דברי סופרים
הרב כתב ב'רוח המשפט' ובעוד מקומות על המושג 'דברי סופרים' ברמב"ם, לפי הרב דברי סופרים היינו המקור אך לא התוקף, ברמב"ם הל' עדות ג,ד נראה שדברי סופרים היינו התוקף- שכתב "דין תורה שאין מקבלין עדות לא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות אלא מפי העדים שנאמר על פי שנים עדים מפיהם ולא מכתב ידן, אבל מדברי סופרים שחותכין דיני ממונות בעדות שבשטר אף על פי שאין העדים קיימים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין, ואין דנין בעדות שבשטר בדיני קנסות ואין צריך לומר במכות ובגלות אלא מפיהן ולא מכתב ידן".
הרי שנמק את הדין שסומכים על עדות שבשטר מדברי סופרים, והוסיף נימוק של נעילת דלת- הרי שלא מדובר רק במקור מהפס' של 'וכתוב בספר וחתום' (גיטין לו.).
כיצד ניתן לישב מקור זה? תודה.
לא כתבתי את זה בשום מקום על המושג 'דברי סופרים'. בכלל בתרגום מערבית משתמשים בו באותה משמעות כמו דרבנן. יש שטענו בהקשר של מידות הדרש שהרמב"ם משתמש במונח הזה או במונח דרבנן במשמעות של מקור ולא של תוקף. זו לא המשמעות שלו תמיד. אני חולק גם על זה. הסברתי שם שלדעתי אין הבדל בין שאלת המקור לשאלת התוקף.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer