בן סורר
ראיתי את הדברים בנושא בטור על מצוות הצהרתיות, אבל יש נקודה שעברת עליה אבל לא מחודדת לי מספיק –
האם ר' יהודה, שדורש דרשות משונות מאד, חשב באמת שזו כוונת התורה ושזו פרשנות לגיטימית? במידה ולא מדובר בשימוש "חוקי" בדרכי הדרש, האם עלינו להבין שיש לנו (או אולי לחז"ל הייתה) סמכות להחליט על דעת עצמנו מוסרית-סוציולוגית שמשהו בתורה לא ראוי ולהנפיץ משהו במילים כדי לבטל אותו? במידה וכן, מה היקף ולמי יש רשות להשתמש בכלי הזה?