חוקי התורה כלפי גוי או גר תושב
על הצלת גר תושב מחללים שבת, אז בוודאי שגם בימי חול. כך כתב בפניני הלכה:
והרב רבינוביץ' במלומדי מלחמה עמ' 145 הביא את דברי הרמב"ן (הוספות למצוות עשה טו) שמצווה להציל גר תושב, ופיקוח נפש שלו דוחה שבת. וכן דעת תשב"ץ (זוהר הרקיע אזהרות לט). ולדעת מהרי"ץ חיות (מאמר תפארת ישראל), הגויים ההגונים דינם כדין גר תושב, למרות שמשתפים דבר אחר בעבודתם. ורמ"ד פלאצקי בספר חמדת ישראל כתב, שאינם צריכים קבלה בפני בית דין, ולכן מצווה כיום להצילם בשבת. ע"כ. אמנם הגר"א לא קיבל את דברי הרמב"ן, ורבים לא קיבלו את דברי מהרי"ץ חיות. ומ"מ גם למקילים יש להיזהר שלא להחיל סברה זו על סתם גויים, וכבר היו שטעו לכלול את רוב בני העם הגרמני המנומס בכלל גרים ותושבים. אלא רק על גוי שמחויב באופן רציני לקיום שבע מצוות בני נח, מתוך אמונה בה' אלוקי ישראל, אפשר לומר את דעת הרמב"ן ודעימיה.
לדעתי הוא הדין לגוי שעובד ע"ז אם הוא נוהג בדרך אנושית סבירה. ראה מאמרי "האם יש עבודה זרה 'נאורה'?".
שאלות אחרות: לגבי גוי עובד עבודה זרה,כתוב שלא מעלין ולא מורידין.איזה סיבה יש לתורה לקבוע את מותו של גוי עובד עבודה זרה מראש (כאשר יש סכנה לחייו ,אסור להצילו)?האם זה דין שקשור לתיקון רוחני כלשהוא של גוי? אם אין זה דין שקשור לתיקון כלשהוא לגוי,אז מה המטרה בלגרום לו למות? הרי התורה לא רוצה באובדנם של הגויים,אז למה פה כן אמורים לגרום לו למות?אם הקדוש ברוך הוא לא עושה דברים סתם,חייבת להיות סיבה לדין האמור.
כמו בארבעת מיתות בית דין,שניתנו כעונש על מי שעבר עבירות מסויימות שמצריכות עונש מאחד מארבעת מיתות בית דין,כדי לגרום לנענש להגיע לתיקונו ,שעל ידי הייסורים מתכפרים לו העוונות.
לא הבנתי מילה
אני נמצא כרגע בספקות באמונה.אחד מהספיקות שלי הוא בעניין דת ומוסר .השאלה מהי הסיבה שעומדת מעל הדין לגבי גוי,שאם אף אחד לא רואה (אין חשש איבה),אסור להציל את הגוי ממוות כאשר ההצלה כרוכה בחילול שבת,חוץ מהנימוק ההלכתי שרק מי שמחוייב לשמור שבת חייב לחלל את השבת בשביל להצילו,וגוי שלא שומר שבת אסור לחלל עליו את השבת.הרי התורה לא רוצה באובדנם של הגויים,אז למה פה אסור להצילם אם ההצלה כרוכה בחילול שבת?איך אפשר להתמודד פה עם הקושי המוסרי?
איך ניתן להאמין שהתורה אמת ונכונה ומוסרית,כאשר יש פה קושי מוסרי רציני?
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer