דיאלוג עם הפלג הירושלמי בכניסה ללשכת הגיוס

 
 
 
מכיוון שהשואל הקודם פצח בטקסט המדבר על ההשפעה החיובית שלך, רציתי להוסיף אנקדוטה קטנה. גם אם זו איננה שאלה — תסלח לי מראש.
אני חרדי, בוגר ישיבות. ניתו לומר שאני מבוסס בחיים, מפרנס, לומד, נשוי עם ילד — ובכל זאת החלטתי להתגייס.
הרבה מזה בהשפעתך.
אם ננתח, הרי שזה בעיקר בהקשר של הלגיטימציה לעמוד מול נורמות לא מקובלות בחברה, ולפעול על פי האמת שהגעת אליה — חרף המחירים.
כשהגעתי להתייצבות בתל השומר, מיד הקב"ה זימן לי לנצל אסטרטגיה נוספת שאתה הנחלת.
אקדים שפעם מישהו שאל אותך: מה עונים בדיון רעיוני מול אדם מוחלט ואטום בדעותיו?
ענית: לשכנע לא תצליח. מה שנשאר — זה להציג את חוסר העקביות והצביעות בדבריו.
 
כשהתקרבתי לשער הכניסה ללשכה,
מיד עטו עליי חבורה של צעירים מהפלג הירושלמי.
הם הקימו שם "דוכן חב"ד" קבוע שמטרתו לשכנע מתייצבים חרדים שלא להיכנס.
"אתה יודע שאם אתה נכנס — אין דיחוי. זה גיוס!" פתחו.
עניתי: אכן, בכוונתי להתגייס, כי כך הורו גדולי ישראל.
במבט מופתע שאלו: "מה זאת אומרת?"
עניתי: "גדולי ישראל כמו…" — כאן התחלתי להמציא שמות שלא קיימים, או שמות של רבנים מהציונות הדתית (נדמה לי שגם את השם שלך ציטטתי. גם כך לא מכירים). כל אלו — גדולים בתורה בפרנ'ם — הורו להתגייס למלחמת מצווה.
"אבל הם לא גדולי ישראל שלנו — שלך!" ענו, תוך כדי שהם מצביעים על החולצה הלבנה והחליפה שלי.
עניתי: "אתם יודעים, כשהייתי נער צעיר חשבתי שהנושא הזה של 'גדולי ישראל' הוא מאוד ברור, מחייב ואחיד בין כולם.
עד שיום אחד המציאות טפחה על פני. אז קם הפלג הירושלמי שחליטו — בניגוד לכל גדולי ישראל — לבחור 'גדול' משלו.
אז לא הצלחתי לעכל את זה.
היום אני מבין את זה לגמרי.
בסוף זו בחירה שלך. אתה בעצמך יכול להחליט איזה 'גדול' נראה לך בסברא יותר — ואחריו ללכת."
שתיקה קלה.
הבחור שנראה המרכזי ביניהם שאל: "אז בגללנו אתה מתגייס?"
אני: "כן, בגללכם!"
שתיקה נוספת.
 "טוב אם אין לכם מה להוסיף, אני הולך, לשמור עליכם, בהצלוח'ה" — אמרתי, ונכנסתי בשערי הלשכה.