החתול של שרדינגר

שלום,
 
בהרצאות על ספק סטטיסטיקה הזכרת את החתול של שרדינגר כדוגמא לספק אונטי.
ברור למה סופרפוזיציה קוונטית ככלל מבטאת ספק אונטי;
אני תוהה מדוע אבל הניסוי המחשבתי על החתול מוגדר כפרדוקס ותמהה על הצגת החתול כאילו היה בסופרפוזיציה בזמן נתון.
זה אולי מאיר באור פרדוקסלי את פרשנות קופנהגן, אבל אין הכי נמי, הבעיה בפרשנות. ראיתי עכשיו שיש גם פ
ספציפית
1. ברור מדוע הצופה מחוץ לקופסה אינו יודע את מצבו של החתול;
2. ברור מדוע האטום הלא יציב בסופרפוזיציה של מצב שלם ומצב מפורק ובהתאם לכך גם חלקיק הבטא שהגלאי ימדוד.
3. הקריסה של פונקציית הגל להתפרקות האטום – ברגע שהגלאי ימדוד את החלקיק קורית בהכרח בשלב שהחתול עדיין חי.
4. מדידת החלקיק (שלב בו החתול חי)  – הוא מעבר לסקאלה מאקרוסוקופית (לא צריך את זה כי כבר בשחרור החלקיק קרסה, אבל זה השלב שבו זה גם גלוי ברובד המאקרוסקופי).
5. הוכחנו קיום נקודה הזמן בה פונקציית הגל קרסה, החתול חי (קרי אינו בשום סופרפוזיציה). עצימת העיניים שלנו לזמן נוסף עד להשלמת התהליך הדטרמיניסטי שקורה משם ועד מות החתול היא בחירה שלנו. כלומר הספק מאותו רגע והלאה הוא כבר אפיסטמי ולא אונטי.
איזה אבסורד לשיטת שרדינגר ואיינשטיין יש כאן?(אפילו לפי פרשנות קופנהגן של בוהר אותה הם מציגים כאבסורדית)
תחילה חשבתי על הדיוק לפי אנו מגדירים תיאור של פונקציית הגל של מצב החתול בזמן מוגדר *בעתיד* בו אפתח את הקופסה – וכרגע היא אכן סופרפוזיציה;  עדיין בזה לבדו אני לא רואה שום אבסורד: החתול לא חי ומת כרגע בו זמנית. הוא רק בעל סיכויים נוכחיים סופיים כלשהם לחיות או למות בעתיד. יש ספק אונטי *כרגע* אם *בעתיד* החתול יהיה חי או מת.
יש גם פרשנות יחסית שמובאת בויקיפדיה ושם ממש מפרידים בין מדידה ראשונה הסקאלה גדולה (ידיעת החתול את מצבו) לבין פתיחת הקופסה