חופש וחירות

סליחה שאני שואל בכל זאת, אבל אם הרב יוכל להסביר בקצרה זה מאוד יעזור לי.
מדוע רק מגבלה מאפשרת חירות? ומדוע ככל שאני מוגבל יותר יש לי יותר חירות?

הסברתי שם. לא מבין מה עליי לעשות. אם יש נקודה לא ברורה אמור מהי. אבל כאן אתה מבקש ממני לחסור על מה שכתבתי שם.
חופש הוא מצב עובדתי, ולכן מושגית הוא לא יכול להיות ערך.

למה יכולת הבחירה שלנו איננה חירות אלא אם מדובר בדילמה ערכית? למה למשל אם אני מחליט לאכול גלידת וניל במקום גלידת תות זה לא חירות אלא חופש בלבד, בעוד שאם אני עוזר לזקנה ברחוב ובגלל זה מפסיד את האוטובוס שלי זה חירות?

כי דילמה שאינה ערכית היא תוצאת חישוב דטרמיניסטי ולא בחירה. הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ראה מאמרי על בחירה: https://mikyab.net/%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d/%d7%9e%d7%91%d7%98-%d7%a9%d7%99%d7%98%d7%aa%d7%99-%d7%a2%d7%9c-%d7%97%d7%95%d7%a4%d7%a9-%d7%94%d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%9f/

תודה, ושאלה נוספת:
אתה טוען שחופש איננו ערך משום שהוא עובדה, אבל גם חכמה של אדם היא עובדה ועדיין אנחנו נוטים לראות בזה ערך מצד עצמו.
השגת המושכלות וכדומה.
מה ההבדל?

מוזר לי שאתה שואל, כשאתה עצמך כותב את התשובה בגוף השאלה. אינטליגנציה אינה ערך. היא עובדה. שיפור היכולות ורכישת השכלה (השגת המושכלות, בלשונך) זהו ערך, וזו כמובן בחירה ולא עובדה.

האם אנחנו לא רואים ערך בחכמה מצד עצמה? האם דרגתו של בן אדם חכם אינה גדולה משל טיפש (כפי שכותב הרמב"ם במורה נבוכים)?
האינטואיציה שלי אומרת שיש בזה ערך, ולא שזה רק עובדה ניטרלית.

לא יודע מי זה "אנחנו". את דעתי שלי כתבתי.