אונס
הרמבם כתב בהל ביאה א, ח "האישה מרגע שהתחיל לבעול באונס אין בידה שלא תרצה שיצר האדם וטבעו כופה עליו שירצה" . א. האם הקביעה הזו נכונה? ב. אם היא לא נכונה , האם אין זה מזעזע שגדול ישראל חשב כך? ג. האם יתכן שכל חוקי האונס מבחינת הקטגוריה ההלכתית (שאתה מפריד מזו המוסרית) הם ענין של פיצוי כספי על ירידת ערך ותו לא?
ראשית, מקור הדברים בתלמוד עצמו ולא ברמב"ם. שנית, לגבי בעילה רגילה יש בזה מידה של אמת, הגם שזה לא דטרמיניסטי. לגבי אונס, זה עניין של נורמות. בעולם העתיק הבעילה הייתה בידו של הגבר והאישה לא היה לה הרבה מה לומר, ולכן ייתכן שנשים אז באמת התייחסו לזה כבעילה רגילה. איני יודע. בטח לא כולן, אבל אמירות כאלה הן תמיד הכללות. צריך להיזהר משיפוט אנכרוניסטי של מצבים.
שלישית, יכולות להיות טעויות גם אצל חכמי הלכה גדולים. זה לא מזעזע, שכן כך חשבו בעולם פעם. כאמור, אולי גם הייתה בזה מידה של אמת, אבל גם אם לא – זו הייתה צורת החשיבה אז.
במידה מסוימת אכן חוקי האונס הם פיצוי על ירידת ערך. זהו חלק מאותו שינוי נורמטיבי וערכי שעליו דיברתי. צריך להבין שבעולם העתיק אכן ירידת הערך הייתה הנזק העיקרי של אונס, וכך תפסו זאת גם נשים וגם גברים והחברה כולה. קודם כל, מפני שאישה שנאנסת בעולם שבו זוהי הנורמה, לא נפגעת כמו אישה בזמננו. ולכן מבחינתה ירידת הערך היא מאד משמעותית כי הסיכוי שלה למצוא בן זוג קטן מאד. זה הרס של חייה, ולא נכון לזלזל בזה (לכן גם החיוב על אונס לשאת את אנוסתו בא לפתור את הבעיה הזאת. אמנם שם זה רק אם היא עצמה מסכימה ורוצה). זו הייתה המציאות, וצדקנות עכשווית אינה אלא התעלמות מהעובדות.
כדי להגן על הגוף מפני פציעה בגלל החיכוך היבש של הפין בפות בזמן אונס, הגוף מפריש חומרי סיכה הדומים לחומרי סיכה המופרשים על ידי האישה בזמן קיום יחסים מרצון. את התגובה הלא רצונית הזו יכול להיות שהגמרא הבינה כביטוי של הנאה של האישה (ויכול שיש בזה אפילו הנאה גופנית מסוימת גם שלא ברצון).
הגמרא לא כתבה את זה. רבא אומר ש*אם היא אומרת שהיא נהנתה מזה*, זה עדיין לא נחשב רצון (ולכן היא מותרת לבעלה), כי אנחנו אומרים ש'יצר אלבשה'. אין כאן אמירה כוללת לגבי כל הנשים. (להיפך, מהגמרא מוכח שרק חלק מהנשים תחלתן באונס וסופן ברצון: "והיא לא נתפשה אסורה, הא נתפשה מותרת, ויש לך אחרת שאע"פ שלא נתפשה מותרת, ואיזו? זו כל שתחלתה באונס וסופה ברצון. ")
הרמב"ם הבין שכן. ובפשטות הוא צודק, שאל"כ למה קובעים בגמרא כלל גורף? גם אם אמרה, אולי היא נהנתה למרות שאין הכרח?
אבל זה לא חשוב לעצם הדיון.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer