מקבל את האל המתכנן אבל לא את התורה

שלום,
אחרי שנים בהם הגדרתי את עצמי אתאיסט מובהק, שמעתי הרבה שיעורים שלך בחודשים האחרונים (למען האמת הקשבתי לך במשך שעות כל יום במשך החודשים האחרונים). קודם כל אני רוצה לומר תודה על כל המידע שאתה מספק, נהניתי וממשיך ליהנות מדברי החוכמה שלך.
פתחת לי את המחשבה, באתי בגישה סקפטית, אבל הטיעונים לקיומו של אלוהים גרמו לי להטיל ספק בחשיבה שהייתה לי, ובעיקר הטענה על המורכבות לגבי החוקים. אבולוציה מסבירה את התפתחות המורכבות אבל לא מסבירה מדוע החוקים הם דווקא החוקים האלו. ובאמת שניסיתי, לשמור על הדעה שהייתה לי. למצוא מה לא נכון בטיעון שלך, להתייעץ עם אנשים, ולא מצאתי אף תשובה טובה. למרות הניסיון שלי להתכחש, הבנתי שפשוט שכנעת אותי.
לגבי הטיעונים של המוסר והמסורת, אני מרגיש פחות משוכנע. מרגיש שלגבי זה שהמתכנן חייב להתגלות, וההתגלות הזו היא זו שעוברת אלינו במסורת, יש פה הנחות גדולות שאני לא מרגיש שהן אינטואיטיביות עבורי.
אחד הדברים שמקשים עליי את קבלת המסורת, הוא שתוכן התורה והתלמוד לא מרשים אותי (הביקורת של ירון ידען). אתה טוען שברגע שאנחנו מקבלים את זה שהבורא קיים והמסורת נכונה, אז התוכן לא אמור לעניין אותנו. אבל מה אם התוכן היה ציור של ילד בגן? אז לא היינו מקבלים את זה כמסר מהבורא כנראה. השאלה איפה עובר הגבול, אני מסתכל על הטסקטים האלו, והאינטואיציה שלי אומרת שהם נכתבו על ידי אנשים שחיו באותה תקופה, בשר ודם, ללא התערבות אלוהית. קשה לי להאמין שהמתכנן הגדול שיצר את חוקי הטבע – אותו טיעון בדיוק ששכנע אותי שהוא קיים – כתב את היצירות האלו. הפער גדול מדיי. בין להמציא את ה-DNA, ולכתוב ספר כמו התורה.
האם לדעתך יש עוד משהו שאני צריך לעשות, או לשנות, או ללמוד? באופן כללי אשמח לדעתך.