איך גדולי ישראל כתבו ספרי התנהלות לחיים כאשר הם שונים בצורה די מהותית מ99% מהאנשים?
שלום,
אני חושב שיהיה מוסכם על כולם להגיד שגדולי ישראל כמו האר"י, הרמח"ל, הרב קוק וכדומה היו אנשים עם רמות משכל מהגבוהות ביותר, עם יכולות יצירתיות מהגבוהות ביותר וכן הלאה לגבי שאר המידות והתכונות.
אז איך הם יכלו לכתוב ספרים עם הנחיות, דרכי פעולה, דרכי חיים וכן הלאה, כאשר אולי אפילו שניה אחת מחייהם הם לא חוו את צורות החשיבה / יכולות / התנהגות של בן אדם רגיל / ממוצע?
זה כמו למשל שאומרים על אנשים שלא חוו בעיה נפשית רצינית כמו דכאון "אמיתי" או חרדות קשות שהם לא יוכלו להבין באמת אנשים שכן חווים כאלו דברים.
או למשל אם בן של מיליארדר שכל חייו היה מיליארדר יכתוב ספרים שונים של דרכי פעולה וחיים לאנשים, הרי אנשים לא יתייחסו לזה ברצינות כי יגידו – איך הוא בכלל יכול להבין את החיים של אדם רגיל? לא כל שכן של אדם עני שכל חייו חי בעוני. או שכן יקראו את זה כדי "לקבל תובנות" אבל כל הזמן ירגישו שמשהו כאן לא אמיתי / מדוייק / נכון.
אני חושב שמי שמתייחס לדבריהם כסט הנחיות התנהגות מפספס את העיקר. הם כותבים מה נכון ומה ראוי ולא כיצד ליישם וכיצד להתנהג. את זה כל אחד מחליט לעצמו. (אגב, בעיניי, גם מה שנכון וראוי כל אחד אמור לגבש בעצמו.)
שלום,
לא כל כך הבנתי את התשובה.
הרמח"ל למשל במסילת ישרים כותב הנחיות בזהירות איך לפשפש וכו' ובזריזות איך להיות זריז וכן הלאה.
הרב קוק באורות התשובה למשל כותב כל מיני הנחיות מעשיות.
הם כותבים הצעות ולא הנחיות. לפחות כך ראוי להתייחס לזה.
איזה דבילי לחשוב בקיבעון שגדולי התורה לא חוו נסיונות, הדרגות של הצדיקים זה רק מכח הקשיים שהם עברו גם אם למעשה זה לא אותם נסיונות אבל הם חוו את אותם בעיות.
וכבר אמרו חכמינו כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. מי שיש לו יצרים גדולים יותר והוא גם יותר חכם אין זה מונע ממנו להועיל למי שעובר חויות פחותות ממנו.
כמובן שהם מעולם לא התכוונו לספר הוראות, שזה ניתן לנו רק בהר סיני…
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer