ביטול עשה דשופר בשבת מחשש הוצאה
נראה שההנהגות שלנו כיום הן תרתי דסתרי
מחד, מתירים בכל שבת טלטול ע"י עירוב, כלומר לא חוששים שרחובות דידן הם רה"ר מדאו',
מאידך מבטלים עשה דשופר בשבת שמא יטלטלנו ברה"ר.
האם לדעתך צריך , עקרונית לפחות, לתקוע בשופר בשבת?
כל הגזירה הזאת תמוהה מאד. גם לזמנם. במאמרי על תקיעת שופר בשבת הסברתי שהחשש שיעביר ברה"ר אינו הטעם האמתי (הבבלי לא חולק מהותית על הירושלמי).
ברור שאם זהו טעם הגזירה אז עקרונית יש לתקוע, טבל זה היה נכון גם בזמנם.
המנהג בהרבה מקומות בירושלים לתקוע בשבת
כי במדינה לא גזרו ומדינה זה ירושלים בטח ממקום שרואים את קרקע המקדש
במקום 1 גם הושיבו בי"ד של שלשה ותקעו בפניהם
(ואח"כ עשו קדוש והכל טוב)
הבעיה שעברתי מירושלים
וכשיחול בשבת מי יתקע עבורי ?
הרב מיכי, ומה לגבי לולב בשבת, (בו אין את דרשת הירו' זכרון תרועה כבשופר). כלומר בו נשאר רק הטעם ה'תמוה'?
שאלה טובה. אולי גם שם יש איזה טעם אחר. לא יודע.
שמעתי שבירושלים שבין החומות
נוטלים 4 מינים בשבת
התמיהה הזו מוזכרת בביאור הלכה שג,יח, ולא הציע לה יישוב.
לענ"ד מסתבר שהרבה גזירות חז"ל מטרתן היא עצם הגזירה, ולא החשש הטכני שיבוא לידי איסור. "משמרת למשמרתי" ביאורו שבכך שמוסיפים עוד איסורים כהרחקה לאיסור התורה מחזקים את חומרתו של איסור התורה בעיני הציבור.
ניתן להניח שהוצאה היתה איסור שנכשלו בו רבים, הן מחמת שלא נתפס כמלאכה ("מלאכה גרועה") והן מחמת שבקלות ניתן לשכוח ולטלטל, וראה ירמיהו פרק יז ונחמיה פרק יג שתוכחתם על חילול שבת היתה בעיקר על טלטול משא. כנראה מחמת כן גזרו חכמים לבטל מצוות עשה כה חשובות ומרכזיות כשופר ולולב, כדי שעצם הגזירה תחדיר בציבור את חומרתו של איסור ההוצאה בשבת.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer