דבר בשם אומרו

בגמרא (מגילה טו א) מובא רצף של אמירות מאת ר' אלעזר בשם ר' חנינא שממבט ראשוני נראות הפוכות: 1) "ואמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך שהרי שני גדולי הדור ברכום שני הדיוטות ונתקיימה בהן ואלו הן דוד ודניאל" 2) "ואמר רבי אלעזר אמר ר' חנינא אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך קלל את שרה הנה הוא לך כסות עינים ונתקיים בזרעה ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו" 3) "ואמר ר"א אמר רבי חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי"
כלומר, אם עד עכשיו הביוגרפיה והתארים של בעל האמרה לא הייתה מעניינת, במשפט השלישי שציינתי נראה שחשוב להגיד מי אמר ומה תאריו. או במילים אחרות – המשטים 1 ו-2 מתייחסים לגוף הדברים ואילו במשפט השלישי נותנים חשיבות לאומר.
אני מניח שהרבה אנשים, יבינו את הדבר כמו שהוא נראה ממבט ראשוני – התארים אכן משנים. ואני גם מניח שהרב לא חושב כמו אותם אנשים (בהתבסס על קריאת מאמריך ושמיעת שיעוריך…), לי היה רעיון ואשמח אם הרב יגיד את דעתו עליו.
א. הפסוק שמובא במשפט השלישי שציינתי מדבר על מסירת בגתן ותרש לאחשורוש ע"י אסתר בשם מרדכי. אין פה את העניין של התייחסות לתארים אלא יכול להיות שאמירת שמו של מרדכי הצילה לו את החיים. עכ"פ היא הרימה את מצבו של העם.
ב. הקניין  האחרון ממ"ח קנייני התורה הוא להגיד דבר בשם אומרו, כשהיה צורך גדול בזיכרון המשניות, כדאי היה לזכור איזה תנא אמר מה ולכן האומר דבר בשם אומרו (כשאתה זוכר שהתנא ההוא אמר את זה ולא אחר) מביא גאולה לעולם (לימוד התורה מדוייק יותר ולא נכנסים לבעיות בחילופי הגירסאות.