אי האמון ברצון חופשי, נובע מהפרעה נפשית, לעתים?

אהלן,
לפני זמן מה, לאחר שניסיתי טיפול להפרעות קשב, ע\"י ממריץ, הרגשתי כי הפרספקטיבה שלי למציאות, השתנתה. גם לאחר זמן מה, מהפסקת הטיפול. (בדיעבד, התברר כי הטיפול היה רע עבורי, וכי הותיר עקבות, תקופה אחריו.)
אני חשבתי, שפשוט אני הרבה יותר אינטליגנט (בעקבות הטיפול), ואולי זוהי גישתם של אינטליגנטים-בצורה יוצאת דופן, לעולם. (גישה כואבת, יש לציין.)
הסתכלתי בסיבתיות מלאה, על העולם. הסתכלתי על בני אדם, כולל רשעים (לאורך ההיסטוריה), כאנשים שע\"י שרשרת סיבתית, שלא תלויה בהם, נעשו כך. (ולא הבנתי, איך בדת, אנו כ\"כ מתייגים אותם כרשעים.)
רציתי וחיפשתי להאמין ברצון חופשי, והגדרתי עצמי כך, אך בתוכי היו ספקות. זו הייתה מין דלוזיה כזו, המתאפיינת ב\'נורמליות\' ובטיעונים \'הגיוניים\', אך הקביעה הייתה נחרצת למדיי. (ושוב, גרמה לי להיות עבד לסיבתיות היומיומית.)
אתה לא פסיכולוג, אני יודע, היה לי חשוב לציין את הנ\"ל כדי לשאול את השאלה, שהכותרת מסגירה. (יש לציין, שתופעה זו, חלפה.)
קראתי מחקר, שטוען כי חוסר היכולת להאמין ברצון חופשי, נובע, או יכול לנבוע, מבעיה נפשית. נזכרתי שבאותה תקופה \"רעה\", צפיתי בוידאו (אם איני טועה) ביוטיוב (אם איני טועה), שבו טענת כי ישנם אנשים שאמרו, כי אינם מרגישים שיש להם בחירה חופשית.
השאלה היא, האם ידוע לך, לאורך השנים, בהן אתה עוסק בתחום, כי יש קשר בין בעיה נפשית, לבין חוסר אמון ברצון חופשי?
ואם, אנו מושתתים במידה גבוהה על ההשפעות על נפשנו, האם יש מקום לפילוסופיה בעולמנו? (כל רעיון פילוסופי נובע מעקרונות סוביקטיבים, כולל ניהיליזם- שאין אפשרות להוכיח כי נכון)
 
תודה על הבמה!