דרך הדרש סביב פרשת בן סורר ומורה
שלום הרב,
רציתי לשאול על דרך הדרש סביב פרשת בן סורר ומורה. כבר אמרת שיש שני סוגי דרש, דרש יוצר ודרש סומך. אבל נראה שדרך הדרש בפרשת בן סורר ומורה הוא מסוג אחר לגמרי. מעין דרש שמונע מתוך מטרה לצמצם את תחולת הפרשה. אם מסתכלים על שכבת המשנה, רמת המופרכות של הדרש שם יחסית נמוכה אבל עדיין קיימת, למשל: "איננו שומע בקולנו, ולא חרשין", אבל כשמגיעים לשכבת הגמרא, שם כבר העניינים יוצאים לגמרי מפרופורציה, למשל: "אמר רב הונא אינו חייב עד שיקח בשר בזול ויאכל יין בזול וישתה דכתיב זולל וסובא".
הרמב"ם מסביר את העניין כך: "אכילה זו שהוא חייב עליה–דברים הרבה יש בה, והן כולן הלכה מפי הקבלה"
כלומר לשיטת הרמב"ם, הדרש כאן הוא דרש סומך. חכמים קיבלו מסורת שהבשר צריך להיות בשר בזול, והסמיכו זאת על הפסוק זולל וסובא. אבל לשיטה זו, למה פשוט לא להגיד מה ההלכה שנמסרה במסורת מבלי לתלות זאת בפסוקים בצורה הזויה כזאת?
זכור לי שבעבר קראת לזה דרש מתעלל (או שחז"ל התעללו בפסוקים הללו). אם זה דרש מתעלל, אז נראה שכוונתך שלא מדובר במסורת, אלא שחז"ל עצמם יצרו את ההתעללות הזאת. אבל איך יכול להיות שחז"ל משתמשים בכלי הדרש כדי להתעלל בפסוק? הרי דרש זה כלי פרשנותי שמיועד לחתירה לפרשנות האמיתית והנכונה, ולא כדי להגיע לפרשנות הרצויה. ועוד, שאם חז"ל רצו להגביל את יישום הפסוק הזה, למה שלא פשוט יגידו מה הסיבה לכך, מבלי לשחק בדרשות בצורה מוזרה כזו.
אלו אכן דרשות קשות מאד. אם מדובר במסורת אז ניחא. השאלה מדוע צריך דרש סומך נשאלת על כל דרשה סומכות, שהרי תמיד אפשר לומר את ההלכה בלי למצוא לה דרשה (אפשר אולי להסביר שאחרי שמצאנו דרשה סומכת הפסוק נתפס ואין לדרוש ממנו דרשות אחרות, ולכן יש בזה טעם).
אבל אם זו לא מסורת, אז מאד קשה לקבל שהתעללות כזאת היא תנאי מספיק להוציא פסוק מפשוטו. זה בעצם אומר שאפשר לעשות מה שרוצים. אין לי תשובה טובה לצד הזה.
נדמה לי שזו התשתית שמונחת בבסיס סוגיות "בעינן קרא כדכתיב", לגבי בן סורר ועיר הנידחת.
לגבי הצד שמדובר במסורת, הרי מסורת זה דבר שאמור להיות ידוע יותר לדור התנאים מאשר לדור האמוראים (כי הם קרובים יותר למקור). אם כך, מדוע המסורת לגבי התנאי שבשר יהיה זול לא מובאת לנו במשנה, ופתאום צצה בגמרא? ועוד, שקצת מוזר שיש מחלוקות סביב דרך הדרישה של הפרשה אם מדובר במסורת ובדרש סומך. למשל: "רבי יהודה אומר אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול ובמראה ובקומה אינו נעשה בן סורר ומורה מאי טעמא דאמר קרא איננו שומע בקלנו מדקול בעינן שוין מראה וקומה נמי בעינן שוין". ואין הלכה כרבי יהודה. ועוד שנראה מצורת והתנסחות הדרישה שמדובר בדרישה שאינה סומכת.
לגבי הסיפא שלך, לא כל כך הבנתי אותה, לאיזו תשתית התכוונת במילה "זו"?
מסורות עוברות לפעמים בעל פה. תלוי בשיקולי העריכה של רבי. הברייתות והתוספתא יוכיחו.
ייתכן שהייתה מסורת שבן סורר אינו ליישום, והשאירו לחכמים לדרוש ולפרש כדי להגיע לזה. זה גם מסביר איך ידע התנא שבן סורר לא עתיד להיות.
התכוונתי שהדיון האם מדובר בהתעללות או דרש סומך, נמצא בבסיס סוגיות "קרא כדכתיב".
לא מעט פעמים מתעוררת התחושה שחזל לא האמינו בתורה מן השמים.
נראה שהם ראו את המוסר בתורה כפרמיטיבי, והם עשו הכל כדי ליישר את הקו העקום של התורה כולל שימוש בכלים עקומים.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer