הדרכה בנושא האמונה וקיום המצווה
שלום לרב,
ראשית תודה רבה על כל השיעורים, המאמרים והתשובות – הם פותחים לי את הראש ומעוררים הרבה שאלות חשובות.
רציתי לשאול שאלה אישית מתוך מקום כן של חיפוש. אני מרגיש חוסר רצון עז לקיים מצוות – לא מתוך מרד, אלא פשוט מתוך חוסר חיבור פנימי. אני לא מרגיש שיש בי תנועה או צורך שדוחף אותי להתפלל, לשמור שבת, להקפיד על כשרות וכו’. הדת מרגישה לי כיום יותר כחלק מהפולקלור התרבותי של המשפחה החסידית-חרדית שממנה אני מגיע – אווירה, חגים, משפחה – ופחות כמערכת שאני באמת מבין או מחובר אליה.
ובכל זאת, יש בי צד שכן רוצה להבין לעומק, שכן רוצה לברר באמת. אני לא רוצה להחליט על חיי רק מתוך תחושות רגעיות או הרגלים, אלא לבנות משהו פנימי, מושכל, ועמוק. אני לא בטוח אם אני באמת לא מאמין – או שפשוט לא הבנתי מספיק כדי להאמין.
האם לרב יש המלצות ללימוד – ספרים, מאמרים, סדרת שיעורים, אולי גם הוגים מסוימים – שיכולים לעזור לי לבנות באופן שיטתי הבנה טובה יותר של עולם האמונה, הדת, המצוות, ואפילו של עולם הערכים והמידות האישיות? אני מרגיש שכבר התבגרתי מעט, ואני רוצה להתחיל לסדר את המחשבה שלי ולהתקרב לאמת – גם אם בסופו של דבר אגיע למסקנות מורכבות.
תודה רבה מראש על הזמן והמענה.
שלום רב.
כשאתה אומר שאינך "מחובר" זה יכול להתפרש בשני אופנים: 1. זה לא מדבר אליי. 2. אני לא מאמין בזה.
האופן הראשון הוא בעיה פסיכולוגית ולא מהותית. תעשה בלי שזה מדבר אליך. האופן השני בעצם זוקק בירור של האמונה בכלל. זו שאלה כללית מדיי ואיני יודע לענות עליה כאן. אני גם לא יכול להמליץ על ספרים כי רק אתה יודע איזה סוג ספרות מדבר אליך.
תודה רבה לרב על התשובה.
אני חושב שמה שתיארת כאופציה השנייה – “אני לא מאמין בזה” – מדויק יותר עבורי, אף על פי שיש גם נגיעה מסוימת מן האופציה הראשונה.
יש בי גם יסוד פסיכולוגי של מרידה, כנראה, איזשהו רצון לא להרגיש מחויב, או לא להרגיש שמובילים אותי מבלי לשאול. אבל בסופו של דבר, מה שבאמת מטריד אותי נמצא בעומק של האמונה עצמה.
אני מרגיש שהקושי שלי הוא להבין למה בכלל אנחנו מאמינים בכל הסיפור הזה. אם חלק לא מבוטל מהסיפורים מבוסס על מדרשים, אגדות, או מקורות שהדיוק ההיסטורי שלהם מוטל בספק, אז מה מבדיל את המסורת שלנו מכל סיפור עם אחר?
אני מגיע מרקע חרדי מאוד סגור, שבו לא היה מקום לשאלות מן הסוג הזה – כל דבר התקבל כ”תורה מסיני”, תרתי משמע. לא הייתה גישה לרעיונות חיצוניים או לחשיבה ביקורתית, והייתה הרגשה שכל ניסיון לברר הוא כבר בגדר סטייה. דווקא התחושה הזאת דוחקת אותי החוצה – גם מן הטוב שבמסורת – כי חסר לי מקום לחשוב.
לכן נראה לי שעיקר השאלה שלי היא לא רק מה עושים כשלא מאמינים, אלא איך בכלל מתחילים לבנות אמונה כשהלב שואל: למה דווקא יהדות? למה לא לראות בכל זה פשוט מערכת של סיפורים עם טיפת אמת?
ואם יש בכך אמת – מה היא אותה אמת?
ובכלל, שאלת האלוהות: האם זה לא פשוט צורך אנושי עמוק – פסיכולוגי – לייצר “אלוהים” שייתן משמעות, מסגרת, וסדר לעולם כאוטי?
אשמח אם הרב יוכל לכוון אותי או להאיר לי דרך, אולי דרך שאלה או כיוון לחשיבה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer