דואליזם ומטריאליזם

הבנתי.
ואם כל איזור הרגשות במח יפגע אז במקרה שכזה אני כבר לא אוהב בכלל ?! ואזשוב חזרנו לשאלה למה לא לומר שהנפש והרגשותיה הן תוצר של הגוף ?

כמו שאני הולך באמצעות הרגליים אני אוהב, חושב ורוצה באמצעות המנגנונים המוחיים. אבל מי שחושב ואוהב אינו המוח. הרגליים לא גורמות לי ללכת, אלא אני מחליט ללכת ועושה זאת באמצעותן. כך גם לגבי התהליכים המנטליים.

הבנתי. אז אם כך אשאל שאלה שאולי אסורה ולא לגיטימית…
מדוע הקב"ה ברא כך את הדברים שאפילו רגשות הנפש תלויים במח ?

אולי זה כדיי לאפשר את הבחירה החופשית, שהרגשות הנפש יושפעו מהגוף, מהגינטיקה שלו, מהמבנה המוחי וכו' ? שהרי אם בכל פעם שאתן צדקה הנפש תתמלא בשמחה עצומה אז תתבטל הבחירה ?

נ.ב.
שאלה נוספת –
עד לאחרונה חשבתי שהרגשות תלויים ברצון, למשל, אני רוצה מאוד לזכות במכונית ומתאכזב למשל כשלא זכיתי. כלומר, הרגשות הן תגובה טבעית וממילאית של הנפש למציאות, אך כעת אני מבין שהם באיזור מסויים במח ? האם כולם או רק כאלו שאחראים על מנגנוני ההישרדות שלנו כמו פחד או אומץ למשל ?

אין שאלות שאסור או לא לגיטימי לשאול. יש שאלות שלא נוכל למצוא להן תשובה. כמו זו למשל. איני יודע מדוע הקב"ה עושה דברים כפי שהוא עושה.
הרגשות תלויים גם ברצון וגם במבנה הנפשי שלנו. וזה מתחולל על ידי (באמצעות) המוח. הרצון יש לו כוח השפעה על המוח, וביחד עם המבנה הנתון שלו זה מה שיוצר את התחושות שלנו.

תודה הרב.

בהמשך לנושא הנ"ל ( פשוט תחום מדעי המח וכו' מאוד מעסיק ומבלבל אותי לאחרונה…) :

חדשות לבקרים שומעים על איזורים במח שאחראים על רגשות ודחפים כאלו ואחרים, שלצורך הופעתם נדרשים הורמונים שונים ( כך למשל מופיע בקישור זה: https://www.haaretz.co.il/magazine/MAGAZINE-1.8191615 ) כגון דופמין לדחף החיפוש והסקרנות, דחף ה"אכפתיות" מופעל על ידי אסטרוגן, פרולקטין, פרוגסטרון ואוקסיטוצין כפי שמופיע שם בכתבה.

לכשעצמי, תמיד הייתי מתבונן בפליאה על הצמא האין סופי של הנפש, חיפוש המשמעות והרצון לטוב. תמיד שאלתי את עצמי מניין כל התחושות העמוקות הללו שלא נותנים לי מנוח אם לא מהנשמה….והנה באים מחקרים כמו הנ"ל ומראים לי שאלו בסה"כ הורמונים המצויים בגוף ואולי אפילו בזה של בעלי החיים בצורה כזאת או אחרת. האם ניתן ליישב את פני הדברים ?!

שלום הרב.
ממש אשמח לתגובה על הנ"ל.
תודה מראש !

שי

שלום.
עניתי על זה, אבל משום מה אני רואה כעת שזה לא מופיע כאן. אחזור שוב.
רבים מדברים על כך שהתכונות וההתנהגויות שלנו נקבעות על ידי הגנטיקה והמוח. מצביעים על חלק בגנום שלנו שקובע האם נהיה מאמינים או אתאיסטים (משום מה משתמשים בזה כטיעון נגד אמונה, אבל לא נגד אתאיזם), קמצנים או פזרנים, אוהבים את פלוני או שנואים את אלמוני וכן הלאה. שלא לדבר על חיפוש אחר הטוב, הרצון לעשות טוב, ולמעשה גם עצם ההגדרה מהו טוב.
אך כפי שהסברתי לא פעם (ובאריכות בספרי 'מדעי החופש') יש כאן קפיצה לוגית. בינתיים אין שום מקרה שבו מצאו גן שאחראי על התנהגות או תכונה באופן בלעדי. אמנם בדרך כלל מדברים על כך שזה לא גן בודד אלא מערכת מפוזרת (במוח ובגנום), אבל לדעתי זה לא נכון. אין בכלל במוח או בגנום קביעה של מה נהיה, גם לא באופן מורכב ומפוזר. המוח והגנום יוצרים תשתית (קראתי לזה מתווה טופוגרפי) שעל גביה אנחנו הולכים. התשתית הזאת מנסה למשוך אותנו כיוונים מסוימים או לדחות אותנו מאחרים. אבל בסוף ההחלטה היא שלנו.
אם תרצה הסבר מלא, קרא את ספרי 'מדעי החופש', שבעצם כולו עוסק בעניין זה. בתמצית תוכל לראות בשני מאמרים כאן באתר:
1.
https://mikyab.net/%d7%9b%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d/%d7%9e%d7%91%d7%98-%d7%a9%d7%99%d7%98%d7%aa%d7%99-%d7%a2%d7%9c-%d7%97%d7%95%d7%a4%d7%a9-%d7%94%d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%9f
2.
https://mikyab.net/%d7%9b%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d/%d7%90%d7%95%d7%98%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%94-%d7%95%d7%a1%d7%9e%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a4%d7%a1%d7%99%d7%a7%d7%aa-%d7%94%d7%9c%d7%9b%d7%94/%d7%9e%d7%93%d7%a2%d7%99-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%97-%d7%95%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%98-%d7%9e%d7%91%d7%98-%d7%a4%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%99-%d7%9e%d7%93%d7%a2%d7%99-%d7%a2%d7%9c-%d7%94

שלום הרב.
קראתי ונהנתי גם ממדעי החופש וגם מאנוש כחציר…
אז אני מבין שיש לי נפש עצמאית מהגוף מתוך הראיה שהיא יכולה לבחור אחרת, אבל סוף סוף רגשות הנוצרים לכאורה ע"י הורמונים הם שמביאים אותי לתחושות ותכונות שונות כמו סקרנות, שאיפה לשלמות וחוסר הסיפוק מהחומר וכד' ( אולי אפילו לרצון לקשר ואכפתיות כמו שמופיע בכתבה הנ"ל ) ולא בגלל "והנפש לא תמלא" ועצם הריחוק מהמקור ?!
בברכה , שי

יש כאן שאלה? לא הבנתי אותה.

השאלה שלי היא האם רגשות וחוויות ( במיוחד אלו האקזסטנציאליות ) כמו חיפוש אין סופי, סקרנות, שאיפה לשלמות, לצדק וכד' מקורם הוא מהצד הרוחני שבי או שהם בסה"כ תוצאה של הורמונים וגניטיקה כמו שמופיע בכתבה הנ"ל ?

הסברתי את זה. הנטיות הללו יכולות לנבוע מהגנטיקה. אבל ההחלטה ללכת או לא ללכת עמן ועד כמה היא תוצאה של הכרעה שלך.

זאת בדיוק השאלה שלי, האם רק הבחירה היא גילוי של הנשמה שלי ולא גם נטיות נפשיות לכאורה ?
הרב מביא באריכות ב'אנוש כחציר' את דבריו של צייטלין בספרו 'על גבול 2 העולמות'. אך בעמוד 40 שם צייטלין אומר שהמקור לכל אלו הוא לא מהגוף והחומר :

"מאין הגעגועים הקורעים את הלב, ההמייה אשר לא תיתן דומי לאדם ביום ובלילה? מאין הצמאון אשר ירגיש כל איש בעל־נפש, צמאון עולמי, צמאון השותה את לשד־האדם, צמאון אשר כל האוצרות שבעולם, כל העונג, הטוב והיופי שבעולם, לא ירווהו אף במעט מן המעט? על מה ייהמה לב האדם? אל מה הוא שואף כל־כך? אל מה הוא עורג? מה הוא מבקש? ומה הוא זה המוסך בלב האדם תוגה גדולה כל־כך, ‘מרה־שחורה’, אשר כל שימחה שבעולם לא תגרשנה, או, יותר נכון, שפורצת וחורגת ממסגרותיה דווקא בשעת השימחה היותר עצומה?

ובכלל: מדוע לא ישמח האדם בעמלו? מדוע לא יידע שובעה? מדוע מעטים לו כל ‘חללי דעלמא’? מדוע “אין אדם מת וחצי תאותו בידו”?

