בקשר לגם עדן וגיהנום

ומה דעת הרב על ספר חנוך?

ובנוסף אם אפשר לשאול מה ברב היה מחשיב כמסורת?
כלומר איך אפשר להבדיל בין סברה למסורת?

אין לי דעה. לא מכיר.
אין לי קריטריון חד וכללי. אם אומרים על הלכה שהחא הלמ"מ סביר שזו מסורת (אמנם יש יוצאים מן הכלל). באגדות ואמונות ספק רב אם יש מסורות מסיני.

למה שלא תהיה מסורת על גן עדן וגיהנום? אם הקב"ה ברא גן עדן וגיהנום אז סביר שהוא ירצה שנדע על זה, אחרת מה התועלת.

הכל יכול להיות סביר. לא רואים במקורות שאכן התקבלה מסורת על כך.

כלומר כשאמרת שבאגדות ואמונות ספק רב אם יש מסורות זאת לא אמירה רק מסברא אלא בעיקר מפרשנות המקורות?

נכון

חנוך למיטב הבנתי הוא ספר חיצוני שכמעט סיים בתנ"ך על נביא(?) שעולה השמימה ועובר מסע בין גן עדן וגיהנום (למרות שאני לא בטוח שאלו השמות המשומשים שם אבל מסתומא מהמתרחש שבזה מדובר
זה ספר שקודם לנצרות

סיכום של ספר חנוך, הכולל את המבוא המפורט של אברהם כהנא ואת תוכן הספרים עצמם (חנוך א' וחנוך ב').

הסיכום מחולק לשלושה חלקים עיקריים:

סיכום המבוא של אברהם כהנא לספר חנוך א' (הכושי).

סיכום תוכן ספר חנוך א' (הכושי), מחולק לפי חמשת חלקיו.

סיכום המבוא לספר חנוך ב' (הסלאבי).

1. סיכום המבוא של אברהם כהנא (חנוך א')

המבוא המקיף של כהנא מספק רקע היסטורי, תאולוגי וספרותי חיוני להבנת הספר.

מעמדו של חנוך: המבוא פותח בהסבר כי דמותו של חנוך, אשר "לקח אותו אלהים", שימשה בסיס לאגדות רבות על עלייתו לשמיים בעודו בחיים. ספרים רבים, המכונים "ספרות חנוכית", נכתבו בשמו, אך כל אחד מהם שימש מסגרת לרעיונותיו של מחברו.

דחיית הספר ביהדות: לאחר שהנצרות הקדומה החלה להשתמש בספרים אלה כדי לבסס את אמונותיה, היהדות הרשמית דחתה אותם. חז"ל אף הרחיקו לכת וערערו על צדקותו המוחלטת של חנוך (למשל, "היה חנף", "פעמים צדיק פעמים רשע") כדי להרחיק את הספר מהשיח היהודי. ספרות התנאים והתלמודים מתעלמת ממנו כמעט לחלוטין.

החזרה למסורת היהודית: לאחר שההתבדלות מהנצרות הושלמה, דמותו של חנוך חזרה להיות חביבה, במיוחד במסורת המיסטית, שם הוא מזוהה עם המלאך מטטרון, "ספרא רבא". ספר הזוהר מצטער על אובדן ספרי חנוך הקדומים לישראל.

גילוי מחדש: ספרי חנוך אבדו במערב אך שרדו במזרח. חנוך א' שרד בתרגום לשפת געז (אתיופית) והתגלה לעולם המערבי במאה ה-18. המקור העברי תורגם ליוונית, וממנה לגעז. קטעים מהתרגום היווני נמצאו גם הם.

מבנה הספר ומחברו: כהנא טוען כי הספר נכתב על ידי מחבר אחד בתקופות שונות. הוא מחולק לחמישה חלקים עיקריים, ולכל אחד מהם פתיחה משלו. הרעיון המרכזי המאחד את הספר הוא המשפט העתידי על הרשעים והגמול לצדיקים באחרית הימים (ימות המשיח).

זמן ומקום: הספר נכתב בארץ ישראל בתקופת מרד החשמונאים (לפני מותו של יהודה המכבי). המחבר היה חלק ממחנה "הצדיקים" שנלחמו במתייוונים העשירים והמושחתים, אשר זנחו את התורה וחיו חיי הוללות. הספר הוא זעקת המאמינים נגד الظلم החברתי והדתי של תקופתם.

