איסור הנאה מפקיע בעלות?

כידוע, נחלקו הראשונים ביחס לאיסורי הנאה, האם יש או אין בעלות עליהם.
לשיטות שאין בעלות באיסוה"נ , אז חמץ אינו יוצא דופן. ההנחה כאן היא שאם אין לך שום אפשרות שימוש מותר אז אין כאן בעלות, ודה פקטו היא פוקעת. חמץ יוצא מן הכלל רק במובן הזה שהתורה הגדירה אותו ברשותי למרות שאינו שלי, כדי שאעבור עליו בבל יראה ובל ימצא.
לשיטות שיש בעלות על איסוה"נ, באמת בחמץ התחדש שהוא חריג ובכלל אינו שלי (אלא לעבור עליו). ניתן להבין זאת בכמה צורות: א. בכל איסוה"נ יש ממד של בעלות מוגבלת ובחמץ די בזה כדי לעבור בבל יראה. ב. בחמץ יש חידוש מיוחד שבכלל אינו שלי (כמו עוד חומרות שיש בחמץ). 
ראה למשל דיון בנושאים הללו כאן: http://asif.co.il/?wpfb_dl=911