האם אותיות (לפחות עבור האדם) הן חלק מהמציאות או שהם פרי דמיונו

נגיד אם בן אדם היה אומר לי שהוא מתקשה ללמוד היסטוריה של ימי הביניים (ואין לו בעיה חוץ מזה עם שום מקצוע אחר כולל היסטוריה של תקופות אחרות), הייתי מסווג את זה כקושי נפשי/פסיכולוגי. מפה אני מבין שאנחנו מניחים באופן מובלע שהיסטוריה של ימי הביניים היא קונסטרוקציה אנושית (איזושהי חלוקה פנימית שלנו שלא הכרחית לעולם). מזה שלא סיווגנו דיסלקציה כבעיה עם אופי כזה, מהווה אינדקציה שהקונסטרוקציה הזו של שפה נמצאת בקטגוריה שונה עבורנו מ״קונסטרוקציות אנושיות״. כלומר, כשם שאני מפרש/מבין את המציאות דרך צבעים, קולות, עצמים, מרחב, אני עושה זאת גם דרך המילה הכתובה. אז עבורנו לפחות, אותיות הם כלי פרשני מהותי למציאות.
לא יודע א הסברתי את עצמי כמו שצריך

לא מבין את ההנחה שלך. גם אם יש לנו בעייה עם משהו מסוים ולא עם כל התחומים, האם זה אומר שהמשהו הזה הוא סובייקטיבי? למה? היכולות שלו חלשות בתחום הזה. יש אנשים שחלשים בפיזיקה אבל נהדרים בכל התחומים האחרים. זה אומר שהפיזיקה היא סובייקטיבית? לא מצליח להבין את ההנחה הזאת.

הרב לא הבין אותי, אני עושה מה שאתה היטבת ללמד בהוכחות תיאולוגיות. מהמסקנות אנחנו מגלים את ההנחות. וזה בדיוק מה שכתבתי, שלפחות עבורנו זה נכון