הטיעון הפיזיקותאולוגי
בטיעון הפיזיקותאולוגי, כפי שהצגת אותו בסדרת "אמונה", טענת שההסתברות לקבלת חוקי טבע שיובילו למורכבות היא מאוד נמוכה (שכן כמורכבות או נדירות התופעות, כך הנדירות של חוקי הטבע שמאפשרים את התופעות). השאלה שלי היא איך אתה מגדיר פה הסתברות? הרי יכולים להיות אינסוף מערכות חוקים (אינסוף לא כצורת דיבור, אלא ממש אינסוף- הרי הקבועים יכולים לקבל אינסוף ערכים). אם כך, איך מחשבים הסתברות במצב כזה, שבו יש אינסוף מערכות חוקים? אולי עדיף היה להשתמש פה בסבירות, שכן אין מרחב מדגם מוגדר?
אז דבר על סבירות. זה לא ממש משנה.
כן אפשר לדבר על סבירות, אבל השאלה שלי פה הייתה האם אפשרי לדבר במצב כזה על הסתברות (ללא קשר לטיעון הספציפי הזה)? במילים אחרות, אפשר לדבר על הסתברות כאשר מרחב המדגם הוא אינסופי, כמו במקרה שלנו?
וגם, כן בהקשר של הטיעון הספציפי, אם מדברים על סבירות ולא על הסתברות, אתה חושב שכוחו של הטיעון יורד? הרי האדם הנגדי יכול לומר שאין לו אינטואיציה ברורה לכאן או לכאן, כלומר אין לו אינטואיציה שיש יותר סבירות שזוהי מערכת נדירה, ואין לו אינטואיציה שהמערכת הזאת לא נדירה (ולכן הוא ב50-50).
אין שום הבדל. כשמדובר ברצף עוברים לצפיפות הסתברות. זה הכל.
אבל גם בלי זה, כשיש אינסוף ערכים אפשריים ויש לפנינו דווקא אחד שהוא מאד מיוחד יש כאן יד מכוונת. זה לא פחות חזק מטיעון הסתברותי מוגדר.
מה זאת אומרת צפיפות הסתברות? זוהי דרך לחשב הסתברות עם מדגם אינסופי?
וכן אני מסכים. השאלה היא איך אתה יודע שהערכים שלנו הם מיוחדים? תקן אותי (או תוסיף עלי) אם אני טועה, אבל נראה לי שטיעון מנצח לכך הוא שאנו יודעים מסימולציות במדע שמגוון ערכים שונים יפרקו את המערכת המורכבת שבועלמנו, ואם זה כך, אז זוהי אינדיקציה חזקה לכך שאין הרבה ערכים שיצרו את המורכבות הזו.
לא מבין לאן הדיון הזה הולך. הסברתי את העניין, אף שהוא לגמרי פשוט.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer