מדרש יוצר
כאשר דרשה יוצרת הלכה חדשה מפסוק כלשהו, לשיטה שזה יוצר הלכה דאורייתא (הרמבן), מה עשו בני ישראל קודם שמדרש יצא את ההלכה הזו ? פשוט עברו על עבירה דאורייתא (בלי מודעות) ? למשל, קודם שדרשו שיש לכבד תלמידי חכמים (הלכה שנובעת מדרשה של ״את״) מה היו עושים ? פשוט לא היו מכבדים אותם והיו עוברים על עבירה דאורייתא ?
בהחלט. מה הבעיה? כל עוד לא דרשו את הדין הזה הוא לא היה ידוע ולכן גם מי שעבר עליו היה אנוס.
אבל גם זה לא הכרחי שמדובר על כל הדורות הקודמים. לפעמים דרשו את הדין עוד לפני כן, ורק הדרשה שבידינו היא מחכם פלוני.
הבעיה היא שזה באמת לא סביר. הלכה דאורייתא זה ציפייה ישירה של הקב״ה מאיתנו. אז אם הוא מצפה ממני משהו סביר מאד שיגיד לי אותו, ולא יחכה כמה וכמה דורות עד שיבוא חכם אחד ויחדש לנו את מה שהקב״ה מצפה ממנו.
מצפה מאיתנו*
אולי דוגמה לאפשרות האחרונה ישנה בלינק להלן. משתמע שרבי עקיבא דרש ויצר ולא ציטט מסורת שאל"כ מה המקום לביקורת של רבי טרפון, ומתברר שרבי עקיבא כנראה קלע להלכה שנשתכחה.
(לא זוכר היכן ובאיזה הקשר ראיתי שמביאים את המקור הזה. לגופו אמנם לא ברור שרבי עקיבא קלע למסורת אלא רק שהמסורת לא מנוגדת אליו, אך יש סבירות שאם רבי טרפון זוכר מה ראה והמסורת הייתה דלא כרבי עקיבא אז היה מזדמן לרבי טרפון לראות סתירה לרבי עקיבא)
אי אפשר לכתוב הכל (ראה עירובין כא למה לא נכתבו הלכות דרבנן). מעבר לזה, שאלתך היא על הדרש בכלל. מדוע הקב"ה בחר לתת תורה עם דרש. לא יודע את שיקוליו.
במחשבה שניה מהמקור בספרי הנ"ל נראה שממש הניחו שגם דרש יוצר לא יכול לסתור מסורת, כלומר הניחו שגם בעבר ידעו את הדרשות היוצרות או לפחות זכרו את המסקנות שלהן (לכל הפחות על פי רוב). וא"כ התנאים לא החזיקו בטענה "בהחלט. כל עוד לא דרשו וכו' מי שעובר עליו היה אנוס" או לכל הפחות ראו בה דוחק משמעותי.
בחצוצרות תוקעים מדאורייתא (לדורות) במעמד הקהל ובמלחמת מצווה ובקורבנות ציבור מסוימים (במדבר י,ז-י). מהתורה בראש השנה (כל שנה) וביום כיפור ביובל תוקעים בשופר, ובמקדש הוסיפו על השופר חצוצרות ע"פ הפסוק בתהלים "בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך השם".
בספרי שם (במדבר י,ח) הנידון האם כהנים בעלי מומים הפסולים לעבודות המקדש כשרים לתקיעה בחצוצרות. רבי עקיבא דרש דרשה בפסוקים בבמדבר הנ"ל שחצוצרות כדין שאר עבודות וכהנים בעלי מומים פסולים. רבי טרפון מביא כנגד זה עדות ראיה שראה את דוד שלו חיגר עומד ומריע בחצוצרות. רבי עקיבא עונה לו שאולי דוד שלו תקע תקיעות שאינם מהתורה (או לפחות שאינם מהפרשייה הנ"ל שבה הדרשה קיימת) אלא בראש השנה או ביום הכיפורים של יובל. ורבי טרפון נזכר שאכן כך ראה, ומכריז: "העבודה שלא בדית. אשריך אברהם אבינו שיצא עקיבא מחלציך. טרפון ראה ושכח, עקיבא דורש מעצמו ומסכים להלכה. הא כל הפורש ממך כפורש מחייו".
רבי טרפון מתפעל מכך שרבי עקיבא "דרש מעצמו והסכים להלכה", זאת אומרת שרבי עקיבא לא הביא דרש סומך אלא דרש יוצר. וא"כ רואים שגם כלפי דרש יוצר בא רבי טרפון וטוען שאיננו נכון כי בעבר לא נהגו כמותו.
משמע רבי טרפון מניח, ובזה רבי עקיבא כנראה מסכים איתו, שלא ייתכן (או שזה בלתי סביר) להניח שבדור קודם לא ידעו את ההלכות הנכונות למעשה. כלומר משתמעת כאן הנחה שכל המסקנות של הדרשות היוצרות (כלומר הדרשות היוצרות עצמן) היו ידועות בעבר, אלא שהשתכחו, וכיום מי שדורש דרש יוצר צריך להניח שהוא רק משחזר דרשה שהייתה ידועה בעבר ונהגו על פיה.
אמנם ייתכן שהמסורת היא לא ראיה מוחלטת ורבי עקיבא אכן יכל לתרץ (בדוחק) שבעבר לא חשבו על הדרשה הנכונה הזאת עד שקם רבי עקיבא ודרש.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer