עובדות היסטוריות בתלמוד
כשאומרת הגמרא "אמת המים חזרה לאחור והאילן נעקר ממקומו" זה ודאי לא נתון היסטורי אלא רעיוני, או שאיזה תנא ישן 70 שנה וכדו',
אבל נגיד אמירות שהם תוך כדי סוגיא, ולא דבר אגדתא, בהכרח חייבים לקבל כמו שהם?
לדוגמא- סוגיא תלמודית רצינית כמו זו שעם ישראל התחיל עבודה זרה רק כדי להתיר להם עריות, ומביאים קושיות ותירוצים ככה שזה נראה שמתכוונים לזה, האם אנחנו חייבים לקבל אותה כאמת היסטורית או שגם בזה ניתן לומר שזה בא לומר רעיון?
האם שיש מחלוקת של שני אמוראים בגמרא בהכרח שהם נחלקו על זה, או שמחברי הגמרא רצו שתהיה מחלוקת בזה (לשיטתך- כדי שיהיה מנעד אפשרויות ודינמיות בפסיקה) ולכן הצמידו לשם שמות של אמוראים, שלא באמת נחלקו בזה? והאם אפשר לומר שיש אמוראים שהם בכלל מומצאים ולא היו כלל?
איני שואל האם זה דווקא בצד הרעיוני, אלא רק האם זה הגיוני וסביר לומר שזה רעיוני, או שזה לא סביר בעיניך.
תודה רבה ואשריך בזה ובבא!
גם אם התנאים והאמוראים התכוונו לטענה היסטורית זה לא אומר שצריך לקבל אותה. אין סמכות פורמלית לגבי עובדות. אני לא חושב שהמציאו שמות והצמידו אותם לדעות. מאד לא סביר.
אני שואל אם כאשר אין לנו אינדיקציה לומר שמשהו אכן לא קרה, האם אני יכול עדיין לומר שלא סביר בעיני שאכן סיפור ההריגה של רבי עקיבא קרה כמו שמתואר, או שברוריה קפצה מהחלון, או שבן עזאי לא התחתן… כלומר פרטים היסטוריים שנותנים לנו על חייהם
לא הבנתי. אתה שואל האם מותר לך לגלות שלא סביר בעיניך שזה קרה? אם לא סביר אז לא סביר.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer