ההגיון העומד מאחורי דרשות.

שאלות קשות ואין לי כעת פנאי להיכנס אליהן (גם לחשוב, לא רק לענות). אכתוב מקופיא:
1. צריך לדון בכל אפשרות לגופה. דרושה מחשבה לחוד על כל אחד, ואכ"מ.
2. בקרקע ההיגיון ברור. בעבדים גם נראה שמדובר בבני אדם ואין בהם גזל. שטרות אין גופם ממון, ולכן זה בעצם גרמא של גזל (למעט לצור על פי צלוחיתו), שהרי החוב בעינו עומד.
3. גם בשומר ההסברים בסעיף 2 רלוונטיים (בנזק לקרקע נחלקו הרמב"ם והראב"ד אי הוי קרקע או ממון).