רציונלי, גם לפי התמונה הסינתטית, כי היא אינה אינטואיציה גרידא, ועם זאת היא מספקת מידע עובדתי. בעמ' 375 פטרת אותה במשפט סתמי למדי: "נבואה היא תופעה על טבעית שקשה מאד לבקר אותה". הוספת שהשכנוע שלנו בנבואת משה רבנו היה מפני "שראינו בעינינו (שהקב"ה דיבר אתו)". זהו ניסוח פשטני להפליא, ע' מו"נ ח"ב פל"ג (במיוחד בסופו).
היה מקום וצורך להאריך יותר בניסיון להסביר את תופעת הנבואה, גם אם לא חוינו אותה. סוף סוף אמונתנו בתורה – להבדיל מהאמונה בקב"ה שמקורה אכן באינטואיציה כמו אמונתו של אברהם אבינו – תלויה במושג הנבואה.
אגב, גם מושג השמעיות של הנזיר, שאמנם ניתן להבינו כאינטואיציה במסגרת התמונה הסינתטית, מכוון כנראה יותר גבוה, אל מושג הנבואה, שכידוע הנזיר השתוקק להתחדשותה, ואכמ"ל.
ושוב: נהניתי מהספר כולו, למרות שהייתי מוותר על כמה התבטאויות ציניות.
מועדים לשמחה,

שלום רב.

ראשית, אני שמח שהספר נמצא מועיל.

כשדיברתי על מקורות על-הגיוניים לאמונה בקב"ה עצמה, שם אני לגמרי עומד מאחורי דבריי. הרי שם ענייננו הוא בעצם האמונה, ולכן אי אפשר להסתמך על האמונה והתורה (ולכן גם הנבואה) עצמם או להיתלות במקורות שמיימיים כאלה או אחרים. לכן כשמגיעים למסקנה לגבי האמונה זה בהכרח בכלים שכליים (כולל אינטואיציה סינתטית). כוונתי היתה לצאת נגד אנשים שכשאינם מוצאים הנמקה סבירה לאמונה תולים אותה בשמים באירועים על טבעיים, בתקשורים וכדומה (ובפרט: אני מאמין בקב"ה כי הרי גדולי הדור אמרו לי שהוא ישנו. גדולי הדור יונקים את מעמדם, עד כמה והיכן שהוא ישנו, מאמונה בקב"ה). המדרש על אברהם אבינו שמובא גם ברמב"ם ריש הל' ע"ז מציג זאת בפירוש (שאברהם תוהה מי מסובב את הגלגל וכך מגיע לבעל הבירה. זה לא מתחיל בהתגלות אלא בתהייה שכלית. ההתגלות באה לאחר מכן).

