דיני ברכות

א. בנוסח ברכת הלחם וברכת פירות האדמה – יל"ע בחילוק הלשונות, שבברכה על הלחם מברכים: 'המוציא לחם מן הארץ', ועל ירקות מברכים: 'בורא פרי האדמה', למה כאן הלשון הוא 'הארץ' וכאן 'האדמה'.
וי"ל, דיכול להיות שבברכת בורא פרי האדמה רוצים להבדיל מפרי העץ משא"כ ארץ כולל כל מה שבארץ גם עצים ואילו בהמוציא אין ענין להבדיל.

א.  איתא בע"ז (נה, א), יסורין, בשעה שמשגרין אותן על האדם, משביעין אותן, שלא תלכו אלא ביום פלוני, ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית, וע"י פלוני וע"י סם פלוני, כיון שהגיע זמנן לצאת הלך זה לבית עבודת כוכבים, אמרו יסורין דין הוא שלא נצא, וחוזרין ואומרים וכי מפני ששוטה זה עושה שלא כהוגן אנו נאבד שבועתנו, והיינו דא"ר יוחנן, מאי דכתיב וחלים רעים ונאמנים, רעים בשליחותן ונאמנים בשבועתן. מבואר, שבשעה שגוזרין על אדם יסורין, נגזר עד מתי יהיה חולה ואימתי יתרפא. ויל"ע מהכא, על מש"כ תוס' (ר"ה טז, א ד"ה כמאן) שהקשו מה מהני תפילת רפאינו שבכל יום, הא כבר נגזר על האדם רפואתו ביוה"כ, ותירצו בשם ר"ת, דמתי יחלה נגזר מתי יתרפא לא נגזר, עיי"ש, ולכא' נסתרים דבריו מע"ז הנ"ל.
ויש לאמר שיש מחלות שנקבע מראש מתי יתרפאו וזה מסביר איך מתרפאים אחרי שעבדו ע"ז, ויש מחלות שלא נקבע זמן לריפוי ועליהם מתפללים רפאינו.

ב.  כתב הרמב"ם (פ"א מהל' תפילה ה"ד-ה) שעזרא ובית דינו עמדו ותקנו את סדר התפילה, וכן תיקנו את מניין התפילות וזמנן כנגד הקרבנות, כענין שנאמר 'ערב ובקר אשיחה ואהמה וישמע קולי'. וצ"ע טובא, כיון שכתב שעזרא ובית דינו תקנו זמני התפילות, איך מביא פסוק שאמרו דוד המלך.
וי"ל דכיון שדוש המלך עשה כך [לעצמו ולא תקן כן לציבור] תיקנו עזרא וב"ד כן לכל ישראל.  

ג.  בעניין זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, רש"י (שמות כ, ח) פירש קרא 'זכור את יום השבת' וגו': 'זכור' ו'שמור' בדבור אחד נאמרו כו', וכן 'לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך' כו'.
וקצת קשה לי דהרי, 'זכור' ו'שמור' הוי היקש [כמבואר בשבועות (כ, ב)], ואילו 'לא תלבש שעטנז גדילים תעשה' אינו אלא סמוכין [ראה יבמות (ד, א)], וסמוכין גרע מהיקש, דאיכא מאן דלא דרש סמוכין אלא במשנה תורה, ושם אמר: מנלן דדרשינן סמוכים כו'. ואי נאמרו בדיבור אחד הא הוקשו, ומה הוצרך לסמוכים.  
וי"ל דמקור דברי רש"י במכילתא כמו הרבה דברים ברש"י על התורה הגם שזה לא כדברי הגמ'.
 

נשמח להארות של מו"ר שליט"א על דברנו.