כולנו הורגלנו כל־כך לחזיון זה, עד שהוא נעשה ‘טבעי’ בעינינו. אבל ישאל נא האדם: סוף־סוף, מדוע לא תישבע הנפש? מדוע לא תחמלא? מדוע לא יידע האדם מנוחה לעולם? הן כל הסובב אותנו וחולף ועובר לפנינו קץ לו וגבול לו — ומאין השאיפה שאין גבול לה?

ואם יאמר האדם: העולם עצמו — אין סוף ואין תכלית לו, אשאלהו: וכי מאין בא לך הרעיון הזה, שהעולם אין סוף ואין תכלית לו? הן כל הסובב אותנו, כל הנודע לנו על־ידי חושינו ומושג על־ידי שכלנו, בעל קץ ותכלית הוא. אין שום מופת חותך על אי־סופיותו של העולם. אם כן, גם הדבר הזה עצמו, שהאדם נוטה לראות את העולם בתור אין־סוף, לא מן המוחש ולא מן המושכל הוא בא, כי אם מעצם געגועיו של האדם אל האין־סוף, מעצם חפצו לראות את העולם בתור אין־סוף.

ועוד: מי ששם לב אל טבע הגעגועים, מי שהסתכל היטב היטב אל תוך עצמו, אל הגנוז וטמון בכליון־נפשו, הוא יידע, כי לא אל מה שכאן אנו מתגעגעים, כי אם אל מה שלא כאן, אל מה שאיננו יכולים לכנות בשם, אל מה שלא יחולו עליו אומר ודברים…"

האם הרב סובר אחרת מצייטלין או שאני לא הבנתי ?

אני לא יודע, כמו שצייטלין לא יכול היה לדעת. מה שאני אומר הוא שהנטיות יכולות לבוא מהגנטיקה והגוף (ויכולות שלא. כנראה יש מינון מסוים, גבוה למדיי, של השפעות מהגנטיקה), אבל הבחירה מה לעשות וכיצד לנהוג לא באה משם.

כלומר, האמונה בטוב וביושר של "נפש" האדם עצמה ( יסוד שמופיע רבות אצל הרב קוק ) זו רק אמונה או קבלה במסורת אך לא ניתן להסבירה ?

קצת מבאס…

איך הגענו פתאום לשאלה הזאת?
הנטייה להאמין בטוב וביושר של האדם יכולה להיות מולדת, אבל ההחלטה אם לאמץ אותה היא בחירה שלנו.
האם זו מסורת או שיש לזה הסבר, או אולי זו אקסיומה שאין לה הסבר, זו שאלה לגמרי אחרת שלא קשורה לדיון שלנו. לשאלה זו, פוק חזי שרוב ככל האנשים בעולם נותנים אמון בסיסי בבני אדם בלי שום קשר למסורת. להיפך, האמון במסורת מבוסס על אמון בבני אדם.

אני מבין, אני רק אומר שאם הרצון לטוב ולמוסר וכו' הינם חלק מנטיות הגוף ( הורמונים, גניטיקה וכו') ולא ממהות הנפש עצמה זה קצת מוריד ומחליש בתפיסת העצמי של האדם כיישות רוחנית ואידיאליסטית בעצם טבעה – חלק אלוה ממעל…

ממש לא. האדם הוא הבחירות ולא הנטיות.

שלום כבוד הרב אני צריך לדבר עם מישהו על בחירה חופשית אתה לא מכיר אותי אבל אני מעריץ שלך ובבקשה אל תחשוב שאני משקר או ממציע את מה שאני כותב כי אני לא.אני הרבה שנים לא הבנתי איך אם רואים את העתיד יש בחירה חופשית או בחירה בכללי ואני בן אדם אם כישרון מסוים אני מבין אנשים מאוד בקלות אני ממש רואה מה עובר להם בראש ומה הם חושבים ואני רואה שכולם חושבים שהעולם הפנימי שלהם כזה מיוחד ושאיש לא רואה אותו אבל הרוב די אותו הדבר ופשוט להפליא . אני לא מבין איך יש לאנשים בחירה בכללי ואני לא מדבר על הצד המדעי של זה בבקשה תוכל לעזור לי?

אם אתה יודע בוודאות גמורה מה כל אחד יעשה בעתיד אז כנראה שבאמת אין לנו בחירה. אני לא מאמין שאתה באמת יודע. [אם היית יודע אז בטח יכולת גם לדעת מה אני אענה לך ולא היית צריך לשאול.]
אם אתה לא יודע בוודאות זה אומר שיש להם בחירה. הערכות מה אנשים יעשו בעתיד כל אחד יכול לתת במידה זו או אחרת של הצלחה. זה לא נוגד את חופש הבחירה.