הדיון הזה נדרש לא פחות כשעוסקים בתכנים שאינם האמונה בה' בעצמה, אלא בתובנות על העולם (וגם על התורה). עינינו הרואות שיש לא מעט אמונות משונות וחסרות כל בסיס שמשתרשות בציבור (כולל ת"ח), שלרוב מופרכותן הם נתלים בכך שאמונה היא מעל השכל ושאין צורך לבקרה הגיונית וכדומה. נגד זה יצאתי (וכמובן הרמב"ם הרבה לעסוק בזה גם הוא). מבחינתי אין שום הבדל עקרוני בין עיסוק בפילוסופיה ומדע לעיסוק באמונה ותכניה. הכל נעשה באותם כלים, על בסיס מקורות המידע הרלוונטיים (לכן אני לא מקבל מושגים כמו "שכל של תורה", אם הכוונה אינה לאינטואיציה שקיימת גם בהקשרים אחרים), ולכן הכל צריך לעמוד במבחן השכל (או לגוף הדברים, כלומר האם זה הגיוני, או למקורם, כלומר האם ברור שמקורו מלמעלה).
אמנם כשעוסקים במקורות מידע על-שכליים בנושאים אחרים (לא עצם האמונה), שם יש לנו גם את הקב"ה כמקור להיתלות בו. לכן בהקשר זה ודאי שאין כוונתי לשלול מקורות מנבואה או מהתגלות. הרי פשיטא שזה יסוד הכל (כמדומני שדיברתי שם על העקידה, והביקורות על אברהם אבינו ששמע לצו האלוקי. הסברתי את חוויית ההתגלות ושאי אפשר לבקר אותה בלי לחוות אותה בעצמנו. וזה פשר המשפט שציטטת ממני. אני לגמרי עומד מאחוריו). אמנם בשורה התחתונה גם אלו אינם אלא מקורות מידע, כמו תצפית (לא הזיות ולא חוויות), אלא שלנביא יש מקורות מידע (תצפית) שונים מאדם רגיל. הקב"ה מתגלה אליו או מראה לו דברים וזה לא שונה עקרונית ממקורות מידע של מדען במעבדה שלא נגישה לרוב ההדיוטות. טענתי יצאה בעיקר נגד אמירות שמתכחשות לשכל ותולות מסקנות ואמונות שונות במקורות על טבעיים (מאי דמתקרי ניו אייג' ושאר מרעין בישין). להבנתי, או שמדובר באינטואיציה או שמדובר בנונסנס.
במילים אחרות, דיברתי נגד אנשים שמחפשים וודאות ובאין מוצא נתלים במקורות על-הגיוניים כאלטרנטיבה, כמו ידע כל יכול ועל טבעי של אנשים כאלה או אחרים. היתלות בנבואה דורשת בעצמה מקור (כמו פרשיות הנבואה בתורה), ובלי זה הרי זה עובר על "תמים תהיה" והמסתעף. ואפילו שם, לך ודאי איני צריך לומר, שהרמב"ם מיסב את זה למכניזם אינטלקטואלי והגיוני (או תצפיתי).
אגב, זו מטרת החלק האחרון בספר. ניסיתי להציג שם מערכת לוגית שיטתית שעוסקת בהיסקים רכים (לא דדוקטיביים), ולהראות שיש לוגיקה גם מאחורי החשיבה הסינתטית (כדברי הרב הנזיר). אנשים שקראו את הספר לא הבינו לצערי מהי בדיוק מטרת החלק הזה. בעיניי הוא חלק מהותי וחשוב של הדיון. אני מנסה להראות שם שהיסק מדעי, תורני והלכתי, לא יכול להיעשות בכלים לוגיים קשיחים (רגורוזיים), ומאידך שיש לו תוקף (גם אם לא וודאות) ושיש אפשרות לבקר אותו ולשפרו.

לגבי האמונה במשה, אם לא ראינו בעינינו או משהו שווה ערך, אכן לא ראוי להאמין בו. פירושיו של הרמב"ם הן על הנבואה והן על מעמד הר סיני (שבעצמם להבנתי שאובים מההיגיון והנחות היסוד הסינתטיות שלו, ולכן תוקפם הוא עד כמה שהלומד מסכים להנחות אלה. אין כאן מסורת) מעמידים את זה על משהו מופשט יותר, ועדיין זה אמור להיות מקור מידע שמשכנע אותי שכלית והגיונית (אולי בדומה לוודאות והברירות של העקידה שהזכרתי למעלה). אם כוונתו לא לזה (אני בד"כ לא עוסק כמעט בתחומים אלו, בגלל מה שכתבתי לעיל שאין לי אמון רב בפרשנויות כאלה שיצאו לרמב"ם מסברתו ולא ממסורת), אז איני מסכים גם לדבריו.

צריך לזכור שהספר אינו עוסק ביהדות (המקורות היהודיים המועטים מובאים שם לאילוסטרציה בלבד). אני מדבר שם על דרכים להגיע לאמת ולוודאות ביחס לכל אדם בנושאים שונים.
מועדים לשמחה ותודה על ההערות,

שלום וברכה,
כל מה שכתבת מוסכם. אני פשוט הערתי שאי אפשר לשלול מקורות "על טבעיים" באופן גורף בלי להתייחס למושג הנבואה. אגב, לא הזכרת שם את העקידה ולא איך היה אברהם צריך להיות משוכנע שהוא צריך לעקוד את בנו. באשר למעמד הר סיני – ראיית העיניים לא יכלה להיות מקור לשכנוע שיש כאן התגלות נבואית. הכוזרי סובר שכל העם הגיע אז לדרגת נבואה, ואילו הרמב"ם, הסובר שאי אפשר לנבא צפרדע, או אדם לא חכם, נזקק ל"רואים את הקולות", שהיא ככל הנראה חוייה של "חוש ששי" שאמינותו יותר גבוהה מאמינות חמשת החושים (אל תמהר לחלוק על הרמב"ם…).
כל טוב,