היחס למקדש בימינו

שלום הרב,
 
קראתי את דבריך אודות היחס למקדש בימינו, וברצוני להגיב על חלק מהדברים, אשמח לשמוע את דעתך על כך.
 
א. בנוגע לעניין ההלכתי, המצווה שבדבר – אתה מנסה להסתמך על דברי רש"י ותוספות שהמקדש ירד בנוי משמים, אך ברור שהדברים אינם אמירה הלכתית שמצוות בניית המקדש בטלה, אלא זו אמירה אגדית. 
הדברים על מקדש משמים הם היכי תימצי לתרץ שאלה שעולה על דברי הגמ', זו אמירה שיש אפשרות ניסית שכך יתרחשו הדברים ואפשרות זו מתרצת את דברי הגמרא, אבל ברור (להבנתי) שאין מדובר כאן על קביעה שיש לחכות באופן פסיבי עד שהנס הזה יתרחש, והרי אין סומכין על הנס, והרי כל מצווה שבתורה היא מצווה עלינו – לא מצווה על הקב"ה.
רש"י עצמו כותב שדברי יחזקאל הנביא נכתבו כדי שנדע כיצד לבנות את המקדש. 
לשון אחר: האמירה שהמקדש ירד משמים הם תשובה אפשרית על השאלה כיצד יתרחש בניין המקדש בפועל. ההלכה נותרה כתמיד – המצווה מוטלת על עם ישראל. 
 
אני חושב שהדברים פשוטים והגיוניים, ודומני שאם לא הקושי להבין מצווה זו בימינו, גם אתה לא היית מעלה בדעתך שיש מקום לבטל מצווה בגלל אמירה אגדית תמוהה זו. 
לא?
 
ב. גם אם "נסתדר" עם העניין ההלכתי, עדיין אי אפשר להתעלם מכך שחלק נכבד ביהדות שלנו הוא כמיהה למקדש ולהשבת העבודה. גם אם נמצא פטור מלבנות את המקדש בפועל. עדיין מבחינה מהותית, להיות יהודי כולל בתוכו לרצות את בניין הבית, הרי כל התפילות שלנו מלאות בבקשות על השבת העבודה לדביר ביתו ושם נעלה ונשתחווה, זה דבר שמלמד אותנו שעלינו לרצות זאת ולצפות לכך. 
האם תאמר שאפשר להתעלם מזה ולהתייחס לתפילה בתור טקסט שעלינו לומר בלי שום כוונה אמיתית רק כדי לצאת ידי חובה?
 
ג. אתה מתייחס לדברי הרמב"ם (במורה נבוכים) שהקרבנות ניתנו בעולם עובד עבודה זרה שזו הדרך היחידה לעבודת הא-ל שהוא מכיר, מכוח זה אתה רוצה לומר שכיום שעבודת הקרבנות רחוקה מעולמנו, מסתבר שאפשר להסתדר בלי זה. 
אתה גם מדבר על כך שאינך מחפש חוויה רליגיוזית ושמבחינתך זו תחושה פרימיטיבית.
ראשית, הרמב"ם עצמו כותב שהמשיח יחזיר את עבודת הקרבנות, כך שלמרות ההבנה שלו במו"נ עדיין ניתן להבין שזוהי מצווה גם בעתיד. (אני יודע שישנם שמחלקים בין הרמב"ם של המו"נ לשל המשנה תורה, איני יודע מה דעתך בנידון, אך בכל אופן – ).
אני חושב שאולי ניתן להבין את הנושא בצורה כזו (אולי זו גם כוונת הרמב"ם, ואולי לא): יש לבני האדם צורך בחויות רוחניות, זה צורך מאוד בסיסי בנפש, והתורה מנתבת את הצורך הנפשי הזה לכיוון בריא, למקדש, כמו שהיא מנתבת אותנו בנוגע לכל צורך ונטיה שיש לנו (אוכל, מיניות וכו'). הצורך בחויות רוחניות ובמקום של קדושה הוא צורך בסיסי וזה מה שהניע את עובדי ע"ז הקדמונים.
האם הצורך הנפשי הזה, שהוא כנראה אכן משהו קמאי כדבריך, משהו יסודי ובסיסי (כמו שאפשר לומר גם על הצורך באוכל ובמיניות) חלף מן העולם? כלל וכלל לא. צא וראה מה קורה בעם ישראל כאשר אין מקדש: פולחני קברים במירון ובאומן ועוד ועוד. (לעומת זאת כדי להיכנס למקדש יש צורך להיטהר מטומאת מת, כלומר המקדש הוא ההיפך מכך והוא מרחיק את האדם מפולחן קברים).
 
יתכן שאתה לא מרגיש צורך כזה, אבל לרוב, או לפחות לחלק גדול, מבני האדם הצורך והמשיכה האלו קיימים. כך שניתן לומר שגם בדורינו יש צורך במקדש. 
 
אשמח לשמוע את דעתך על הנקודות האלו,
 
בברכה,