המצוי הראשון והלוגיקה

האם אתה מכיר בכך שהתוכן של המילים נפרד מהצורה הלוגית? אנחנו יכולים להבין את אותו תוכן באופן אינטואיטיבי עמום אפילו לפני שנחיל עליו את חוקי הלוגיקה. כמובן, ברגע שנחיל אותם נגמר המשחק ואז הכל "לוגי" ומוגדר באופן פוזיטיבי חד. אבל זה לא סותר את זה שיש לנו גם הכרה קדם-לוגית וממילא אנחנו יכולים לדבר עליה (אמנם באופן "לוגי").

למיטב הבנתי לא דיברתי כאן על עצם הדבר שמחוץ ללוגיקה, סך הכל הצגתי כאן את הסתירה הלוגית לכאורה בין ההגדרה לאלוהים כמצוי הראשון לבין ההנחה שהלוגיקה קודמת לו, לא באתי וטענתי שאפשרי שאלוהים יהיה מחוץ ללוגיקה כי אני מסכים שזה משפט שלא אומר כלום, אני לא רואה הבדל בין ההצגה של הסתירה הזאת לבין להציג כל כשל לוגי אחר
עכשו לגבי זה שהלוגיקה היא לא משהו, אשמח שתבאר לי מה זה אומר, מדוע לוגיקה לא עונה להגדרה של משהו לעניין המהותי של הסתירה הנ"ל? ואיך זה פותר את הסתירה הלוגית הנ"ל? (אם בכלל)

עניתי על הכל. ראה גם במאמר ששלחתי אליו למעלה.

לעניות דעתי הקביעה ש"הלוגיקה היא לא משהו" מבוססת על ההנחה שקביעות ***מילוליות*** (כמו הקביעה הזו עצמה) מחוייבות אך ורק לתנאים לוגיים צורניים וריקים מתוכן. כלומר הקביעה הזו עצמה היא חסרת תוכן או משמעות. וזה להבנתי מה שקרה לויטגנשטיין המוקדם.
אני טוען שהלוגיקה היא בהחלט "משהו" ולכן ניתן לדבר עליה ועל גבולותיה.
אני כמובן לא טוען שללוגיקה אין מעמד הכרחי. אני טוען שעלינו להניח שיש תנאים הכרחיים הקודמים אפילו לה.
(כאן המקום להוסיף "ואמרו אמן..", מיכי)