השפעה: לספר חנוך הייתה השפעה עצומה על ספרים חיצוניים אחרים (ספר היובלים, צוואות השבטים) ועל הספרות המיסטית היהודית המאוחרת (ספרי היכלות, ספר הזוהר).

2. סיכום תוכן ספר חנוך א' (הכושי)

הספר מחולק לחמישה חלקים ברורים:

חלק א': ספר המלאכים (או ספר העירים) (פרקים א'–ל"ו)

חלק זה מתאר את הסיבה הראשונית לשחיתות בעולם ואת מסעותיו של חנוך.

חטא המלאכים: מאתיים מלאכים ("עירים") יורדים מהשמיים אל הר חרמון, חומדים את בנות האדם, לוקחים אותן לנשים ומולידים עמן ענקים (נפילים). הם מלמדים את האנושות כשפים, אסטרולוגיה, ייצור כלי נשק ותכשיטים, מה שמביא לאלימות, שחיתות וחטאים על פני הארץ.

התערבות שמיימית: זעקת הארץ והנשמות המעונות עולה לשמיים. ארבעת המלאכים הגדולים (מיכאל, אוריאל, רפאל וגבריאל) פונים לאלוהים.

גזר הדין: אלוהים שולח את המלאכים להעניש את החוטאים. אוריאל נשלח להזהיר את נח על המבול הקרב. רפאל מצווה לכבול את המלאך עזזאל ולהשליכו לחושך עד יום הדין הגדול. גבריאל נשלח להסית את הענקים להילחם ולהשמיד זה את זה.

שליחותו של חנוך: חנוך נשלח אל המלאכים שנפלו לבשר להם את גזר דינם הנצחי. הם מבקשים ממנו להתפלל בעדם, אך תפילתו נדחית.

מסעות חנוך: חנוך נלקח למסע קוסמי בו הוא רואה את סודות הבריאה: אוצרות הרוחות, השלג והגשם, קצות הארץ, ושבעת הרי הפלא. הוא רואה את מקום עונשם של המלאכים החוטאים (עמק אש), ואת השאול (שְׁאוֹל) המחולק למדורים נפרדים לצדיקים ולרשעים, ואת גן עדן, עץ החיים ועץ הדעת.

חלק ב': ספר המשלים (פרקים ל"ז–ע"א)

חלק זה, המורכב משלושה "משלים", הוא החלק המשיחי והאפוקליפטי ביותר.

המשל הראשון: מתאר את משכנות הצדיקים והקדושים ואת "אדון הרוחות". חנוך רואה את סודות הרעם, הברק, הרוחות והמאורות.

המשל השני: מציג דמות משיחית מרכזית המכונה "בחיר הצדק", "בן האדם" ו"הנבחר". דמות זו הייתה קיימת לפני בריאת העולם, והיא עתידה לשבת על "כסא הכבוד", לשפוט את העולם, להשפיל מלכים ושליטים רשעים, ולהביא גאולה לצדיקים שישכנו עמו.

המשל השלישי: מתאר את הגמול העתידי לצדיקים, את סודות הטבע, ואת דינם של המלכים והרשעים שיימסרו לידי הצדיקים. בסיום החלק, חנוך עצמו עולה לשמיים ומזוהה עם אותו "בן האדם".

חלק ג': ספר מהלך מאורות השמיים (הספר האסטרונומי) (פרקים ע"ב–פ"ב)

חלק זה מוקדש כולו לקוסמולוגיה ולוח שנה.

המלאך אוריאל מראה לחנוך את חוקי השמיים: תנועת השמש והירח דרך שנים-עשר "שערים" בשמיים, המסדירים את אורך היום והלילה ואת עונות השנה.

הספר מציג לוח שנה שמשי בן 364 ימים, בניגוד ללוח הירחי שהיה מקובל. לוח זה נחשב למושלם ואלוהי.

חלק ד': שני מראות החלום (פרקים פ"ג–צ')

חלק זה מכיל שתי נבואות אלגוריות שחנוך ראה בחלומותיו.

החלום הראשון (המבול): חנוך רואה בחזון את חורבן הארץ במבול כעונש על חטאי המלאכים ובני האדם.

החלום השני (אפוקליפסת החיות): זהו החזון הארוך והמפורט ביותר. הוא סוקר את כל תולדות ישראל באלגוריה, מאדם הראשון ועד אחרית הימים.

הדמויות: האבות הם פרים לבנים, עם ישראל הוא עדר של כבשים, ומנהיגיהם הם אילים. אויבי ישראל הם חיות טרף שונות (אריות – אשור ובבל, דובים – פרס ומדי, חזירי בר – היוונים הסלווקים). המלאכים שנפלו הם כוכבים נופלים. "אדון הכבשים" הוא אלוהים.

ההיסטוריה: החזון מתאר את יציאת מצרים, מתן תורה (בניית "מגדל גבוה"), חטאיהם של המלכים, חורבן הבית הראשון והגלות (הכבשים נמסרות ל"שבעים רועים" – המלאכים הממונים על האומות, שמתעללים בהן).

תקופת החשמונאים: בסוף התקופה, צומחות קרניים ל"טלאים", והם (החשמונאים) מתחילים להילחם בחיות הטרף ובעורבים.

אחרית הימים: החזון מסתיים במשפט הגדול, בניית בית חדש וגדול יותר (ירושלים החדשה), התאספות כל הכבשים ששרדו, והופעתו של "פר לבן" עם קרניים גדולות (דמות משיחית), שכל החיות והעמים משתחווים לו.

חלק ה': דברי חנוך ותוכחתו (פרקים צ"א–ק"ח)

חלק זה הוא אוסף של תוכחות, נבואות וברכות.

חזון השבועות (אפוקליפסת השבועות): ההיסטוריה מחולקת לעשרה "שבועות" (תקופות). כל שבוע מאופיין באירוע מרכזי (חנוך, נח, אברהם, משה, בניין הבית, חורבנו, דור של פושעים, בניין בית חדש ומשפט, ולבסוף משפט עולמי וקיצי).

תוכחה לרשעים: חנוך פונה אל הרשעים, העשירים והמושחתים, ומתאר את עונשם הנורא באחרית הימים. במקביל, הוא מעודד את הצדיקים הסובלים ומבטיח להם גמול ושמחה.

לידת נח: קטע המתאר את לידתו הפלאית של נח (עורו לבן, שערותיו כצמר, ועיניו מאירות). אביו למך חושש שהוא בן למלאכים, ופונה למתושלח, ששואל את חנוך. חנוך מבשר לו שנח אכן בנו, והוא זה שישרוד את המבול ויחדש את האנושות.

סיום: הספר מסתיים בתיאור הברכות המיועדות לצדיקים והאש הנצחית המוכנה לנפשות הרשעים.

3. סיכום המבוא לספר חנוך ב' (הסלאבי)

הטקסט כולל גם מבוא לספר חנוך השני, השונה מהראשון.

גילוי ומקור: ספר זה שרד רק בתרגום לסלאבית (רוסית עתיקה וסרבית). כמו חנוך א', גם הוא תורגם במקורו מעברית ליוונית, ומיוונית לסלאבית. המבוא מציין עדויות לשוניות רבות המצביעות על מקורו העברי.

תוכן הספר: ספר זה מתמקד במסעו של חנוך דרך שבעת הרקיעים.

בכל רקיע, חנוך רואה דברים שונים: ברקיע הראשון הוא רואה את שליטי הכוכבים; בשני את המלאכים החוטאים הכלואים בחושך; בשלישי את גן עדן (לצדיקים) ואת מקום העונש הנורא (לרשעים); ברביעי את מהלך השמש והירח; בחמישי את ה"עירים" (הנפילים) השותקים והאבלים; בשישי את המלאכים האחראים על סדרי עולם; ובשביעי את הכרובים, השרפים וכסא הכבוד.

השינוי של חנוך: חנוך מובא בפני אלוהים, פושט את בגדי הארץ, נמשח בשמן קדוש, ולובש "בגדי כבוד" והופך למלאך זוהר. הוא נהיה הסופר האלוהי שכותב את כל סודות הבריאה.

חזרה לארץ והכהונה: חנוך נשלח חזרה לארץ ל-30 יום כדי ללמד את בניו את כל מה שראה ולמסור להם את הספרים שכתב (366 ספרים!). חלק זה של הספר מתמקד בהשתלשלות הכהונה ממתושלח לבנו של ניר (אחיו של מתושלח), מלכי-צדק, שנולד באופן פלאי מאם מתה וכבר נראה ככהן גדול.

מקום וזמן: הספר נכתב בארץ ישראל, כנראה בזמן שבית המקדש השני היה קיים, בשל הדגש על עבודת הקורבנות. התרגום ליוונית נעשה כנראה במצרים.