האם יש עבירה לאישה להתלבש לא צנוע

גם אם היא מתלבשת כך בפני גברים?
לכאורה האיסור הוא לפני עור. אמנם הנורמה השתנתה ואולי אין לפני עור לגבי מה שרגילים ולא מושך תשומת לב מיוחדת. אך אם כך מה מקור החיוב להתלבש לפי כללי ההלכה? אולי יש להתיחס לכללי לפני עור לפי מה שהלכה רואה כמכשול מסוים (ואולי זה מעגלי, כיון שההלכה מחייבת בחברה דתית בגילוי שלא לפי ההלכה תמיד יש מידה של משיכה מיוחדת)

יצחק, קוצה אישה חלתה כשהיא עירומה לא מדובר בפני גברים כמובן. לא נראה לי שיהיה מישהו משומרי תו”מ שיסביר שמותר להתלבש לא צנוע בפני גברים. אם כי ייתכן שתהיה מחלוקת מה נחשב לא צנוע בימינו.

לא נשאלתי על המצב בפני גברים. בפני גברים זה ודאי תלוי בשאלה מה מעורר אצלם הרהורים, ולא בגדרי הלכה קבועים כלשהם.
מעבר לזה, כפי שכתב נדב שנרב במאמרו באקדמות איסורי צניעות בפשטות אינם מדין לפני עיוור אלא איסורים עצמיים. לפני עיוור תלוי בשאלה האם זה סביר ללכת כך. אם כן – אז שייזהר הגבר. אם לא – חובת הזהירות עליה.

אז מה המקור לגדרי הלכה אם לא מדין לפני עור (סעיף מאיזה תריג מצוות)?

שאלה יפה. ראה למשל כאן:
https://www.yeshiva.org.il/midrash/1830

מה הדין של הליכה לא צנועה ברחוב (באותה צורה שתוארה בשאלה, ללא שרוולים וכו') ?

כתבתי את דעתי. מבחינת הצניעות שלה עצמה, קשה לשים קווים. מבחינת לפני עיוור, אם זה מעורר הרהורים באדם הסביר יש מקום לדון. ובכל זאת, אם זו נורמה מקובלת אז קשה לאסור. גם מפני שבין כה וכה יש נשים כאלה ברחוב (ומי שלא נזהר בין כה וכה היה נכשל), וגם מפני שבהליכה מקובלת האדם שמתעוררים בו הרהורים הוא זה שצריך להיזהר בעצמו (ולא שהאישה תיזהר, כי היא הולכת נורמלי כמקובל).
יש כמובן עניין של מנהג בנות ישראל (חלק מדת יהודית), שגם עליו יש עניין לשמור.

לא הבנתי מנ המקור לגדרים שחזל קבעו כמחייבים כיסוי. מסברא? מדרבנן?

לבוש צנוע היה עד לפני מאה שנה סממן של אישה מהוגנת. אישה מהוגנת התלבשה צנוע. אישה לא מהוגנת (זונה) התלבשה לא צנוע. זה היה פשוט וברור לכולם גויים ויהודים. מי שאין להם מעמד למשל עבדים ושפחות הוצגו ערומים בשוק עבדים (חפש תמונות של שוק עבדים בגוגל) אולי כדי שהאדונים יכולו לראות את הסחורה. אישה מהוגנת לעומת זאת היתה לבושה צנוע ומעולם לא נחשפה. אפילו במיטה ההנחיה ההלכתית היא לקיים יחסים מתחת לטלית כדי לא לחשוף את האישה. צניעות היתה חלק מדרך ארץ שקדמה לתורה ולא מההלכה. לפעמים אנשים היינו עניים עד כדי כך שהאישה הייתה קוצה את החלה ערומה אבל עדיין כשיצאה לשוק התעטפה בטלית (כמו בסיפור של רבי יהודה ואשתו שהיו יוצאים בתורות לשוק כי היה להם טלית אחת).

הדעת נותנת שבגדים מקטינים את התחרות התוך מינית. כאשר הגוף איננו חשוף נשים פחות מאוימות מנשים אחרות. במקום שבו גרתי מינו בלנית צעירה מהקהילה. כתוצאה מכך חלק גדול מנשות הקהילה היותר מבוגרות החלו ללכת למקווה מחוץ לשכונה (שמעתי שאחת אפילו הייתה מעורבת בבג"ץ נגד החובה לטבול מול בלנית במקווה). נראה שחלקן הרגישו מאוימות מהעובדה שאותה אישה תראה אותן בלי בגדים עם כל הצלקות והבטן שאחרי הריונות. אולי בתת מודע שלהן הן חששו שמא אותה בלנית תתן עינה בבעליהן והיות והיא מסוגלת להשוות בינה לבינן יהיה לה עדיפות בתחרות על הגבר (למי שרוצה הצעת מחקר בפסיכולוגיה נדמה לי שיש פה כר פורה). בחברה פרוצה שיש תחרות רבה על המינים בצד השני, כמו בחברה החילונית הצעירה כיום, נשים רבות על גברים וגברים על נשים ונוצר לחץ להחשף יותר כדי להציג את הסחורה. כמו בכלכלה כאשר יש תחרות המחיר יורד. בקולג'ים בארה"ב שהם המקומות הפרוצים ביותר בעולם הנכונות לאקטים מינים בוטים גוברת כתוצאה מהתחרות הגדולה על משיכת תשומת לב של המין השני. במקום העבודה הנוכחי שלי היום עובדות הרבה חרדיות, והיות והן לבושות צנוע גם החילוניות נוטות להתלבש יותר צנוע. נראה שהן חשות שהן פחות מאוימות מהתחרות התוך מינית עם שאר הנשים.

כאשר דרך ארץ השתגעה וכל הנשים הפכו ללא מהוגנות נשאבה ההלכה לריק שנוצר. לרוב ההלכה לא נדרשה לכך. ההעניין ההלכתי היה יותר לעניין דיני ערווה בקריאת שמע וכדומה שהוא טכני למדי. הציבור היה צנוע ולא נדרשו הלכות צניעות. אולם בעולם המשוגע שלנו רבנים נדרשים להגדיר הגדרות שלרוב היו מעדיפים לא להגיע אליהם. באולפנות דתיות ידוע שתמיד עדיף שתהיה מנהלת אישה ושהיא תדרוש את הדרישות. כשרבנים נדרשים לכך מתחילים להשמע קולות על כך שהרבנים לא צנועים. כתוצאה מכך נוצרו הלכות צניעות – אורך החצאית והשרוולים, חשיפת השוק או כיסויו ועוד. לפני כן לא היו הלכות צניעות כי לא היו צריכים הלכות צניעות. זה היה שייך לדרך ארץ שקדמה לתורה.