השולחן ערוך כסמכות פורמלית

שלום,
שלחתי את תשובתו של הרב ל"מגיד שיעור" של צורבא (הרב דניאל סגרון) להלן תגובתו:
"בפועל עם ישראל גם קיבל על עצמו לא לחלוק על עיקרי האמונה ולא לחלוק על הרמבם מסברא" ע"כ
אבקש את הרב להבהיר עמדתו

סליחה על ריבוי ההתכתבות
בברכה

את זה הסברתי היטב בטור 74. בקצרה, עם ישראל לא יכול לקבל על עצמו עובדות. אלו שטויות חסרות שחר. אם עם ישראל מקבל על עצמו עובדה כלשהי זה הופך אותה לנכונה? לגבי עובדות אין סמכות פורמלית, וממילא אין משמעות לקבלת עם ישראל. לכן לגבי עובדות לכל היותר ניתן לשכנע, אבל לא לטעון טענות מכוח סמכות או קבלת פורום כלשהו. גם סגרון כבר שמע זאת ממני בויכוחים שונים (אם זה אחד משני האחים שהתווכחו איתי כמה פעמים), וחבל שלא הבין כשהסברתי. שיקרא ויבין.

שלום וברכה.
אשמח לחידוד. אם לדוג' עמ"י קיבל על עצמו התנהגות מסוימות – מי שלא מאמין בעובדה מסוימת ייחשב ככופר ולא יצטרף למניין וכו', אזי אה"נ שאותו האיש שאינו מאמין באותה העובדה כי אנוס מצד שכלו וכו' – יזכה לעוה"ב, אך ס"ס על עמ"י כן להמשיך להחזיקו כך (משום שההלכה קבעה התנהגות נורמטיבית למחזיק בעובדה או בחוסר עובדה מסוימת).
אם אגדיר אם העיקרים כך, אז האם אכן תהיה בעיה?

ואם עמ"י יחליט לא לפעול לפי הלוגיקה גם זה יהיה בסדר? אני לא מבין את השאלה המוזרה הזאת.

לא הבנתי מה קשה.
נניח שהסמכות הפורמלית קובעת שמי שלא מציג עצמו כמאמין בהשגחה פרטית בגלל שכך נמסר במסורת וכו' או בתחיית המתים או בתורה מהשמיים שזה דבר שא"א להוכיח לוגית שהוא לא נכון ייחשב ככופר כנ"ל. מה הבעיה בכך? אהנ שהאדם מצד עצמו יחשוב כפי מה שהוא חושב, אבל הפורמלי אמר שמי שלא מבטל עצמו לאותה מסורת וכו ייחשב כופר.
אין כאן עניין לטענות עובדה עכשוויות שמופרכות. לא?

הסמכות הפורמלית יכולה גם לקבוע שמי שלא מצהיר ש-2+4=17 הוא כופר. אין שום בעיה בכך.