האמונה היא מצווה
שלום הרב מיכאל
כבר תקופה שאני חי בהבנה שהאמונה בה' והקשר ליהדות של כולנו מתחילה ממצווה. אנוכי ה' אלוקיך. בין אם זו מצוות עשה מהתריג לפי רוב הפוסקים ובין אם זה שורש הכל ויסוד הכל ומעבר למצווה לפי חלקם. וכמו כל מצווה עושים אותה כי ככה ה' ציווה. נעשה ונשמע. ללא טעם ודעת. וזה גם חייב לבוא עם איסור ולא תתורו אחרי לבבכם- זו מינות כפשוטו. איסור אפילו להסתפק אם זו האמת. ( אני יודע שאתה מתנגד לזה) ואולי זו הסיבה שזה כלול כל יום במצוות יחוד ה' בקריאת שמע. יחד עם איסור עבודה זרה. הוכחות לזה:
1. אם אין ציווי למה אנחנו בכלל חושבים על אלוהים ועל התורה. אכול ושתו כי מחר נמות.
2. האם את הספרים שלך או כל הוכחות אחרות אתה יכול להעביר לאנשים לא משכילים? התורה ניתנה לאומה חכמים וטיפשים צדיקים ורשעים. לא יכול להיות שהקשר אל היהדות יהיה מסובך כל כך.
3. הרמבם , רבינו בחיי ועוד, מביאים את עיקר ההוכחה שחייבים לדעת את ה' ולחקור את האמונה- מתוך פסוקים מהתנך. כלומר שאמונת תורה מן השמים ואיסור הכפירה הם חיוב קודם לחקירה.
4. האם בימינו אפשר להוכיח משהו. הכל מסופק. גם אם אתה יציב באמונתך שהיא הסבירה מכל הדעות והאמונות, אתה רואה שאתה כמעט בודד בזה. לי ולאנשים רבים מפריע שיש אתאיסטים ומדענים שיש להם הוכחות וקושיות עלינו. גם הרמבם היה בטוח בהוכחות של אריסטו. לפי מה שאני טוען אדם יכול להיות מסופק בשכל ולמרות זאת להשתעבד לה'. זו נראית לי חירות. וכי אני עבד לשכל? אני יכול לבחור להאמין. וזו עיקר המצווה. יש המפרשים כך את האיסור לשמוע לנביא שקר שמביא אות או מופת ודאי, "כי מנסה ה' אלוהיכם אתכם"..
5. יש מצוות חינוך בתורה, יש חיוב לעשות ברית מילה לילד בן שמונה ימים, מצות ושיננתם לבניך, התורה רוצה הרגל ולימוד לפני ההגעה לגיל מצוות כדי שהאדם יהיה מחובר. היא לא רוצה שהאדם יהיה אובייקטיבי דף חלק ויחשוב האם הוא מאמין או לא. והאם שמענו פעם על הדרכה תורנית לעזוב את התורה ולחפש מה האמת?
הרעיון של אמונה ללא טעם ודעת מופיע הרבה בחסידות ובספר שומר אמונים. הוא אומר שזו אמונת ישראל המסורתית. אולי זה דומה אצל הגוים לרעיון קפיצת אמונה.
אני לא נגד הבנה וחקירת האמונה, אבל רק אחרי קבלת עיקרי האמונה ללא טעם ודעת. אקסיומת חיים שאסור לה להתערער ושמי שמאבד אותה אין לו חלק לעולם הבא. ויצא מהכלל כדברי המשנה והרמבם. וככה יהודים חיו כל הדורות.
הרב קוק כותב: האמונה צריך שיהיה שלם כ"כ כאילו אין לו שום אפשריות של מחקר, ולעומת זה צריך שיהיה כח החכמה כ"כ מעולה ומזורז כמו לא היה כלל כח של אמונה בנפש. "אדם ובהמה – ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה".
ברור לי שאתה לא חושב כמוני, אך אשמח לשמוע את התייחסותך..
התחלת עם זה שמדובר במצווה, הוספת שזה יכול גם להיות עיקרון מטא מצוותי, ואז חזרת ואמרת שיש לעשות זאת בגלל הציווי. אין חיה כזאת ציווי להאמין. הסברתי לא פעם שזה לא ייתכן לוגית. כאן מתחיל ומסתיים הדיון. איך בדיוק תגיע למסקנה העובדתית הזאת שיש אלוהים, זה עניין אישי. אין שום הכרח לעשות זאת בדרך פילוסופית.
רוב מוני המצוות מנו את מצוות האמונה כמצווה הראשונה בתורה. אני לא מדבר על מסקנה לוגית, אלא על חיוב שהגיע אליי מעם ישראל. מהתורה. מאלוהים בעצמו. כמו שאר תריג המצוות. ולאומרים שזו מטא מצווה- יסוד המצוות המחייב.
למה אי אפשר לומר שלהיות יהודי מחוייב בעיקרי אמונה ובתורה זה כמו דרגת האדם לעומת בעלי החיים? שזו מציאות חיים שיש לי בחירה אם להתנהג על פיה או לא. כמו שאני מקבל עקרי מוסר אנושיים ולא חייב לחקור האם האמת היא שאסור לרצוח וכד'..
יש לי בחירה חופשית אם לקבל עליי את זה. כמו הבחירה חופשית בכל המצוות. למה אי אפשר לבחור להיות עבד? מתוך מסירות נפש? ועבד ה' הוא לבדו חופשי. זה גם מתרץ איך אפשר לצוות על אמונה, כי זו בחירה למרות ספקות שמתהלכים בעולם. כמו שעם ישראל הצטוו לשחוט את הטלה במצרים למרות שהיו להם חששות ממנו. הללו עובדי ע"ז וכו'
ואחרי קבלת עול מלכות שמים, מצווה לחקור ולהבין.
כמו שכתבתי אני לא רואה שיש היתר של התורה או של ההלכה לומר אני יוצא באופן מנטלי מהיהדות ומחפש מה הדת האמיתית.
התורה לא מדברת על מצב כזה. הוא מחוץ לכלל. הוא לא יהודי. כמובן אם זה במזיד.
האם גדולי ישראל בפילוסופיה עשו את זה בכל הדורות, "יצאו מהיהדות" וחקרו האם היא אמת או לא? האם הם תיעדו את זה?
והאם היית מצפה שכל אחד יוכל להתמודד עם כל הטיעונים של הכפירה הקו האתאיסטי וכדו', כי אם הוא לא שומע את כל הטיעונים הוא לא יכול להיות בטוח באמונתו. חיים שלימים לא יספיקו לזה.. האם אפשר להחזיק ככה אומה קדושה? זה רצון ה'? וכמו שהרמבם כותב באיסור לא תתורו, "לא ימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת "
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer