אי עביד לא מהני מעש"ש.

דין אי עביד לא מהני שייך גם בגזירות דרבנן כמו איסור לדון ולקדש בשבת? או רק בדאורייתא?

אורן. נדמה שמדברי הרב משמע שאין דין זה שייך בדרבנן, עיין בסו"ד.
הרב. עירוב חצירות הוא גם עניין מציאותי ולא הלכתי?

הפוך. בדבריי רואים שכן שייך.
הדעות חלוקות בזה. כעת מצאתי מאמר של ידידי הרב מאיר ברקוביץ. ראו שם בתחילת פרק ח מקורות ודיון בדיוק בגמרא שהזכרתי
:http://www.rambish.org.il/journals/a/avnei_mishpat/vol014/avm01404.pdf

ומה לגבי עירוב? מדוע זה לא עניין הלכתי אלא מציאותי?

עירוב חצירות כמובן

לא אמרתי שעירוב חצרות הוא עניין מציאותי. כאן זה באמת לא ברור לי. אני נוטה לחשוב שגם כאן זה עניין מציאותי, כי אם הבתים מעורבים זה בזה זהו סטטוס מציאותי. אבל יש מקום להתווכח כאן.

הגמ' דנן עוסקת בעירוב חצירות, אולי יש להוכיח מכן שאכן זה עניין מציאותי

אבל היא עסקה בהקמת המחיצות ולא בהנחת העירוב עצמו. זו שאלה שונה. הקמת המחיצות היא ודאי עניין עובדתי.

ההשלכה להקמת המחיצות היא העירוב, והעירוב תלוי בדין, לא?
(אני מרגיש שאני מפספס משהו בדברי הרב, ולא מצליח לשים את האצבע על הנקודה).

קיומה של המחיצה הוא עובדה. אבל המחיצה כשלעצמה אינה עירוב שהרי י להניח עירוב חצרות. הנחת העירוב קונה את העירוב, וכאן יש חלות כלשהי. לכן כאן התלבטתי אולי יהיה שייך אי עביד לא מהני (אם תניח את העירוב באיסור). לגבי המחיצה זו שאלה עובדתית האם יש כאן חצר שדורשת/מאפשרת עירוב, וכאן לא שייך אי עביד לא מהני.

בהחלט, אך כאן הגמרא דנה שהמחיצה שנעשתה בשבת תועיל אף לעירוב חצירות.

הסברתי את זה.

כוונת הרב היא, שהמציאות של המחיצה יוצרת את הדין של העירוב? דהיינו הדין תלוי במציאות?
סורי על הנדנוד, פשוט נדמה לי ש לא תפסתי

כן

שכוייעח!