הנאה ממצרכים שנקנו בשבת

אני חשבתי על עוד שני סניפים להתיר, אשמח לשמוע חוות דעתך.
1. ביאור הלכה (שי"ח א' ד"ה אחת) – מה שאסרו במוצ"ש הוא רק בדבר שנעשה שינוי בגוף החפץ (אלא שהוא מסיים שיש להחמיר באיסורי תורה. וכאן יש איסור דרבנן בקנייה, איסור דרבנן ברה"ר שלנו שאינה אלא כרמלית, ואיסור תורה אם ישתמשו ברכב להסעת המצרכים).
2. היתר על בסיס 'ריבוי בשיעורים' – הם לא עושים עבורינו מלאכה מיוחדת, כי הרכישה נעשית בפעם אחת (אולי בגיהוץ אחד בכרטיס אשראי), וכך גם ההובלה.

ראיתי שכתוב בפניני הלכה לגבי הנאה ממעשה שלא שינה את גוף הדבר כך:

יש אומרים שאם המלאכה לא שינתה דבר בגוף החפץ, כגון שהעביר חפץ מרשות הרבים לרשות היחיד, אין על החפץ איסור, ומותר ליהנות ממנו בשבת ברשות היחיד (רבנו יונה וריטב"א). וכן הדין לגבי מאכלים שהובאו ברכב בשבת, כיוון שלא נעשה שינוי במאכלים, אין עליהם איסור. ויש אומרים (תוס', רמב"ן ורשב"א), שאין הבדל בין סוגי המלאכות, וגם אם המלאכה לא שינתה דבר במאכלים, אסור ליהנות מהמאכלים שהובאו באיסור. למעשה, לכתחילה יש להחמיר, ובשעת הדחק אפשר לסמוך על המקילים, ובמיוחד כשהדבר נעשה בשגגה.[6]
אם על ידי המלאכה נעשתה פעולה אחרת מותרת, מותר ליהנות ממנה. למשל, אם תיקנו בשבת פטיש, אסור להשתמש בו גם לצורך דברים מותרים, כגון לצורך פיצוח אגוזים. ואם עבר ופיצח בו אגוזים, מותר ליהנות מהאגוזים, כיוון שבפעולת הפיצוח עצמה אין איסור.

אם פתחו דלת נעולה על ידי איסור, כגון בעזרת כרטיס מגנטי – יש אומרים שאסור להיכנס באותו פתח, הואיל ונפתח באיסור. ויש אומרים שמותר, מפני שפתיחת הדלת לא יצרה דבר חדש, אלא רק הסירה דבר שהפריע לכניסה. בדיעבד, בשעת הצורך אפשר להקל. אם פתחו דלת של מקרר ונדלקה שם נורה, מותר להוציא מהמקרר מאכלים (עי' לעיל יז, ט).

אם יהודי מחלל שבת התקרב לדלת חשמלית ועל ידי כך פתח אותה, אסור להיכנס דרכה. ורק בשעת הדחק אפשר להקל בזה. ואם עבר שם יהודי ובלי כוונה הדלת נפתחה, מותר להיכנס דרכה (עי' לעיל יז, יא).[7]

האם גם כאן יהיה נכון להגיד שקנייה של מצרכים זה מעשה שלא שינה את גוף הדבר וניתן יהיה להקל על סמך זה?

אפשר אך זו שיטה דחוקה לענ"ד ויש לה סתירות מכמה דוכתי. בפרט דבשבת הוצאה מלאכה גרועה ובכל זאת נאסרה. כלומר שינוי המקום הוא כשינוי בחפץ (ובטורי על הוצאה הסברתי שזה שינוי בעולם. אנטרופיה).
לגבי ריבוי בשיעורים זו הערה מעניינת, אבל לענ"ד אינה עניין לנדון דידן. שם מדובר על מלאכה שנעשית בהיתר (כמו בישול לחולה, או קצירה לעומר) שמרבים עליה. כאן זה כולו איסור. וגם שם דעת כמה ראשונים שאסור מה"ת.