האם עשה חיובי מותנה דוחה ביטול עשה חיובי מותנה

כאן בציטוט מובאת טענה (מאת טוען מומחה) שהמפקפק בתכלת מספק צריך לא ללבוש ד כנפות כלל
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=19&t=57924#p733893

לגבי הסברא. הדימוי לתשובה לכאורה לא נראה מספיק, כי שם מלכתחילה מוטלת עליו חובה לעשות תשובה ולהתוודות. ואם קיים חלק מחובתו בוודאי לא ייתכן שגרע (מסתמא התכוונת אעפ"כ, אבל מדוע). אבל בציצית למה לא יפשוט הד כנפות ולא יבטל מאומה?
ולעיקר השאלה לא הבנתי למה זה לא פשוט שאסור ואין כאן דחייה כי עשה לא דוחה עשה, ועשה מותנה כשמתקיים התנאי הוא עשה רגיל כמו שהתבאר שם ושם. אמנם בתשובה נכנס נידון חדש של חלקי מצווה האם ייתכן שיפריעו זה לזה.

לא הבנתי מדוע ללבוש ציצית גם בלי שיש ספק כלשהו. גם כשאין בכלל תכלת או ברור לנו שהתכלת אינה זו, עלינו להימנע מלבישת בגד ד כנפות בגלל ביטול עשה של תכלת. לשיטתך בסוף דבריך למה לבשו בגד ד כנפות כל הדורות עד ימינו? הרי הם ביטלו עשה דתכלת.
לגבי התשובה זה כן דומה. המנ"ח בוחן את העמדה שזוהי מצווה חיובית מותנה, כלומר שאם עושה תשובה יש עליו חובה להתוודות. אם כן, אין חובה לעשות תשובה ולא להתוודות. ורק אם עושה תשובה ולא התוודה ביטל עשה של וידוי. ועל כך הוא כותב שזה לא סביר שמי שעשה תשובה ולא התוודה גרע ממי שלא עשה תשובה כלל, אף שאין חובה לעשות תשובה.

לא שמתי לב וטעיתי. (היה לי בראש ציור שיש ספק תכלת שמובא שם בציטוט בדברי ר' סער מייזל, ולא כמו בשאלה שאין שום תכלת). באמת כשאין אפשרות לתכלת אין לי שום דעה.

כשיעשה תשובה יתחייב וידוי אבל כבר כעת מחויב בתשובה. הוידוי הוא מחויב בתולדה ולא ממש דומה למותנה. כלומר בציצית אפשר להימנע מד' כנפות ולא לבטל מאומה, אבל בתשובה אם לא יעשה תשובה יבטל עשה של תשובה. אז לא אמרה תןרה עשה תשובה לתקלה. מה הדמיון?

אני מתנצל על טשטוש המוחין, א"צ להתייחס לכל הנ"ל.