אלוהים כגורם סמכותי
מישהו בא ושואל אותך ״אני מאמין באלוהים אבל בכל זאת למה לציית למצוותיו ולחוקותיו?!״, אתה עונה לו ״אם אתה שואל סימן שאתה לא מבין מה זה להאמין. להאמין באלוהים פירושו להאמין בגורם שיש לו סמכות לציית עליו דברים״. קושיא מעיקרא ליתא.
ואולם, אולי אפשר להדיב לך ככה:
יש לאלוהים סמכות להגדיר מצבים שבהם אני חייב לשבת בסוכה, אבל בכל זאת זה תא מטיל עלי חובת התנהגות. במילים אחרות המונח הדאונטי ״חייב״ יכול להתפרש בשתי צורות: או ככלל הגדרה (שמגדיר מצבי עניינים בעולם) או ככל התנהגות (המטיל על הנמען חובה לעשות משהו).
לדוגמה, קטין יכול להיות ״חייב כסף״ (אם הוא גזל או לווה למשל) אבל חיוב זה אינו מטיל עליו חובת התנהגות כלשהי (למיטב ידיעתי).
אז גם לגבי האל ניתן לומר אותו דבר, אמנם יש לו סמכות להגדיר מצבים אבל איך יש לו סמכות להטיל עלי חובת התנהגות ?
בטור על אותיפרון הסברתי שהמצב בדיוק הפוך: ההגדרה של טוב ורע ואסור ומותר כפויה עליו. רק החובה לנהוג כך היא מכוח סמכותו.
אבל מעבר לזה איני מבין מה המקור לחילוק שלך. מניין הסמכות להגדיר ומדוע מאותו מקור לא נלמד את הסמכות לחייב.
לדוגמא: קטין שבר כלי שלי. השופט יגיד ״הקטין אמנם במציאות חייב לך כסף (הוא מגדיר כאן מצב שבו הקטן חייב כסף לניזק, לי) אבל מה לעשות הוא קטין אי אפשר לחייבו להחזיר (השופט לא יכול להחיל כלל התנהגות על הקטין – בגלל שהוא קטין)״.
נגיד אותו דבר לגבי הקב״ה. הוא יכול להגדיר מצבים, אבל אולי מסיבה x או y אין הוא יכול להחיל עלינו חובת התנהגות (אנחנו בני אדם יש לנו יצרים אנחנו דחופים שחיי השעה וכו וכו וכו)
EA*
לא אמרתי שאיני רואה הבדל בין הגדרה לחובה. הרי בעצמי הקדשתי לזה טור (אותיפרון). שאלתי למה לטעון שלזה יש לו סמכות ולזה לא? מה עוד שכתבתי שם בטור שדווקא ההגדרה כפויה עליו ולא נובעת מסמכותו. רק החובה נובעת ממנה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer