פיקוח נפש

הרבה פעמים אני שואל את עצמי איזו מידת הקרבה רציונלי (וממילא סביר שנדרש מאיתנו) להקריב בשביל האמונה. הרי אני לא וודאי לגמרי באמיתות הדת וגם א"כ, לא בטוח בפרטיה, רצון הקב"ה וצדקת דרכי בכל שעל.
– אגע במשהו שכנראה לא אכווה ממנו, אבל לא אגע בדבר שכנראה (רק כנראה) לא יהרוג אותי –
האם רציונלי (וודאי עד כדי כך) לשמור שבת במחירה של יד?
או קיצוני יותר, האם רציונלי לא לעבוד ע"ז במחיר החיים עצמם?
(האם להקריב ערכי מוסר על מזבח הדת)
או שהתשובה לפעמים שלילית ובכל סיטואציה לשקלל סיכונים וסיכויים

שאלה טובה מאד, אם כי לא מוגדרת היטב. אם אתה שואל את ההלכה יש לה את התשובה שלה. השאלה היא על ההלכה, או עליך עצמך, האם לציית להלכה. נראה פשוט שאתה אמור לשקלל סיכויים וסיכונים. יש אפילו תוס' דומה לגבי מדביק פת בתנור שמניח שאדם לא יציית להלכה אם היא תדרוש ממנו לא לרדות את הפת ולהיענש במיתה על חילול שבת. כך גם לגבי אי כיבוי דליקה בשבת ואי הצלת חפצים, וכל זה בגלל איסור דרבנן (כיבוי כשאינו צריך פחם). אז אעבור על איסור דרבנן אבל לפחות לא אשאר עני בלי דירה ובלי כל רכושי שצברתי כל החיים.
מה שעושים בד"כ זה עוקפים את ההלכה. עושים בשינוי וכדומה. לפעמים נראה לי שהקביעות הללו מיועדות לקבוע נורמה חינוכית, אבל הן לא מיועדות ליישום מעשי. כמו בן סורר וכו'.

אנסח שאלה קצת דומה: אם האמונה היא נגיד 80 אחוז, האם זה יכול להוות סיבה לעשות עוול מוסרי במאה אחוז?
לדוגמה, האם אתה תוכל להרוג עמלקי?

התפרצת לדלת פתוחה. כתבתי בספרי בדיוק על הדוגמה הזאת שכנראה לא.

אגב, לא דווקא בגלל ספיקות באמונה. גם אם הייתי בטוח באמונתי, יש ספיקות בפרשנות ההוראה ההלכתית. זו פרשנות של בני אדם והיא יכולה להיות שגויה.

אז מותר לשאול אם אף פעם התורה לא תוכל לשכנע אותי לעשות כזה דבר, אם כן מה התכוונה התורה? או שזה שאלה מעבר לתחום… או שהתורה מדברת מנקודת מבט מוחלטת ולא אכפץ לה שאני לא אשתכנע?

התורה מורה לך מה עליך לעשות הלכתית. היא גם מצפה שתבצע. אבל אתה עושה את השיקול שלך. יהיו כאלה שיבצעו ויהיו שלא