לפני עיוור סובייקטיבי
האם חלה עלי החובה (לפחות המוסרית אם לא ההלכתית) להזהיר אדם שהוא עושה דבר שלדעתי אין בעיה לעשות אותו, אבל אני יודע שלדעתו הדבר אסור.
דוגמא רכה; אדם שבא לאכול בשר בהכשר רבנות ואני יודע שהוא לא סומך עליו (זו דוגמא רכה כי מן הסתם בדוגמא זו הוא לא סובר שהבשר טרף לחלוטין, אלא סתם מחמיר ע"ע)
2. להאכיל אותו בעצמי וודאי אסור בגלל האוטונומיה שלו, נכון? (בשאלה למעלה רק לא יידעתי אותו שהוא עובר בדבר האסור לדעתו) ופה אני מביא לו את המנה בעצמי
1. בהחלט. ראה מאמרי מחירה של הסובלנות ובטור 503.
2. אכן, ראה מאמריי הנ"ל.
אולי פספסתי משהו. אבל נראה לי שהרב לא ממש דן בסיטואציה הנ"ל בה לא נכנסתי לטריטוריה האוטונומית של חברי, אלא, בשב ואל תעשה – לא קמתי ממקומי בשביל להאיר את עיניו בעניין שלדעתי (כמוניסט) אין בו ממש.
יש לי חובה מוסרית לעזור לו לממש את זכותו לשגות?
לא רואה הבדל. יש חובה מוסרית לסייע לו לפעול אוטונומית כמו שיש חובה לא להכשילו. הדוגמה בסוכה שנוייה מופלגים (הריטב"א בסוכה י) היא חובה לומר להם שישימו לב שהנויים מופלגים, כלומר גם שם מדובר על העמדתם על כך שיש במעשה איסור ולא על הכשלה ממש.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer