התייחסות לטרילוגיה

האמת שתכננתי להגיב לספרי הרב מיכאל אברהם רק לאחר שאקרא את שלושתם, אולם מכיוון שהרוחות סוערות ארשה לעצמי להגיב כאן, למרות שקראתי רק את הראשון שבהם (ואת המאמר של הרב שילת, ואת תגובתו של הרב מיכי לרב שילת). אולי בהמשך אשוב ואגיב בהרחבה ובאופן מסודר יותר.
 
הרב מיכי בכישרון ובחכמה לוקח אותנו למסע ארוך שבו הוא מנסה לכבוש את סודות היקום באמצעות שכלו – שכל אנושי. בתגובתו לרב שילת הוא כותב "סתירה לוגית אינה קבילה לגבי שום נושא, כולל אלוהים". משמע, לפי דעתו, האל מוגבל לחוקי הלוגיקה.
 
דומה הדבר בעיני לקבוצת גחליליות שמטפסת על הר האוורסט, וכל אחת מהן מנסה להאיר פינה קטנה מההר הגדול. איזה כלים יש ליצורים זעירים אלו להאיר את ההר הגבוה בעולם, להבין מהו מהותו?? כך, ואף הרבה יותר מכך, היחס ביננו ובין האין סוף. הגחליליות וההר סוף סוף שניהם קרוצי חומר, ואילו אנו – בני האדם – ואלוהים נטולי כל השוואה. איזה יכולת יש לנו להשיג מהו האל, ומהם החוקים שבאמצעותם הוא פועל?? גם אם השכל האנושי דק ומחודד אין הוא אלא אלומת אור זעירה שאין ביכולתה אלא להאיר פיסה דקה מהאינסוף. היחס בין האור הקטן שמפיקה הגחלילית להרי ההימליה גדול מהיחס שקיים בין אור השכל האנושי לאמיתת מציאותו, שהלוא הראשון הוא סופי ואילו האחרון הוא אינסופי.
 
משכך, יש להכיר בכך שיחסינו אל האלוהים איננו יחס של חכמה אלא יחס של אמונה. אין זה המקום להסביר בהרחבה מהי אמונה, אבל על מנת לסבר את האוזן אפנה לספרו המצוין של אברהם יהושע השל – 'אלוהים מחפש את האדם': המפגש עם אלוהים הוא 'המפגש עם העלום', 'המפגש עם המציאות איננו מתרחש ברמת המושגים ואינו עובר דרך ערוצי הקטגוריות החילוניות. המושגים הם מחשבות שניות. כל המשגה היא למעשה סימבוליזציה, היא התאמת המציאות למחשבה האנושית' (עמ' 91). ובניסוח מעט יותר מסורבל, אך קולע: 'ידיעת האלוהים אינה נרכשת על ידי עיסוק בשאלת קיומו, שמגמתו להכריע אם ממשי הוא האל או שמא הוא פרי דמיונו של האדם. אי אפשר לראות את האלוהים בבחינת מחשבה שנייה, בבחינת פשר למקור היקום. או שאלוהים הוא ראשון והוא אחרון, או שאין הוא אלא עוד מושג מבין המושגים' (עמ' 95).
 
עבור הרב מיכי אלוהים הוא עוד מושג מבין מושגי הלוגיקה. כביכול הוא ית' חייב להיכנס בגבולי הלוגיקה ואם אין הוא נכנס בתחומם כביכול אין משמעות לקיומו. ולא היא, אל שנכנס למושגי הלוגיקה, לגבולות השפה – איננו אל אלא אליל. 'הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו' (בראשית רבה סח ט). הלוגיקה היא חלק מהנבראים ואין היא קובעת את הבורא.
 
יכולתי להביא כאן הררים של ציטוטים מפי הוגים רבים, אבל אעבור לדברי מורנו מרן הרב שמסביר:
בגדולתה של האמונה מבינים את הכול, כי אין מניעה לשום דבר, הכול אפשר הוא בענין העליון מעל כל שם והגיון, ששם סוד האמונה מונח, גדול הוא מעל כל הא-להים, שם החירות והדרור העליון מכל נמנע חיובי. כל אלה הצמצומים באים רק במקום שמתחלת החכמה הצרה והאמונה המוגבלה, אבל החכמה העליונה, משתעשעת היא עם האמונה החופשית, מרקיעה למעלה מכל שחקים, משחקת לפניו בכל עת… (שמונה קבצים, ו' נ).
הדרך להגיע אל האל היא אמונה, והאמונה היא מעל החכמה. "התורה מתחלת בב' ולא בא', בחכמה ולא בכתר, במערכה השניה של המחשבה הכוללת האלקית, ולא הראשונה המתעלה מכל ספר וסיפור." (אגרת מד, עמ' נא). הרב מיכי חכם בחכמת התורה וחכם בחכמת המדע והלוגיקה, אך כל אלו הם באות ב' – 'בחכמה לא בכתר, במערכה השניה של המחשבה, ולא הראשונה'. האמונה היא המחשבה הראשונה, והיא מעל מדרגת החכמה והלוגיקה.
'בענין העליון מעל כל שם והיגיון' אין חוקי הלוגיקה תקפים, 'שם סוד האמונה מונח… שם החירות והדרור העליון'. 'כל הצמצומים', חוקי הלוגיקה והראיות השכליות, שהרב מיכי דן עליהם בספרו (הראשון, את השאר טרם הספקתי לקרוא) 'באים רק במקום שמתחלת החכמה הצרה והאמונה המוגבלה'. אבל מעליהם באה 'האמונה החופשית, מרקיעה למעלה מכל שחקים'.
 
על מדרגה זו, קובע הרב קוק:
'מצד שורש השרשים, אור אין סוף במילואו, אין מקום לשום נמנע, אפילו אותן הנמנעות המוחלטות הבנויות על יסודי חוקי הזמן והמקום, כמו התהפכות עבר לעתיד וחלק לכול או גם עבר קודם לעתיד, וחלק גדול מהכול, קו אלכסון של מרובע שווה או קצר מקו הישר, כל אלה הן מניעות מוכרחות רק בחוג הזמן והמקום שהם מכוננים בכונניות של מצרי הגבלה של הרשימו שהתגלתה רק אחרי העלמת אור אין סוף מכל אותו השטח, כלומר אותו הסיגול העתיד שכללי כללים של הכשרות עולמים בו עלולים להיות מכוללים ובנויים. כשמתעלים ממעל לראשית ואחרית, ממעל לזמן ומקום, אין מניעה, אמנם אין גם שפה ולשון, דיבור והיגיון, שאלה וערך. ע"כ אפילו זאת המניעה המוחלטה של א-לוה כמותו או חדלון הוויית עצמו, אינם דברים של מבטא כלל, כי אין למעלה מכל הערך שממנו לקוח כל אוצר הביטוי הרוחני שלנו שום תיאור, לא למציאות ולא לחידלון, לא לערך ולא לדימוי, לא לשיווי ולא לבלתי שיווי. אמנם עדים אנו שכל האי אפשרות התיאורית הזאת, היא רק מפני החוזק והעוצם, מפני הישות העליונה מכל ישות מתוארה או בלתי מתוארה. והראיה, שרק אחרי החלשות רבות, אחרי העלמים מרובים וצמצומים עצומים ומרובבים מותחלים הם הערכים להיגלות. הערכים של בלתי ערך בתחילה, אין ערוך אליך, ואח"כ הערכים הממשילים ומשווים בדמיונות ומשלים בכוחן של נביאים הגדול לדמות צורה ליוצרה. ביסוד הרשימוּ, מקום התוהו העשוי, האין הנוצר, האפס הנברא, והבוהו הנאצל, שם הוכן יסוד המניעה המגבילה של הנמנעות שיצאו ונתגלו לפנינו בצורות הנמנעות ההנדסיות, המספריות והגיאומטריות היסודיות. והנשמה המחיה אותם היא רוח א-להים חיים בגבורת קודש קדשים, ממעל לכל הופעת הכשרת עולמי עולמים…' (שמונה קבצים ז', מא).
 
ולשומעים ינעם.