אלוהים משחק במחבואים

אלוהים ברא את העולם כדי שנעשה את רצונו (מוסר + הלכה). כל המשחק מתחיל כשאתה מכיר באלוהים המצווה, ואז נדרש לבחור בטוב. יש מספיק יצר הרע שלא נעשה את הטוב גם כשהוא ברור לנו. אלוהים הביא לנו פה בעולם תנאי התחלה די גרועים כך שהמשחק אפילו לא מתחיל לגבי כל-כך הרבה אנשים בעולם. קורלציה גיאוגרפית כל-כך חזקה שתקבע האם אתה מתחיל את המשחק שכמעט תלויה לחלוטין איפה גדלת ואיך חינכו אותך.

אני מבין שאתה טוען שאחרי שיש בידך ראיות חזקות לקיומו של אל מצווה, כל שאר השאלות נשארות בצריך עיון והן לא מפריכות את קיומו אבל:
1. גם אתה מודה שאל שהתגלה כדי לגלות לנו את רצונו זה יותר חלש ראיית והאווידנציה שלנו לא מאד גבוהה שם.
2. כל אותן קושיות אולי לא אמורות לשנות את אמונתך כל אחת לגופה בדבר קיומו, אך כל אחת כזו היא לפחות מכה בכנף לתיאוריית אלוהים מצווה קיים, כאשר תאוריית אלוהים מצווה לא קיים מסתדרת נהדר עם כל הקושיות הנ"ל.

כמה קושיות כאלו יספיקו על מנת שתחליף פרדיגמה כפי שלימדנו רבי תומס קון?

אפשר היה גם לשאול מדוע הוא נתן לנו בחירה ולא תכנת אותנו לעשות מה שהוא רוצה. כנראה שמעבר לשורה התחתונה הוא גם רוצה שנבחר. כעין זה ייתכן שהוא רוצה שנגיע לזה ולא להאכיל אותנו בכפית. אבל כאמור לדעתי הראיות הן טובות והיצרים הם בידינו ולא בידיו, ולכן כל הדיון הזה הוא רק על הצד שלא.

שלום הרב,
הקשבתי לכל הטיעונים שהצלחתי למצוא, ועדיין לא הגעתי לרמת וודאות מספקת. הטענה שאם נדע בוודאות שאלהים דורש מאיתנו דרישות דתיות, זה ישלול מאיתנו את יכולת הבחירה, היא טענה שגויה, משום שאנחנו רואים בתנ"ך שגם כאשר יש ודאות במציאות ה', עם ישראל חוטא. ואפילו אנשים שחוו התגלות ישירה לפעמים לא מקיימים את מצוות ה' (ע"ע יונה, משה, דוד ועוד..).
מה גם שמהמציאות שלנו אנחנו מכירים מצבים שבהם יש לנו וודאות באמיתות מוסריות כלשהן, ועדיין אנחנו נופלים ולא מקיימים אותן, מתוך חולשת הרצון, עצלנות, או הליכה אחר היצר. איך אם כן ניתן לומר זה רק מתוך יצר או הטיה?