התחברות לקיום מצוות

לכאורה דברי הרב להסביר את הרמב"ם בפרק שישי סותרים את דבריו כאן שם הרב הסביר שבשכליות כן יש עיניין להזדהות והתחברות. ואביא את דברי הרב " טענתו היא שבמצוות שכליות ראוי להגיע למצב של הזדהות ובמצוות שמעיות לא. אבל אין כאן שום אמירה על השאלה מדוע או איך לקיים את המצווה. אפשר לקיימה בגלל המחויבות לציווי, גם אם יש בתוכי הזדהות מלאה עם המצווה ומטרותיה. ההזדהות קיימת אבל לא בהכרח היא המוטיבציה והסיבה מדוע אני עושה זאת. כך במצוות המוסריות אני יכול ליצור הזדהות (בדרך כלל היא קיימת באופן טבעי), ובכל זאת לעשות את המצווה בגלל המחויבות לציווי."

איפה הסתירה? אין ערך להזדהות אלא התחום המוסרי, וגם שם זו לא אמורה להיות המוטיבציה לעשייה.